בשבע מהדורה דיגיטלית

הבית שמחכה מאז תרפ"ט

90 שנה עברו מאז שהמבנה היהודי, שלימים הפך לשוק הסיטונאי בחברון, נגזל במאורעות תרפ"ט.

יוני רוטנברג , י"ד באב תשע"ט | עודכן: 13:26

התושבים התפנו בהסכמה והתכוננו לחזור, ואז הגיע היועמ"ש. מבנה השוק הסיטונאי בחברון
התושבים התפנו בהסכמה והתכוננו לחזור, ואז הגיע היועמ"ש. מבנה השוק הסיטונאי בחברון
צילום: דוד וילדר

מעט לפני הכניסה לשכונת אברהם אבינו, המרכז של היישוב היהודי בחברון, בולט בשיממונו מבנה מוארך מרובה פתחים נעולים שתחתיו רחבה גדולה.

על המבנים מתנוסס שלט בעברית ובאנגלית, מרושל למראה אך מנוסח בתקיפות, שמגלה טפח מסיפורו של המקום: “מבנים אלו נבנו על אדמה שנקנתה על ידי הקהילה היהודית בחברון בשנת תקס"ז, ונגזלה על ידי הערבים אחרי שרצחו 67 מיהודי חברון בתרפ"ט. אנו דורשים צדק! השיבו לנו את רכושנו הגזול!".

90 שנה חלפו ממאורעות הדמים הארורים. ביום שני הקרוב, י"ח באב, יצוין ברחבי הארץ יום השנה הרשמי לפרוץ המאורעות שגבו קורבנות והחריבו יישובים בכל הארץ, אבל יותר מכול נקשר בהם שמה של העיר חברון. עד אז תושבי העיר הערבים והיהודים חיו בידידות קרובה במשך שנים ארוכות, והחיים היהודיים בה שגשגו. אך הכול השתנה באחת, כשבמסגרת ההתנגדות הערבית להתעוררות הציונית בארץ ישראל, שחטו הערבים באכזריות את שכניהם משכבר הימים ובזזו את רכושם. התמונות הקשות והמעטות שצולמו אז נצרבו בתודעה הלאומית של עם ישראל.

היהודים שנסו על נפשם השאירו אחריהם נכסים רבים. עשרים שנה מאוחר יותר, עם כיבוש האזור בידי הירדנים, אותרו הנכסים הגזולים והועברו למה שכונה "האפוטרופוס על רכוש האויב הציוני". הנכס הגדול ביותר - בשטח של 4.5 דונם - שנגזל והועבר לידי האפוטרופוס, היה אותו מבנה מוארך בכניסה לשכונת אברהם אבינו. מדובר בשטח שנרכש כדין ונרשם בטאבו הטורקי על שם 'כוללות ספרדית מגן אבות', ההקדש הספרדי של יהודי חברון. הירדנים השכירו אותו לעיריית חברון למטרת הקמת שוק סיטונאי, שאכן הוקם ופעל בשטחו.

ההסכם עם המשפחות הופר

כשישראל שבה וכבשה את העיר חברון ב-1967, היא החזירה לידיה את השליטה בעיר באמצעות ממשל צבאי. לאחר הכיבוש, כל הנכסים שהיו ברשות האפוטרופוס הירדני הועברו לממונה מטעם הממשל הצבאי. לאחר הפיגוע בבית הדסה והחלטת הממשלה לחדש את היישוב היהודי בחברון שהתקבלה בעקבותיו, המדיניות לגבי הנכסים הגזולים הייתה שכאשר יתפנו מהשוכרים הערבים הם יוחזרו לידי היהודים. בדרך זו הוקמו השכונות של היישוב היהודי המתחדש בחברון, כמו אברהם אבינו, אדמות ישי ובית הדסה.

השוק הסיטונאי, שהיה מושכר לעיריית חברון, לא הוחזר בשלב הראשון למתיישבים היהודים בחברון, בהתאם לתפיסה המשפטית של דיירות מוגנת. המפנה בגורלו של המבנה הזה התרחש בשנת 1994. בעקבות התלקחות אירועי הטרור בעיר התעורר צורך ביטחוני לסגור את השוק, אשר ממוקם במרחק של מטרים ספורים משכונת אברהם אבינו, וליצור אזור חיץ בין השכונה ובין מפגעים ערבים. משסולקו הסוחרים הערבים ולמעשה בוטלה השכירות שלהם במקום, עלתה שוב הדרישה להחזיר את הקרקע לבעליה שגורשו משם באכזריות לפני עשרות שנים.

לכאורה הדרך הייתה סלולה ליישוב של מתחם השוק הסיטונאי מחדש, אלא שכמו במקרים רבים אחרים ביהודה ושומרון, עצלות מכוונת מטעמים פוליטיים מנעה את הצעד המתבקש. המובן מאליו נדחה שוב ושוב, ורק קבוצת משפחות שעשתה מעשה והתיישבה בבתים עוררה את המערכת המשפטית לחרוץ דין. בשנת 2001, בעקבות רצח התינוקת שלהבת פס הי"ד, נכנסו להתגורר במתחם כמה משפחות מחברון. המינהל האזרחי הזדרז להוציא להן צו פינוי, אך בדיון שנערך בוועדת הערר במינהל הודו אנשי הוועדה שאין הצדקה למנוע את החזרת הרכוש הגזול, והורו על מימוש הנוהל של החזרת הרכוש באין שוכרים ערבים.

