בשבע מהדורה דיגיטלית

סוער בתוך הנגמ"ש

בליכוד מתכוונים להיאבק בנחישות על קולות תומכיה של רשימת ימינה, וגם בימינה לא מתכוונים להישאר חייבים

ניצן קידר , י"ד באב תשע"ט | עודכן: 12:34

הבמה של שקד. חברי רשימת ימינה על הבמה באירוע השקת הקמפיין
הבמה של שקד. חברי רשימת ימינה על הבמה באירוע השקת הקמפיין
צילום: פלאש 90

בסיבוב הנוכחי של הבחירות לליכוד אין חברים. אל תלכו שבי אחרי דיבורי הירי בנגמ"ש. בליכוד מנהלים הפעם קמפיין על כל קול, בלי לקחת שבויים.

על הכוונת: חרדים מתלבטים, דתיים לאומיים, חילונים מסורתיים וגם כאלו שלא. המטרה היא להיות המפלגה הגדולה ביותר, בלי שום בושה. זו המטרה המוצהרת, וכל מהלך, כולל מתקפה מתוזמרת ושאיבת מנדטים ממפלגות אחרות בגוש הימין, כשר למהדרין מבחינת הליכוד.

קמפיין הליכוד למגזר הציוני-דתי כבר החל. סגנית שר החוץ, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, אמרה השבוע בערוץ 7 כי כשימינה מעמידה בראשה אישה חילונית, היא למעשה לא שונה מהליכוד. "בראש המפלגה עומדת אישה חילונית מתל אביב שהיא אפילו לא מסורתית, ואין להם שום בעיה עם זה. אני חושבת שהבחירה במי שמביא את המנדטים ולא מי שמביא את הערכים כפי שהבית היהודי מבין אותם זו הייתה בחירה טקטית, אבל אי אפשר להגיד שהליכוד לא מייצג אנשים דתיים", אמרה חוטובלי.

ואכן, בליכוד ובימינה הסירו השבוע את הכפפות. זה התחיל בפוסט מתנגח וקשה שכתב השר בצלאל סמוטריץ' נגד ראש הממשלה נתניהו בעיצומו של תשעה באב, והפך למתקפת ארטילריה כבדה של כל שר וחבר כנסת בליכוד. אחר כך התרחבה הגזרה גם למתקפה על איילת שקד, יו"ר ימינה.

גורמים בקמפיין הליכוד בטוחים שהציוץ של סמוטריץ' היה חלק מהקמפיין של ימינה. סמוטריץ' הוא זה שמושך לצד האולטרה-ימני כדי לקרוץ לקולות של עוצמה יהודית, בעוד שקד מייצגת את הליברלים היותר מתונים (ובכך קורצת למצביעי זהות) – תוך שהיא נותנת גב לחברה למפלגה. זו תאוריה שנשמעת הגיונית ואולי עושה שירות לקמפיין של המפלגה בראשות שקד, אבל המציאות הרבה פחות פתלתלה. סמוטריץ' פשוט התרגז וזעם. הדברים נכתבו מהלב ולא כחלק מאסטרטגיה. נתניהו גם הבין שפיטורים או פגיעה בו עלולים לסבך את המצב מול הרב רפי פרץ, שמצד אחד תומך מאוד בנתניהו אבל גם נמצא בשותפות חזקה עם סמוטריץ'.

אז נתניהו בחר לקיים שיחת נזיפה ולתת אזהרה אחרונה, צעד שאין בו שום טעם או משמעות. נתניהו יודע היטב שבלי ימינה לא תהיה לו ממשלת ימין. אחד מבכירי הליכוד אמר לנו השבוע: "את סמוטריץ' לא מעניינת ממשלת הימין". ברור שמדובר בטיעון שאינו ענייני, כי גם סמוטריץ' כמו הרב פרץ, שקד או בנט יודעים שבממשלת שמאל לא בטוח שיראו את הקואליציה מבפנים.

במפלגה הציונית-דתית תהו מנגד כיצד הליכוד ירה את כל התחמושת שלו על שר אחד, כשבעבר לא היו תגובות כאלה כששרים שאינם ממפלגתו של נתניהו ביקרו אותו. התהייה כאן מוצדקת. אם נתניהו היה מפטר את סמוטריץ', לפחות הייתה סיבה לכל העליהום. ניכר היה שבליכוד פשוט משחררים קיטור.

