בשבע מהדורה דיגיטלית

הר בלי אסטרטגיה

בארגוני המקדש מרוצים מהעלייה המשמעותית במספר היהודים שעלו להר הבית ב-ט' באב השנה לעומת מספרם אשתקד, למרות המהומות וחוסר הבהירות

ניצן קידר , י"ד באב תשע"ט

למרות המהומות, יותר יהודים עלו להר. יהודים בהר הבית בתשעה באב
למרות המהומות, יותר יהודים עלו להר. יהודים בהר הבית בתשעה באב
צילום: חיים קרויזר, מטה ארגוני המקדש

בוקרו של תשעה באב השנה החל בכותרות גדולות על סגירת הר הבית ליהודים ועל מהומות של מוסלמים בהר. אולם בסיכומו של היום נרשמה במהלך הצום עלייה של קרוב ל-20 אחוזים במספר המבקרים היהודים ביחס לשנה שעברה, 1,729 ביקורי יהודים השנה לעומת 1,440 בתשעה באב אשתקד. מטה ארגוני המקדש אפילו החמיא ביום שאחרי לשר לביטחון הפנים על פעילותו בנוגע למתן אפשרות ליותר יהודים להגיע להר.

אולם גם לנוכח התוצאה הסופית יש מי שמותחים ביקורת על התנהלותם של מקבלי ההחלטות סביב הר הבית ועל דרך קבלת ההחלטות. פרופ' יצחק רייטר מהמכללה האקדמית אשקלון, אשר משמש גם כחוקר במכון ירושלים למחקרי מדיניות, מסתכל על אירועי תשעה באב ותוהה אם ההחלטה לאפשר עליית יהודים להר הייתה אכן נכונה. "זכותו של כל אדם מאמין לעלות להר הבית. השאלה היא אם כל מה שצודק הוא גם חכם. השאלה היא אם בדרכים שמדינת ישראל נוקטת אנחנו משחקים לידיים פלשתיניות או לא. לדעתי מה שקרה בהר הבית הוביל לכך ששיחקנו לידיהם. נכון שיש זכות עלייה להר, אבל לא כל זכות תמיד שקולה ומתאזנת עם אינטרסים אחרים", הוא אומר.

לדבריו, "מדינת ישראל הייתה צריכה לשאול את עצמה, האם האינטרסים הגיאופוליטיים באזור והיחסים הטובים שנרקמים עם מדינות ערב או אינטרסים אחרים בתחום מדיניות החוץ, אינם חשובים יותר מאשר להבטיח עד קוצו של יו"ד את זכותם של יהודים לעלות להר הבית בתשעה באב".

אתה רומז שאולי אין מחשבה אסטרטגית, אלא רק התמודדות רגעית?

"אני חושב שמכיוון שאנחנו בתקופה של מערכת הבחירות, הדרג המדיני קיבל החלטות מתוך שיקולים פוליטיים. ממשלת ישראל, אם לא הייתה מאפשרת עלייה להר הבית, הייתה נתפסת בעיני חלק מהציבור ששוחר את הר הבית כממשלה חלשה. הם לא רצו זאת והתירו משהו, כשהם פוגעים באינטרסים יותר חיוניים של המדינה".

הצד הערבי מנצל את המצב הזה?

"במאה השנים האחרונות, מרגע שהתחיל הסכסוך, כולם חושבים שלישראל וליהודים אין שום זיקה למקום וכך הם מתייחסים לכך. לכן, כשיהודים עולים להר הבית, בוודאי בקבוצות מאורגנות בליווי המשטרה, הם נתפסים כפרובוקטורים שכל מטרתם היא להפגין את הריבונות הישראלית בהר הבית. יש פה תחרות על ריבונות או שליטה בהר הבית, האם הרחוב הפלשתיני שולט בו או מדינת ישראל".

ומה לדעתך התשובה?

"כשהפלשתינים מאוד רוצים, לישראל אין ריבונות מלאה בהר הבית. היא יכולה לעשות הרבה מאוד צעדים, אבל כשהרחוב הפלשתיני מאוד רוצה – כמו שראינו בפרשת המגנומטרים – הוא מוכיח למדינת ישראל שהיא לא יכולה להציב מצלמות בלי להתחשב בצדדים האחרים".

שרגאי: הממשלה פועלת כמו שוטר תנועה

נדב שרגאי, חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ועיתונאי ב'ישראל היום', עוסק רבות בנושא הר הבית ואף פרסם ספרים בנושא. הוא מחדד את הבעיה שהעלה פרופ' רייטר. "אני לא חושב שמדינת ישראל הציבה לעצמה יעד בהר הבית. היא מנהלת שם משבר כבר 52 שנים, מאז שירושלים שוחררה, ופועלת קצת כמו שוטר תנועה. לא ידוע לי שאי פעם התנהל דיון בין מעצבי וקובעי מדיניות שבו הונחה על השולחן השאלה מה אנחנו רוצים שיהיה בהר הבית בעוד עשר, עשרים או חמישים שנה".

לדבריו, "יש המון שחקנים שפועלים בהר הבית: ירדן, טורקיה, הפלשתינים, הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, סעודיה, מרוקו ועוד רבים. הסטטוס קוו נשבר מזמן ורוב השינויים שם הם לטובת הצד המוסלמי, אנחנו רק מנהלים את הסכסוך".

אבל יש שינוי משמעותי, יותר יהודים עולים להר הבית.

