חג אהבת ישראל

ט"ו באב הוא יום שמחבר את עם ישראל כולו. זה הזמן לעצור ולראות את אבקת האהבה שמתפזרת פה יום יום מתחת לרדאר התקשורתי

עפרה לקס , י"ד באב תשע"ט

לפעמים כדאי לפקוח את העיניים ולראות אנשים טובים שנותנים מכל הלב
לפעמים כדאי לפקוח את העיניים ולראות אנשים טובים שנותנים מכל הלב
איור: עדי דוד

השנה התערבבה לנו מערכת הבחירות עם תשעת הימים. למרבה המזל המערכת הזאת סמוכה מדי לקודמתה, עייפה מסרטוני התלהמות וכבדה מחום הקיץ, ועל כן נחסכים מאיתנו רוב הלכלוכים הרגילים. ובכל זאת, בראשית ימי אב זכינו לסערה זוטא מבית מדרשו של יאיר לפיד. בסרטון מחויך האשים לפיד את החרדים ברצון לגרוף את כל הכסף של המדינה. המפלגות החרדיות לא נבהלו והפיקו סרטוני נגד חביבים. הן הוכיחו שיש להן צוות ניו-מדיה לא רע ואנחנו קיבלנו עוד סבב התגוששות רגע לפני תשעה באב. בכל הסאגה הזאת כיכבו הביטויים "אהבת חינם" ו"שנאת חינם". כל פוליטיקאי שהתראיין קרא להפסיק את השנאה המיותרת, "במיוחד בימים אלה", ולהתמקד באהבת חינם. מי צריך להתחיל בכך? הצד השני כמובן.

אהבת חינם. אם חושבים רגע על הביטוי הזה, הוא קצת מוזר. רבי עקיבא אמר על "ואהבת לרעך כמוך" שהוא כלל גדול בתורה, אבל לא צירף למימרה שלו מחשבון. הוא לא קבע שאם אתה חייב לרעך תאהב אותו, ואם לא אז האהבה שלך היא אהבת חינם. תאהב את רעך כמוך, ככה סתם, בלי התחשבנות.

יותר טוב מתלבושת אחידה

בתוך שבוע עברה הנפש שלנו ממצב "אהבת חינם" לסטטוס "חג האהבה". הציבור, ובראשו בעלי חנויות הסבונים, התכשיטים והפרחים, נוהג להפוך את ט"ו באב לחג של אהבה בין איש לאישה, אבל אני חושבת שחז"ל כיוונו לחג אהבה אחר לגמרי. אולי לחג אהבת ישראל.

אחרי שמלחמת השבטים נגמרה והוחלט להקים לתחייה את שבט בנימין המכוסח, יצאו בנות ישראל לחולל בכרמים כדי להיחטף לנישואין בין שבטיים. איך התארגנו בנות ישראל ליציאה לפסטיבל המחולות השנתי? הן לא יצאו עם שמלת הנשף הפרטית שההורים קנו להן למסיבת סוף התיכון, וכנראה שגם לא הייתה שם תחרות לימוזינות. להפך. כל אחת שאלה בגד מנערה שהייתה במעמד נחות ממנה, כדי לטשטש את ההבדלים, כדי שלא לבייש ולא להשאיר בבית את מי שאין לה. יותר טוב מתלבושת אחידה, סטרטאפ של מוביליות חברתית.

ט"ו באב הוא חג אהבת עם ישראל. לפעמים כדאי לפקוח את העיניים ולהסתכל סביב, ולראות המון אנשים טובים באמצע הדרך שנותנים מכל הלב ובלי תמורה. זה משהו שקורה בעם שלנו כל יום כל השנה, גם במסגרת עמותות גדולות וגם סתם ככה, בקטנה.

בקיץ שעבר לקחתי את שתי הקטנות שלי ליום טיול באשדוד. הגענו לגבעת יונה שבה, כך מספרים מדריכי הטיולים, פלטה הלווייתנית את יונה הנביא אל החוף. סיירנו גם בנחל לכיש ולבסוף קינחנו, או ניסינו לקנח, בביקור בדיונה הגדולה. שעטתי לעבר חוף הים, כפי שהורתה המדריכה, אבל אי הבנה מצערת ביני ובין הווייז הביאה להתחפרות מפוארת של הרכב בחול. אנשים טובים בקבוצת המטיילים ניסו לעזור, אבל הרכב היה עקשן.