בליכוד רואים את החיבור של סמוטריץ', שקד ובנט ויודעים שהמכנה המשותף שלהם הוא ששלושתם ידועים, גם מהעבר, כמי שאינם מוכנים להידרס תחת גלגלי עגלת הליכוד. נתניהו רגיל שהציונות הדתית היא זו שצריכה לוותר. קשה לו עם העובדה שיש מימין לו מפלגה שמעוררת עניין ובעיקר אינה נכנעת לתכתיבי הליכוד כמפלגה הגדולה.

כמובן שבשל כך הוא, באמצעות אנשיו, שולף את הטיעונים הקבועים לפיהם ימינה לא ידעה לאחד את הימין. גם הוא יודע שאם היה משקיע 50 אחוזים מהלחץ שהשקיע בסיבוב הקודם ייתכן מאוד שעוצמה יהודית הייתה בתוך החיבור הזה, אולי גם זהות. נתניהו לא השליך את יהבו על העניין. היה ניכר שהדבר העיקרי שחשוב לו – וזה ניכר גם בעיצומם של ימים אלה – הוא להיות המפלגה הגדולה המומלצת ולקבל לידיו את הרכבת הממשלה.

כפי שנראה המצב נכון להיום, נתניהו לא חותר להקים ממשלת ימין. הוא חותר להקים ממשלה. מאיזו סוג? מהסוג שאותו יצליח לחבר. בימינה היו חכמים מספיק כדי לא לסגור את הדלת לממשלה משותפת של נתניהו וגנץ שתורכב בידי הליכוד. גם גנץ עמוק בליבו לא שולל את התרחיש הזה. קמפיין הליכוד ממילא לא מתייחס לגנץ אלא רק ליאיר לפיד, מתוך כוונה לנסות ולפצל ביניהם אחרי הבחירות.

בליכוד מתנהלים שוב בפטרונות. שיחות עם חברי כנסת, בכירים יותר ופחות, מעלות שיש ציפייה אמיתית שבימינה ירכינו את הראש לטובת הליכוד. במקביל נתניהו מתדרך את השרים וחברי הכנסת ללכת על הראש של ראשי ימינה. המתיחות שראינו השבוע בין המפלגות נראית כראשיתה של מלחמה קשה הרבה יותר. צריך רק לזכור שמי שהולך לישון ומורה לתקוף מפלגה אחרת בגוש, לא יוכל להתעורר ולהאשים את אנשי המפלגה היריבה שהם פוגעים בגוש הימין.

לאן נעלם בנט?

בכל המלחמה הזאת, כמו גם בהשקת הקמפיין החגיגית של ימינה, היה חסר אדם אחד. הוא לא ירד למחתרת או נעלם, אלא בחר להמשיך את הנופש המשפחתי המתוכנן מראש בלי לעשות רעש או להידרש יותר מדי לסוגיות הבוערות.

נפתלי בנט לא היה חלק מחגיגת השקת הקמפיין וחשיפת שינוי השם של מפלגת הימין המאוחד שהפכה בן לילה לימינה. טוב, לא בן לילה, ההתלבטויות נמשכות כבר זמן רב ועלו הילוך בשבוע שעבר, כשבנט מרחוק שותף לכל התייעצות, אבל חסרונו של בנט באירוע בלט במיוחד.

האם זה צעד אסטרטגי? בכל זאת בנט פינה את קדמת הבמה וזז הצידה, וייתכן שאמר לשקד שזה הזמן שלה להיות בפרונט. למעשה היו כאן גם אילוצים אובייקטיביים. חופשה שבנט לא רצה לבטל ובעייתיות בהמתנה עם חשיפת השם והקמפיין עד שובו של בנט מחו"ל. ועדיין, החיסרון בלט, במיוחד לאור העובדה שעם שובו לארץ ערך בנט שידור חי בפייסבוק שבו דיבר על משנתו הכלכלית.

סימן שאלה גדול מרחף עדיין מעל שותפותו של בנט במערך המפלגות החדש. הקונסטלציה נכפתה עליו. החלום שלו למערכת הבחירות הנוכחית לא היה סוג החיבור הזה. הוא הצליח אומנם להשאיר את עוצמה יהודית בחוץ ומבחינתו זו חצי נחמה, אבל הוא שאף לרשימה מסוג אחר, גם אם מדובר בריצה כבלוק טכני.

