הסיפור המזעזע של טבח תרפ"ט בצפת

דודתו של רפאל כמוס ובעלה היו ראשוני הנרצחים בפרעות תרפ"ט בצפת. לערוץ 7 הוא מספר את הסיפור הקשה הטרגי שנשכח.

שמעון כהן , כ' באב תשע"ט

רחוב היהודים אחרי הפוגרום
רחוב היהודים אחרי הפוגרום
צילום: באדיבות רפאל כמוס

רצחו את חבריהם ומפרנסיהם. כמוס

בימים אלה מציינים תשעים שנה לפרעות תרפ"ט. בעוד הפרעות שהתחוללו בחברון ומעשי הרצח האכזריים שם מוכרים ומסופרים, הפרק הצפתי של הפרעות מוכר הרבה פחות.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם רפאל כמוס שבני משפחתו נרצחו במהלך הפרעות, והוא מספר את הסיפור המזעזע של הקהילה ושל דודתו ובעלה שהיו ראשוני הנרצחים בפרץ האלימות הערבי בעיר.

לסיפורו מקדים כמוס מעט רקע על הקהילה היהודית הקטנה שהתגוררה באותם ימים בצפת. כמוס נולד תשע שנים אחרי הפרעות וסיפורי הימים ההם ליוו את ילדותו ואף הותירו טראומה נפשית עמוקה שליוותה את אמו בתקופה שלאחר מכן.

"צפת הייתה עיר מעורבת. הערבים היו בה כ-60 עד 70 אחוז. בתחילת המאה העשרים בצפת היו עשרים אלף תושבים, מהם עשרת אלפים יהודים ועשרת אלפים ערבים, אבל לקראת מלחמת העולם הראשונה ירד מספרם לכאלפיים איש. הם נטשו את העיר מרעב וחוסר פרנסה. היהודים התגוררו ברובע נפרד והערבים ברובע נפרד וביניהם מדרגות שהפרידו בין שני הרבעים. היו יחסי מסחר טובים בין יהודים לערבים".

"ב1929 המדינה רעשה בעקבות ההסתה של חאג' אמין אל חוסייני, המופתי של ערביי ארץ ישראל וצפת הייתה על הכוונת שלהם", ממשיך כמוס את סיפורו. "ברובע הערבי יש מסגד גדול שהיה מקור ההסתה. באותו חודש אב תרפ"ט, אוגוסט 1929, יצאו קבוצות גדולות של מתפללים ערבים המוסתים על ידי המופתי המקומי, נכנסו לרובע היהודי, שברו חלונות ודלתות ואיימו על היהודים. לכן הפרעות שהיו אחר כך ולוו ברצח ושריפת בתים לא באו בהפתעה גמורה. האירוע הראשוני היה מעין הקדמה".

על יום הפרעות עצמו הוא מספר: "סבי, אביה של אמי, קראו לו הברון רפאל שבאבו, היה לו רכוש רב ונפטר שנה קודם לכן. הרכוש שלו היה מושכר לגורמים שונים ולבת שלו עם שבעת ילדיה לא היה מקום לגור בו והיא שכרה עם בעלה והמשפחה דירה קטנה ברובע הערבי על גבול הרובע היהודי. היה להם תלמיד ערבי, קראו לו פואד חיאז'י, שלמד אצל בעלה עברית. דודי, משה אפריאט, אמר לו שהוא מרגיש משהו באוויר והתלמיד הבטיח לו על הכבוד שלו שהוא יגן עליהם".

למחרת "הוא הביא 10-15 פורעים ביום הפרעות, נכנס לחצר ואמר 'כנסו תשחטו את הכלב הזה למעלה'. דודתי ירדה לחצר. בבית היה בעלה לא שמע כל כך טוב, ביתה שושנה ושני הילדים הקטנים יעקב ועמנואל בני שנה ושלוש. לפני שהיא ירדה לחצר היא דחפה את הקטנים מתחת למיטה ואחותם הגדולה שמרה שלא יצאו משם. היא נגשה לדלת העץ ודחפה את הפורעים שבגרזנים כרתו לה את אצבעות הידים והיכו בראשה עם הגרזן עד שנפלה מתבוססת בדמה.

