בשבע מהדורה דיגיטלית

לנצח את הסקרים

הציונות הדתית צריכה לבנות את כוחה הפוליטי במפלגה משלה, לא להתפתות לחיזורים של נתניהו. דעה

עמנואל שילה , י"ד באב תשע"ט | עודכן: 12:40

השקת קמפיין מפלגת ימינה
השקת קמפיין מפלגת ימינה
צילום: קובי ריכטר/TPS

1

אל תאמינו לסקרי בחירות. לא לתוצאות המדגמים שמתפרסמות בטלוויזיה מיד עם נעילת הקלפיות, וגם לא לסקרים שמתפרסמים בכלי התקשורת בשבועות שלפני פתיחת הקלפיות. אפילו מינה צמח כבר יצאה לפנסיה. חכו לתוצאות האמת. זהו אחד הלקחים ממערכות הבחירות האחרונות, והגיע הזמן שלא רק נלמד אותו אלא גם ניישם.

בבחירות האחרונות הסוקרים לא צפו שהליכוד יטפס ל-35 מנדטים. אף אחד גם לא חשב שכחול לבן ישיגו תוצאה דומה, או שמפלגת העבודה, מפלגת השלטון ההיסטורית של השמאל, תקבל רק שישה מנדטים. בכל הסקרים מפלגת זהות של פייגלין קיבלה מינימום חמישה מנדטים והייתה במגמת עלייה, ואיש לא צפה שהימין החדש של בנט ושקד לא תעבור את אחוז החסימה.

במקום לעקוב בשקיקה ובדאגה אחרי הספקולציות של הסוקרים והפרשנים, צריך לעשות את שלנו. לדאוג שאנשים יבואו להצביע באחוזים גבוהים. לא לבזבז מנדטים יקרים של מצביעי הציונות הדתית כמו בסיבוב הקודם, אלא להצביע באחריות למפלגות במחנה הלאומי והדתי שבטוח יעברו את אחוז החסימה. שהמפלגות עצמן יתארגנו ויעשו עבודה טובה לקראת הבחירות וביום הבחירות. ואחרי שנעשה את שלנו, לקוות לסייעתא דשמיא שתוביל אותנו למציאות טובה יותר.

2

נכון שהמצב ההתחלתי הפעם מדאיג יותר מאשר בפעם הקודמת. העריקה של ליברמן מגוש הימין עלולה להתברר כמהלך משנה מציאות. לא חייבים להאמין לסקרים המאוד מחמיאים לליברמן כדי להבין שתוצאות הבחירות עלולות להוביל להקמת ממשלת אחדות של הליכוד וכחול לבן. במקרה הטוב זו תהיה ממשלת אחדות בראשות נתניהו, ובמקרה הפחות טוב בראשות גנץ או ברוטציה.

אבל זו לא גזירה משמיים ולא צריך להתייאש מהאפשרות של קואליציית ימין - כמו זו שרק מנדט אחד היה חסר כדי שתוקם בסיבוב הקודם. קואליציה שרשימת טב, שהחל מהשבוע נקראת ימינה, תהיה בה חוליה מרכזית. שאיילת שקד תחזור לכהן בה כשרת המשפטים ושגם בנט, סמוטריץ' והרב פרץ יחזיקו בה בתיקים משפיעים.

קואליציה שתוכל להמשיך במהלכים לצמצום כוחה של אליטה משפטית חילונית-שמאלנית יהירה, צדקנית ומנותקת מהעם, ולהחזיר את סמכות ניהול המדינה לידיהם של נבחרי ציבור שיטפלו באופן שפוי בבעיות כמו חוק הגיוס, המסתננים והשב"חים, וההתנכלות המופרכת למופעים בהפרדה לציבור החרדי.