מה יעשה בנט אם הרשימה כולה תהיה גדולה, אך תישלח לגלות באופוזיציה? האם חזר לבמה הזאת כדי להיות ח"כ בספסלים האחוריים? שקד הבהירה בריאיון בטור זה בשבוע שעבר שהיא תישאר עם המפלגה, גם באופוזיציה. בנט עדיין לא נשאל על כך וממילא גם לא הגיב. אין ספק שאם ירצה ימצא את מקומו בחוץ, וייתכן שגם יוכל לקבל תפקיד רשמי כזה או אחר.

שלא כמו שקד, מבחינתו הבלוק הוא לגמרי טכני. בנט רוצה לבנות את מפלגת הימין החדש ולבסס אותה בממשלה הבאה. בין אם כתנועה חדשה שתנסה לתקוע יתד בפוליטיקה הישראלית ובין אם כפלטפורמה לקראת התחנה הבאה, אולי בליכוד.

קצת יותר מחודש לפני הבחירות, ארבעת ראשי ימינה מצליחים למרות ההבדלים המשמעותיים ביניהם לנווט את הספינה שלהם בלי להיקלע לעימותים פנימיים. הם מסתכלים על רביעייה אחרת במפלגה אחרת, שחלק מראשיה בקושי מחליפים מילה זה עם זה. המצב במטה ימינה באיירפורט-סיטי שונה לגמרי. בלוק טכני או לא, לפחות עד הבחירות כולם רצים למרחק, בידיעה שהם מעדיפים להגיע לקו הסיום זה לצד זה עם הכי הרבה כוח.

לא בדרכי נועם

מפלגת נעם היא קוריוז. הרי ברור לכול שהיא לא תעבור את אחוז החסימה, ספק אם תעבור את רף 5,000 הקולות. לא בטוח שהרבנים שיזמו את הקמתה רוצים לראות אותה רצה עד הסוף, אבל הם כן רוצים להחדיר מסרים. נעם כביכול מנסה לעקוף מימין את המפלגות הציוניות-דתיות והחרדיות, ומנסה לומר שהם יעשו את זה טוב יותר. מודעות היא תכונה חשובה. השאלה העולה מהקמפיין הנוקב והאינטנסיבי שהמפלגה הזאת מפרסמת היא בעיקר – איך עושים את זה יותר טוב.

בקדנציה האחרונה היו לציבור הדתי-לאומי לפחות שני נציגים שעסקו בסוגיות השבת, הגיור והרפורמים באופן משמעותי. היה כאן מאבק אמיתי, שהוקז עליו הרבה דם. איך נעם מתכוונת לעשות את זה אחרת? איך מפלגה שזה עתה קמה ורצה על טיקט תפוס לגמרי (מפלגות חרדיות, הבית היהודי, האיחוד הלאומי) חושבת לשנות?

סיסמאות וקמפיינים הם סוג של הברקה, יפה לשעתה. היחס למפלגה הופך אט אט לאדישות מצד הציונות הדתית (למרות ההשקעה האדירה במודעות פרסום ובפעילים בצמתים) ומנוצל על ידי התקשורת הכללית לשם ניגוח הדתיים.

למען האמת, מטרת הקמפיין לא ממש ברורה. סרטונים מעין אלה כבר ראינו מכל מיני תנועות וארגונים שעסקו בנושאי הקמפיין, כל אחד בתחומו, עוד טרם קמה המפלגה. מי שרוצה להילחם באמת על הערכים הללו הולך עם הכוח המאוחד של הציונות הדתית ולא מנסה לפלג. מי שמעוניין לשמור על השבת ועל הגיור, צריך לעשות את זה מעמדת כוח של מפלגה עם עוצמה, שיודעת כיצד עושים את זה ולא תיכנס ותגלה ששדה המוקשים שנקרא פוליטיקה דורש למידה ופלפול לא פחות מסוגיה תלמודית סבוכה.

נעם לא תפגע בציונות הדתית. אנשיה ממילא הצביעו בפעם הקודמת ליהדות התורה. היא בעיקר תפגע בעצמה ובמסר שהיא כל כך רוצה לקדם – ולא מקודם בשום דרך שאפשר להגדיר אותה "בנעם". חבל, מיותר ועצוב.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com