''בעלה, ששמע את ההמולה, ירד למטה וראה בין המסיתים את התלמיד שלו שהבטיח של דברתו שהכול יהיה בסדר. הוא אמר לו 'פואד, הבטחת לי משהו'. אמר לו 'לך יא-בן כלבה' ובגרזן היכה בראשו וגם הוא נפל. הוא עלה למעלה, פגש את הבחורה שושנה שהייתה בשנות העשרים, דקר אותה עם שאר הפורעים בכל חלקי גופה והיא נפלה בחצר הבית".

"משם המשיכו הפורעים אל השכונה היהודית ורצחו את הרב של צפת, חכם ישמעאל הכהן שנולד ביאזד שבפרס אבל בדקך הגיע לעירק ולמד אצל רבי יוסף חיים, עלה לצפת והתחתן והקים משפחה והפך לרב הראשי של צפת לאחר שהרב הקודם, הרב רפאל אלפנדרי, עקר לירושלים".

הרחוב אחרי ההרס
צילום: באדיבות רפאל כמוס

וגם סיפורו של הרב ישמעאל הכהן הוא סיפור בגידתם של מי שהיו בקשר הדוק עם יהודי העיר. "הייתה להם עובדת ערביה ששימשה מעין גויה של שבת. היא הביאה את הילדים שלה ואמרה להם 'תעלו למעלה ותהרגו את הכלב הזה'. הם הרגו אותה על המסכת שהייתה פתוחה והוא למד בה. כמדומני, הבריטים לקחו את המסכת הזו למוזיאון בלונדון. הוא מת במקום ואשתו נלקחה לבית החולים בחיפה ושם נפטרה מפצעיה".

"משם נמשך מסע ההרג. הם רצחו באותו יום 19 אנשים, רובם בני העדה הספרדית שהייתה השכונה הקרובה לאזור הפורעים. מעלינו היה רחוב בית יוסף ושם עמד יהודי יליד סוריה שבנה בית מגורים יפה וחדש. היו לו אבנים על המרפסת והוא השליך על הפורעים שנרתעו ונסוגו ועברו לרחוב האשכנזים ושם היה מחסן דלק של מרדכי קלינגר, חבר מועצת העירייה במשך ארבעים שנה ומנהל הבנק הפרטי שהיה בעיר. הם הדליקו את מחסן הנפט והאש התפשטה מהר. הרוח הסיתה את האש לכיוון בתי הערבים שחששו לרכוש שלהם וכך הפסיקו את מסע ההרג".

הלוויות הנטבחים
צילום: באדיבות רפאל כמוס

והיכן היו אנשי שלטון המנדט שאמורים היו להגן על היהודים?

"שלטון הבריטי עזר לבריטים", קובע כמוס. "הם התחרטו חרטה גמורה על הצהרת בלפור. הם הרי סגרו את השערים ובגללם הרגו את יהדות הונגריה. הבריטים סרבו לעסקה שהציעו אייכמן והימלר השטנים להצלת מיליון יהודי הונגריה תמורת משאיות. הלורד מוין אמר 'מה אעשה עם מיליון יהודים' כשבחדר ישב משה שרת ושמע את זה".

בפועל, "היו שוטרים שהגיעו לעיר אחרי שמסע ההרג נגמר. אני סבור שהם נתנו אות לערביי צפת לפרוע במשך כמה שעות ביהודים ואחר כך באו לעשות סדר. אני זוכר את התזמורת הסקוטית של הצבא הבריטי עוברת בעיר העתיקה עד בית העלמין. הם זימרו לנו בחלילים שלהם. הם טענו שהם מגינים על היהודים בצפת, אבל אחרי הטבח הגדול הבריטים איפשרו ליהודים להסתתר בבניין הסאראיה, הארמון שבו היה בעבר המושל הטורקי".