התקשרתי ל'ידידים' שמסייעים לכל נדכא ונתקע בדרכים, ותוך כמה רגעים הגיע רכב לחלץ אותי. כשגם הרכב המחלץ התחפר, ורגשי האשם שלי כבר התחרו בגובהה של הדיונה הגדולה, הרגיע אותי המתנדב ואמר שעוד רגע יגיע מושיע. והוא הגיע, נוהג במשאית. בתוך כמה דקות חילץ מושיע מספר שתיים החוצה את הרכב שגררתי פנימה לחול, ולאחר מכן גם את שלי. את הדיונה לא זכיתי לראות, אבל את עמך ישראל, שמתנדב בשמחה, בשקט ובלי לבקש תמורה, זכיתי גם זכיתי.

שלושה מיליון בשלושה ימים

והאמת היא שלא צריך להרחיק עד לשנה שעברה. לפני שבועות אחדים נרצח אופיר חסדאי בסכסוך על חניה ברמלה. מאיר ליוש, אדם עם לב רחב שכבר ליווה משפחות שהתקשו להשיג סיוע בדרכים הרגילות, לא יכול היה להשלים עם האסון שפקד את המשפחה הקטנה, שבה שתי בנות חולות ואמא לא בריאה, והחל לגייס בשבילן כסף. בתוך שלושה ימים תרם עם ישראל יותר משלושה וחצי מיליון שקלים למשפחה שהוא לא מכיר.

יש בינינו אנשים, שלמרות שהם מתמודדים בעצמם עם אתגר, הם מסייעים לאחרים. לאחד מהילדים שלי יש סוכרת נעורים ואנחנו פוסעים לצידו בדרך הבלתי נגמרת לערכי סוכר טובים. בזכות הטכנולוגיה והסבסוד המשמעותי של מדינת ישראל, ילדים ובוגרים עם סוכרת נעורים יכולים לטפל בעצמם היטב. רק שלפעמים, כמו כולם, הם יוצאים לטיולים ושוכחים ציוד הכרחי או מאבדים אותו. לפעמים פשוט נגמרות להם הרזרבות ואז הם נכנסים לתחום האדום של סכנת חיים. יונית פרידלר, אמא לילדה מתוקה בעצמה, יזמה קבוצות חירום אזוריות של סוכרתיים. כל מי שנתקע בלי ציוד לטיפול בסוכרת - יכול לפנות ולומר מה חסר לו. הקבוצות מפיצות את המידע במהירות של הסוכר העולה בדם, ואנשים משנעים ציוד זה לזה במהירות ובכיף. כך הם תורמים לבריאות הגוף והנפש של אחיהם להתמודדות.

ואפשר להמשיך ולספר עוד על אבקת האהבה שמתפזרת בעם ישראל יום יום, שעה שעה. הביטו על קייטנות הקיץ שמארגנים בני הנוער לילדים עם צרכים מיוחדים, היזכרו בהודעות הווטסאפ על ארגון בת מצווה או חתונה למי שאין לו. כל כך הרבה טוב עובר פה באוויר בהישג יד, בהישג עין.

אחד הקשיים המרכזיים שלי כעיתונאית הוא העובדה שתפקידנו בדרך כלל הפוך. כל השנה אנחנו מחזיקים את הנר ומחפשים את הרע בכל פינה, כדי לבער אותו. גם הציבור (היי, אל תאשימו אותנו בהכול) מעדיף לקרוא דווקא את הכתבות השליליות שמציגה התקשורת. אלה הכתבות הנקראות ביותר באתרים, אלה המאמרים שתמהרו להגיב עליהם בפוסט נזעם. אז אולי עכשיו, כשאנחנו נמצאים בעיצומם של ימי האהבה ובאופק כבר נרמז חודש אלול, אפשר לעצור לרגע ולהביט באור היפה הזה שיש בעם ישראל. אור שנמצא כאן יום יום. חג אהבה שמח.

לתגובות: ofralax@gmail.com