תחנונים ונחמה

הרב חגי לונדין בדבר תורה קצר על פרשת ואתחנן. מדוע משה מבקש מה' מתנת חינם ומה הקשר של זה להפטרת נחמו?

הרב חגי לונדין , י"ג באב תשע"ט

הרב חגי לונדין
הרב חגי לונדין
צילום: ערוץ מאיר

בתחילת פרשת ואתחנן משה רבנו מפיל תחינתו לפני ה' שיאפשר לו להיכנס לארץ ישראל, לראות את 'ההר הטוב הזה והלבנון'.

רש"י במקום מסביר שהמילה 'ואתחנן' נגזרת מהמילים 'מתנת חינם'. רוצה לומר, תחנונים זו עמדה נפשית של ענווה העומדת לפני ה' ומבינה כי הכל ממנו יתברך ולא מאתנו. ישנו קשר מהותי בין התחנונים והענווה ובין הבקשה להיכנס לארץ.

פרדוקסלית דווקא העיסוק בתכנים רוחניים יכול לגרום לאדם לגאווה. המחשבה שהינו עוסק בתכנים עליונים מביאה לתחושת 'ואחסרהו מעט מאלוהים' וממילא לסכנה שהאדם לא יכיר את מקומו. לעומת זאת, העיסוק בתכנים ארציים, להופעת דבר ה' במערכות החברה והיומיום - הוא זה שיש לו זיקה ישירה לענווה.

המילה 'חנם' שהזכרנו קודם, יש לה משמעות נוספת. בחילוף אותיות זו המילה 'נחם'. וזו ההפטרה שקוראים לאחר ט' באב - נחמו נחמו עמי. כאשר אדם הנו בעל גאווה הוא מתקשה להתנחם. כאשר אדם מייחס חשיבות לנפח החיצוני של המציאות, קשה לו להשלים עם חורבן וכישלון. מבחינת המציאות הגלויה הרי הדברים מצויים עדיין בשבר, ואם כן כיצד יתנחם?

דווקא מידת הענווה מאפשרת את הנחמה. מדידת המציאות לא מצדדיה החיצוניים אלא מפנימיותה, מאפשרת נחמה - ההבנה שלמרות שהצד הגלוי מצוי בשבר, הרי הצד הפנימי הולך ומתקן, הולך ומתנחם.