"גם התפנית הברוכה הזאת לטעמי, של הגידול המרשים במספר המבקרים בהר הבית בעשור האחרון, היא תוצר של לחץ מלמטה. בעיקר מצד הציבור הדתי-לאומי שחלק מרבניו שינו והגמישו את פסיקתם, ובזכות קונסטלציה שבה כיהנו גלעד ארדן כשר לביטחון הפנים ויורם הלוי כמפקד מחוז ירושלים, שלשניהם יש פינה חמה בלב להר".

"זו דוגמה לשינוי שהתחולל מלמטה ולא מלמעלה", קובע שרגאי, "השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא מה מדינת ישראל רוצה מעצמה בהר הבית. היא רוצה שיהיה שם בית מקדש? היא רוצה תפילות שם בעוד 50 שנים או רק ביקורים? האם היא רוצה להפוך את ההר למשהו דומה לעיר דוד מבחינת האופי וכמות הביקורים שם?".

אז מה הסיבה שהמדינה לא מקבלת החלטה מסוג זה?

"כל מי שעוסק בנושא שם דגש בעיקר על הצד המוסלמי ועל האינטרסים של השחקנים הרבים מטעמו שפועלים בהר. כמעט לא נלקח בחשבון האינטרס היהודי, פרט לרמה של ניהול ושמירה על השקט. אנחנו סוג של שוטר תנועה שם. כמובן שיש לנו סמכויות, נוכחות והשפעה. לצידנו יש את ירדן, שהיא שותפה סמויה ולעיתים גלויה שלנו בניהול המיקום ויש תיאום איתה. זה נובע גם מסעיף הר הבית בהסכם השלום בין המדינות וגם משורה של הבנות שנגזרת מאינטרסים ביטחוניים, כלכליים ומודיעיניים המשותפים לשתי המדינות – כפי שזה נתפס אצלנו – בעיקר על ידי הממסד הביטחוני, שלתפיסתו הר הבית מנקודת בית המלוכה הירדני הוא נכס ביטחוני להמשך יציבות השלטון בירדן, וכל ערעור בהר הבית משפיע על מה שקורה בירדן".

ארגוני המקדש: פריצת דרך דרמטית

שרגאי סבור שמדינת ישראל צריכה לקבל החלטה אסטרטגית אחת ולתמיד או לפחות להציב יעדים. "יעד ריאלי שישראל צריכה להציב לעצמה בהר הבית הוא הגדלה משמעותית של מספר המבקרים. ליזום מהלך כזה ולא להיענות ללחץ מלמטה. הר הבית לא צריך להיות רק עניין של ציבור דתי, ואני אומר את זה דווקא כאדם דתי. מדובר בעניין שצריך להעסיק את כל הציבור בארץ".

לפני כשנתיים אישרה הממשלה הצעת החלטה של השרים מירי רגב וזאב אלקין על הקמת מנהלת מקצועית משותפת למשרד התרבות ולמשרד לענייני ירושלים, אשר תרכז את הפעילות לקידום מורשת הר הבית בתחומי המחקר, המידע וההסברה, והיא אכן החלה לפעול לפני שנה. אבל שרגאי לא מרוצה.

הקמת המנהלת לא נבעה מתוך חשיבה אסטרטגית?

"המנהלת למורשת הר הבית, שפועלת תחת חסות המשרד לענייני ירושלים ומשרד התרבות, היא מאוד מוגבלת. זו לא נקודה לזכות המדינה. ממנהלת כזאת או ממדינת ישראל הייתי מצפה שהיא תעודד עליית יהודים להר הבית ברמה של ביקור, כי זה מה שאפשר לעשות כרגע במבט ריאלי. אם בעיר דוד מבקרים כל שנה מאות אלפים, זה בפירוש יעד שצריך לחתור אליו. אני לא אומר שאפשר לעשות את זה מהיום למחר או לעוד שנה. אבל אם צריך להציב יעד – זה היעד שיכול להבהיר לעצמנו ואחר כך לצד המוסלמי ולעולם שהאינטרס היהודי בהר הבית הרבה יותר רחב ממה שהצטייר לפני עשר שנים ואפילו מהמציאות כיום".

ומה עם תפילה בהר הבית? או שעוד חזון למועד?

"כשבמשך 52 שנה ההר הוא טריטוריה כמעט מוסלמית, אז אתה לא נמצא במצב שאפשר לחולל בו שינוי משמעותי, לא פנימה ולא החוצה כלפי העולם. אם תנסה בכוח לפתוח את דלת התפילה, אתה עלול לסגור את דלת הביקורים. צריך לפעול בחוכמה ובשום שכל כדי לממש אותו עם מדיניות ארוכת טווח ויעד שנמצא מול העיניים. שתהיה שם הדרכה מסודרת ברמה של לימוד והעמקה, כעולים להר ולא כמבקרים. כי הווקף מעכל אותנו כמבקרים ולא כעולים לרגל".

נציין כי בארגוני המקדש רואים בסופו של דבר בתשעה באב הנוכחי הישג. אם לפני שש שנים, כשהרמדאן חל בתשעה באב, יהודים לא הורשו להיכנס להר, הפעם התאפשרה עלייה ובמספרים משמעותיים. "שיבת ישראל להר הבית זכתה בארבע השנים האחרונות לתנופה גדולה, ובתשעה באב האחרון לפריצת דרך דרמטית עם גוויעתו של הסטטוס קוו המפלה בהר הבית. הריבוי המבורך במספר העולים להר הבית מחזק את הריבונות, את השליטה, את שיבת ההווי היהודי במקום הקדוש. ועם ההתעצמות המספרית נזכה גם להחזיר את המקום לייעודו כבית תפילה ליהודים ולכל העמים", מסכמים בסיפוק בכירים בארגוני המקדש.