הימים הללו הם ימי מחנות הקיץ של תנועות הנוער והורים רבים מתלבטים באשר לתועלתם של המחנות אל מול הסיכון.
על השאלה הזו ביקשנו את תשובתה של ד"ר מנוחה כהן-אמיר, ראש החוג לחינוך בלתי פורמלי במכללת אפרתה.
"חד משמעית, כדאי מאוד לשלוח את הילדים", נחרצת ד"ר כהן-אמיר מיד בפתח דבריה. "זה אולי השיא של הפעילות בתנועת הנוער. הילדים זוכים לכמה ימים של פסק זמן מאוד מיוחד, הם עושים בעצמם דברים שהם לא עושים אותם ביומיום. מוטלת עליהם אחריות רבה המבוקרת על ידי מעט מבוגרים שנותנים את המרחב כדי להתנסות ולקחת אחריות, לצאת מהבית ולצאת מהטלפון".
האם באמת היציאה אל המחנות היא גם יציאה מהטלפונים, למרות השאיפה התמידית לצלם ולתעד כל רגע ורגע? לטעמה של כהן-אמיר הדברים תלויים במבוגרים ובתנועות הנוער עצמן. היא מעירה כי "אם התנועה לא תספק עמדות הטענה אין טעם לקחת מכשירים", אך מיד מוסיפה כי לא פעם ההתמכרות למכשירים הסלולאריים נובעת מדאגתם של ההורים והרצון של הורים לדעת היכן ילדיהם בכל רגע נתון, ועל כך היא מציעה להורים שלא לדאוג כל כך.
לטעמה הדברים משתנים בין דור לדור וככל שילד שותף למחנות נוער הוא מסתגל לאווירה המיוחדת ומפנים את אפשרות הניתוק מהטלפון. לזאת היא מוסיפה ומעירה כי אם ילד מרגיש לא בטוח וזקוק לטלפון לא הייתי אוסרת עליו, אבל הפעילויות מספיק מגוונות ומאתגרות. זו הזדמנות לתקשר פנים אל פנים. הם עוברים תורנויות לשטיפת כלים או חלוקת אוכל. כשאין מבוגרים שיכינו בשבילם אין ברירה אלא לקחת אחריות".
ומה לגבי ההורים שנותרים מודאגים בבית מאחור? "אני לא מציעה לדאוג. במסגרת של מחנה קיץ יודעים איפה הילד ומי אחראי עליו ואפשר לסכם על שיחת סיכום טלפון יומית בערב עם כמה תמונות ולהסתפק בכך". עוד היא מציעה להורים לנצל את הבית השקט שהתרוקן לישיבה זוגית של ההורים יחד, "הרי גם אנחנו היינו בתנועות ויצאנו למחנות. מפעל תנועות הנוער קיים כבר כמאה שנים וברוך ה' ב-99.5 אחוזים הכול עובר בשלום. אני לא רואה סיבה לדאגה ואני מתרשמת שהתנועות הופכות ליותר ויותר אחראיות. אמנם יכולים לקרות דברים, אבל בגדול התחושה היא שניתן לשלוח את הילדים בלב שקט".
לדבריה אמנם לא ניתן להציג נתונים על יותר או פחות יציאה למחנות לעומת העבר, אך הנתונים המתייחסים לעצם ההצטרפות לתנועות נוער מלמדות על גידול עצום במספר ההולכים לתנועות הנוער שחוזרות למקום המרכזי שהיה להן בעבר בחברה הישראלית. "מדובר בגידול של עשרות אלפי חניכים בכלל תנועות הנוער בעשור האחרון".
עוד שאלנו את ד"ר אמיר-כהן אם קיים הבדל בין סוגי הדאגה של הורים מהמגזר הדתי לבין אלו שמגיעים ממגזרים אחרים. "אני לא מכירה מחקר שבחן את דאגות ההורים. אין לי תשובה לשאלה הזו, אבל הילדים והנוער הדתיים הולכים לתנועת נוער באחוזים גבוהים בהרבה מהנוער שאינו דתי".
כשנשאלה אם יש לכך סיבה מוגדרת העריכה ד"ר כהן-אמיר: "אולי כי יש משהו בחברה שלנו שמעודד את זה, כשההורים היו בתנועה הילדים נוטים ללכת בתנועה, אולי זה בגלל שאין אלטרנטיבה לפעילות בשבת. אין לי תשובה חד משמעית ולכן אני אומרת זאת כ'אולי'. עם זאת ניתן לקבוע שהאידאולוגיה וההשקפה של תנועת הנוער דומה לזו של הבית וכשיש קרבה ערכית בין מערכת חינוכית למערכת המשפחה אז הן משלימות אחת את השנייה".