אבל גם בסאראיה לא תמו תלאות יהודי צפת. "הם היו 3-4 ימים בסאראיה ושם שמרו עליהם שוטרים ערבים ואנגלים. היו זורקים לחם לנצורים שם שהיו רעבים והיו מצלמים את המחזה של הרעבים המתנפלים על הלחם ובאחת ההתנפלויות ירו עליהם והרגו ילד בן שמונה, רפאל מזרחי, ודודה שלו, איילה מזרחי, שעמדה להתחתן ומשמלת הכלולות שלה עשו פרוכת לבית הכנסת של הקהילה הפרסית בצפת".

"בשבת אנשים לא יכלו להחזיק עוד מעמד וחזרו לרובע ומצאו את הכול הרוס שדוד ושרוף. לאחר מכן הייתה תקופה שבה לא היה מסחר בין יהודים לערבים ומדי פעם היו פוגרומים. ב-36 היה יהודי סופר סת"ם שהיו לו בן ושתי בנות וגם אימא שלו גרה אתו. בלילה פרצו לשם פורעים ערבים ורצחו אותו ואת שלושת הילדים ברובה צייד. האימא והאלמנה נשארו לבד. יש לי תמונות מזעזעות מהגופות שלהם. אחר כך נקבו כולם יחד קרוב להרוגי תרפ"ט".

"מאוחר יותר אחיו של אותו בנקאי בצפת חזר מלונדון אחרי שלמד שם משפטים ובדרך לצפת רצחו אותו. יותר מאוחר אברהם מזרחי, סוחר יהודי, הלך לקנות חומרי עבודה בטבריה והרגו אותו באוטובוס. האירועים הללו גרמו לכך שפלוגת בית"ר בראש-פינה שלמה בן יוסף, אברהם שיין וז'ורבין לקחו את היוזמה לידיהם וירו לעבר אוטובוס ערבי", קושר כמוס בין הפרשיות ההיסטוריות ומבטל את הטענה המושמעת לעיתים ולפיה בן יוסף וחבריו תקפו אוטובוס תמים.

יהודים אחרי הפרעות
צילום: באדיבות רפאל כמוס

עוד מוסיף כבוש ומספר על אירוע טרגי נוסף: "בחור צפתי, יהודה בכור שחור, היה נהג מונית והוא נסע להביא כלה לחתונתה במונית שלו. היו במונית שבעה אנשים. הוא עבר בכפר ראמה ושם ערבים פיזרו אבנים על הדרך וכשהרכב עצר הפורעים טבחו בנוסעי המונית. הוא ברח עם הכלה להרים אבל תפסו אותו ורצחו אותו. היה במונית הרב הלר, רב צפתי ותיק שעשה עצמו מת. הוא נשאר בצפת על לפני כמה שנים. הוא היה מהרבנים שהתירו לעבוד בשבת לצורך הביצורים של צפת במלחמת השחרור".

בהמשך דבריו מתאר כמוס את דבקותם של יהודי צפת בעירם על אף קריאותיהם של הבריטים לעזוב את העיר והאזהרות ממעשי טבח נוספים, "יהודי צפת היו לוחמים לתפארת. אף יהודי לא עזב את צפת למרות שהבריטים הציבו משאיות כדי להוציא את היהודים והזהירו שישחטו אותם. הם רצו לראות את היהודים מניפים דגל לבן אבל זה לא קרה".

לטראומת הטבח ביהודים היו השלכות נפשיות ארוכות טווח. על אחת מהן הוא מספר: "גדלתי תחת האווירה של תרפ"ט. אימא שלי שאחותה וגיסה נשחטו חששה שזה יחזור ורצתה שנעזוב את השכונה למטה ונעלה למעלה, נמצא בית חזק שיש בו דלת ברזל. אימת הפורענות והרוצחים בני רוצחים רדפה אותנו. בסוף מצאנו מקלט בבית הכנסת רבי יוסף קארו ששם הדלת גדולה וחזקה עם בריח גדול, ושם חיינו שלוש משפחות יחד עם הרב של צפת, כדי שלא להיקלע למצב שהיה לאחותה בתרפ"ט".

מחר (חמישי) יקיים כמוס אירוע בצפת לזכר החללים ולכבוד בני משפחותיהם:

אירוע האזכרה לחללים
צילום: ההזמנה
אירוע האזכרה מחר
צילום: מתוך ההזמנה

רובע היהודים
צילום: באדיבות רפאל כמוס