ההחלטה אומצה מיד על ידי המדינה, שהודיעה על כך לבג"ץ בתשובה ואף שלחה לעיריית חברון הודעה על כוונתה לפעול לאור ההחלטה של ועדת הערר. במקביל חתם יאיר גולן, מפקד אוגדת איו"ש דאז, על הסכם עם המשפחות לפיו הן יתפנו מרצון, ותוך חודשים ספורים המבנה יושכר להן שוב בצורה מסודרת ועל פי חוק. בשנת 2006 הן אכן התפנו מרצון על פי ההסכם, בציפייה לחזור מיד. אלא שאז התערב המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מייק בלאס, שהוגדר כמשנה לתפקידים מיוחדים, והחליט כי יש להגן על הדיירות של עיריית חברון שכבר שנים לא שוכרת את המקום. משכך, הוא קבע, אסור למינהל האזרחי לחזור ולהשכיר את הנכסים ליהודים.

כנגד החלטתו של בלאס לא היה פתחון פה לאיש. המתיישבים נותרו עם נייר חתום וחסר ערך, מרגישים נבגדים ועשוקים בשנית על ידי המערכת. ניסיונות נוספים שלהם ליישב את המקום עלו בתוהו, ונתקלו ביד קשה וחסרת רחמים של כוחות הביטחון, בהובלתו של שר הביטחון דאז אהוד ברק. ברק אף הורה "לנתץ את המבנים כדי שלא יהיו ראויים למגורים", במטרה למנוע פלישות נוספות של מתיישבים למתחם בעתיד. כך נותר השוק הסיטונאי, שנבזז בראשונה על ידי פורעי תרפ"ט הערבים, שוב שומם מיישוב יהודי, והפעם בגלל פלפולים משפטיים מבית היוצר של היועמ"ש.

מחכים רק לנתניהו

המפנה הגיע לפני כשנה, במסגרת הרוח החדשה שהופחה פה ושם בייעוץ המשפטי. עו"ד איתי אופיר, היועמ"ש למשרד הביטחון, ניסח חוות דעת לפיה אין מניעה להשיב את הרכוש הגזול. חוות הדעת אושרה ואומצה על ידי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, מה שלמעשה סלל את הדרך להחלטה של הדרג המדיני לעשות צדק היסטורי ולהשיב את הרכוש הגזול לידיים יהודיות. ההחלטה של מנדלבליט התקבלה בנובמבר 2018, די זמן כדי להקים במקום עשרות יחידות דיור. אלא שבפועל, שוב נתקלו המתיישבים במדיניות היסוס ודחיינות, הפעם של ממשלת נתניהו, ועד היום מתחם השוק עומד כאבן שאין לה הופכין בלב ההתיישבות היהודית בחברון.

"הצמיחה של היישוב היהודי נתקעה על ידי נתניהו עצמו, שחתם ב-97’ על הסכם חברון, שבמסגרתו סמכויות התכנון באזור נתונות ביד עיריית חברון", טוענים בהנהגת היישוב היהודי בחברון. "למעשה אין לנו לאן להתפתח, חוץ מאותם נכסים שנמצאים ביד הממונה של המינהל האזרחי. הכי מתבקש שאותו נתניהו יעשה את המעט, ויאפשר לנו להתיישב במתחם השוק הסיטונאי, וכך לתת מענה לביקוש האדיר ולצפיפות ביישוב היהודי בחברון".

האבסורד עולה וזועק עוד יותר, כשנותנים את הדעת על כך שהמונע המשפטי ליישוב השוק הסיטונאי הוא עיריית חברון – הדיירים המוגנים. “ההחלטה על פיתוח וביסוס יישוב יהודי בחברון התקבלה בממשלה ב-1980 בעקבות הפיגוע בבית הדסה", אומרים גורמים ביישוב היהודי. "ראש עיריית חברון הנוכחי, תייסיר אבו סנינה, הוא הרוצח של אותם שישה בחורי ישיבה בבית הדסה, והוא גם נשפט על כך וישב בכלא הישראלי. להתרפס בפני ראש עיריית חברון הרוצח כדי ליישב יהודים בחברון זו חרפה. התשובה הניצחת צריכה להיות יישוב מיידי של המתחם במשפחות יהודיות".

כאמור, השבוע יצוין יום השנה ה-90 למאורעות תרפ"ט, שבהם נבזז מתחם השוק הסיטונאי. ביישוב היהודי בחברון מסמנים את השבת המתחם לבעליו המקוריים כיעד לקראת ציון הזמן המיוחד הזה. גם שם מבינים שמדובר בתקופת בחירות, שבה נתניהו משקיע מאמצים מיוחדים בסיורים בהתיישבות ביהודה ושומרון ומפזר הבטחות בנדיבות רבה מהרגיל. קיימת גם שמועה על כך שהוא מתכנן להגיע לסיור בחברון עוד לפני ה-17 בספטמבר. כך או כך, נראה שאנחנו לקראת ימים מכריעים באשר לגורלו של השוק הסיטונאי בחברון וגורל התפתחות היישוב היהודי בה.