איזה תרחיש צריך לקרות כדי שהתקווה הזאת תתממש? למשל, שהליכוד בצירוף כחלון ינצח שוב את הסקרים ויקבל לפחות את 35 המנדטים שקיבל בבחירות הקודמות. שהמפלגות החרדיות יקבלו את אותם 16 מנדטים שקיבלו בפעם הקודמת, ושרשימת ימינה תקבל מינימום עשרה מנדטים – שזה פחות ממה שהסקרים חוזים לה כעת. ולאחר שהגוש הימני-דתי יקבל 61 מנדטים, אל תתפלאו אם גם ליברמן פתאום ייזכר שהוא בשר מבשרו של המחנה הלאומי, שמימין לו יש רק קיר, ושמאז ומעולם הוא ידע להסתדר עם החרדים ולשתף איתם פעולה.

3

כמו בבחירות הקודמות, גם הפעם המשחק המרכזי יתנהל במגרש שבו יתמודד הליכוד מול כחול לבן. וכמו בפעם הקודמת, זה לא יהיה קרב ביבי נגד בני, בנימין נתניהו נגד בנימין גנץ, אלא קרב ביבי נגד אנטי-ביבי. גנץ כשלעצמו אינו יריב בר-תחרות.

עם כל הכבוד לרמטכ"ל לשעבר (ולעוד שני רמטכ"לים לשעבר בדבוקה המובילה של כחול לבן), לא צריך להיות מעריץ עיוור של נתניהו כדי להבין שגנץ פשוט לא בליגה שלו. לא מתקרב אליו לא בכישורים, לא בניסיון, לא במעמד הבינלאומי. מי שתומך בגנץ תומך בו לא בגלל מה שהוא, אלא בגלל מה שהוא לא. לא ביבי. בבחירות הקודמות רוב הקולות התחלקו בין מצביעי ביבי למצביעי רק-לא-ביבי, וכך צפוי לקרות גם הפעם.

כמו שבימין אין היום מי שיכול להתהדר בסט כישורים שיאפשר לו לקרוא תיגר על מנהיגותו של נתניהו, כך גם בשמאל אין אחד כזה. מה שיכול להפיל את נתניהו, ובזה אכן נאחזים מתחריו, הוא רשימת חסרונותיו המקבילה לרשימת מעלותיו.

בראש רשימת החסרונות של נתניהו עומדת כמובן בעיית הרבב שדבק בטוהר מידותיו, בדמותם של שלושה כתבי אישום בכפוף לשימוע. אלמלא ההאשמות הפליליות נגדו, השמאל היה צריך להתבייש להעמיד מול נתניהו אדם שיכול לנופף רק בעברו הצבאי, אך טרם צבר ניסיון או הוכיח כישורים בתחום הפוליטי, ואף אינו יכול להציג הישגים בתחום האזרחי שמחוץ לפוליטיקה.

4

התיקים הפליליים הם הבעיה העיקרית של נתניהו, אבל יש לו עוד כמה חסרונות לא קטנים. גישתו המאוד זהירה והססנית גורמת לו, בחזית רחבה מאוד של נושאים, לנהל בעיות ולא לפתור אותן. לשמור על גובה הלהבות בלי לכבות את האש.

נתניהו לא מוצא פתרון שורשי לבעיית הטרור הפלשתיני, לא זה שמקורו בישות הטרור החמאסית בעזה, ולא זה שגובה קורבנות בדרכי גוש עציון. הוא לא פותר את הבעיה המעיקה של המסתננים והשוהים הבלתי חוקיים. הוא מניח לאחרים להוביל את המאבק באקטיביזם המשפטי, כשבמקרה הטוב הוא לא מסייע ובמקרה הפחות טוב גם מפריע. הוא לא דואג לעצור את הבנייה הבלתי חוקית הפלשתינית בשטחי C, ולמרות הבטחותיו עדיין לא הרס אפילו את חאן אל-אחמר. גם קצב הבנייה וההסדרה המשפטית של ההתיישבות ביישובי יו"ש רחוק מלהיות משביע רצון ונשאר אצלו על אש נמוכה. שלא לדבר על מהלכים כמו החלת הריבונות בהתיישבות מעבר לקו הירוק, או ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון.

המציאות מוכיחה שנתניהו פחות מוביל ויותר מובל אל מהלכים כאלה, אשר דורשים אומץ ונכונות לקחת סיכון ולשלם מחיר. ומי שיכולים לדחוף אותו לסוג כזה של מהלכים הם לא השרים והח"כים ממפלגתו, שתלויים בו ונוטים להתבטל כלפיו, אלא דווקא שותפיו הקואליציוניים, שעל תמיכתם בו הוא נדרש לעיתים לתת תמורה.

5

כמו במערכות בחירות קודמות, גם הפעם נתניהו והליכוד פונים אל הציבור הדתי-לאומי במודעות שבהן נראית הנציגות שיש לציבור הסרוג בין שורות הליכוד. אבל עם כל הכבוד לפוליטיקאים טובים ובכירים כמו יולי אדלשטיין, זאב אלקין וציפי חוטובלי, המציאות הוכיחה שלא הם אלה שהפעילו על נתניהו לחץ אפקטיבי שדחף אותו למהלכים כמו ביטול הפעימה הרביעית של שחרור מחבלים בעסקת שליט או חקיקת חוק ההסדרה.

מי שהובילו להרס מנהרות הטרור במבצע צוק איתן, להקמת היישוב החדש עמיחי כפיצוי על הרס עמונה ולמינויים של שופטים דתיים ושמרנים לבית המשפט העליון היו שקד, בנט וסמוטריץ', שהוכיחו את עצמם כשחקני קלאץ' שמסוגלים להוביל להכרעות ברגעי אמת. וזה לאו דווקא משום שהם יותר ערכיים או יותר נאמנים אידיאולוגית. זה בעיקר משום שהם פחות מחויבים לנתניהו ופחות תלויים בו, ולכן גם יכולים יותר ללחוץ עליו. וגם משום שלנתניהו יש נטייה לחלק תיקים בכירים ובעלי השפעה לשותפותיו הקואליציוניות, בעוד שרוב השרים חברי מפלגתו נאלצים להסתפק בשיריים.

כאשר נתניהו מנופף בנציגים הדתיים במפלגתו כדי לאסוף אליו את מצביעי הציונות הדתית, הוא קורא לנו להיות כפופים אליו, מוחלשים וצייתנים. ככה הוא אוהב אותנו - עומדים לשירותו, כמו שורת היועצים הדתיים המוכשרים שהקיפו אותו לכל אורך השנים. אבל התפקיד של הציונות הדתית אינו רק לעזור לנתניהו להגשים את תוכניותיו, אלא גם לשים יד על ההגה ומפעם לפעם להטות אותו לכיוון נכון יותר, שנתניהו לא יודע עליו או חושש לפנות אליו.

כמו בעבר כך גם במערכת הבחירות הנוכחית, נראה שנתניהו ינסה להגדיל את כוחה של מפלגתו על חשבון השותפה הציונית-דתית שמימין לו. הוא מתקשה לקחת מנדטים מליברמן ולא משקיע מספיק בתחרות הישירה מול כחול לבן. לפי הערכות של פרשנים פוליטיים, הוא נואש מלהשיג גוש חוסם ימני-דתי של 61 מנדטים, ועסוק כעת רק בהגדלת כוחו של הליכוד, גם ובעיקר על חשבון מפלגות מתוך הגוש.

המצביע הציוני-דתי צריך להיזהר מלהתפתות גם הפעם לקמפיין הזה. לאחר שהציונות הדתית התגברה לפחות באופן חלקי על התקף הפלגנות שהשתלט עליה בסיבוב הקודם, עליה לבנות את הכוח של עצמה במפלגה משלה, ולבוא אל המשא ומתן מול נתניהו כשותפה בעלת כוח שצריך לכבד אותה ולהתחשב בעמדותיה.

לתגובות: eshilo777@gmail.com