בשבע מהדורה דיגיטלית

שמות את הנשים במרכז

שגרת העבודה ב'מבוי סתום' היא מתן סעד למסורבות גט מול ביה"ד. גם במקרים שפורטו בכתבה סייענו לנשים. תגובה לכתבה מגיליון 857

אורית להב , כ"א באב תשע"ט

בית הדין הרבני האזורי תל אביב
בית הדין הרבני האזורי תל אביב
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

עד לפני שבועיים גלית (שם בדוי) הרגישה חסרת אונים ושמישהו אחר מנהל את חייה. במשך שלוש שנים היא הסתובבה בבתי הדין והתחננה לגט בעוד הבעל מתרץ תירוצים ומסרב לשחררה. הדיינים שטיפלו בתיק שלה קיבלו את תירוצי הבעל, וגלית מצאה את עצמה מתדפקת על דלתות בית הדין ללא מוצא. כמה חודשים לאחר שהגיעה אלינו, הצלחנו לחשוף את מניעי הבעל בפני בית הדין, לשכנע אותו כי מדובר בסרבן גט ולהביא לסידור גט. גלית היא אחת מאלפי נשים שלא מצאו אוזן קשבת בבתי הדין והצליחו, לאחר שהגיעו אלינו, לקבל את הגט.

כך נראית שגרת העבודה שלנו. זו המציאות שאנחנו חיים בה יום יום, ולכן הכתבה שהתפרסמה כאן בשבוע שעבר, אשר ממנה עולה שאנחנו מעדיפים לקדם את המאבק העקרוני במקום את טובת העגונות, הפתיעה אותנו מאוד. האם יעלה על הדעת כי ארגון שכל מטרתו היא לסייע לנשים בוחר לקדם את האג'נדה הארגונית על גבן של הנשים?!

אבל גם אם נתעלם מהעובדה שהכתבה לא דיברה על המקרים השוטפים, וגם אם נתעלם מכך שמי שהתראיינה בכתבה היא עו"ד כהנא-דרור, שכבר אינה עובדת בארגון ואינה מייצגת יותר נשים בארגון, הרי שאפילו בתיקים המדוברים, בניגוד לנאמר בכתבה, הצלחנו לסייע לנשים שביקשו את עזרתנו, בלי קשר לאג'נדה ולמאבק העקרוני.

במקרה של פ', שבעלה עזב לארצות הברית לפני שלושים שנה ובכל זאת מתנה את מתן גט רק אם האישה תחתום על הסכם – בית הדין הגדול קיבל את עמדתנו לפיה על הבעל לתת גט ללא תנאים וקבע חיוב גט. בכתבה נטען כי אנחנו דחפנו את פ' שלא להסכים לקבל את הגט עם התנאים, אך זה פשוט אינו נכון. פ' לא הסכימה לקבל את הגט שנים לפני שהגיעה לארגון. אנחנו גיבינו אותה, שכן לשיטתנו גט צריך להינתן בלי תנאים, ואסור שישמש ככלי בידי אף אחד מן הצדדים כאמצעי סחיטה בתהליך. זאת הסיבה שאנחנו מייצגות רק מסורבות גט, וחלילה לא סרבניות גט.

במקרה של אושרת בן חיים, שגם בעלה נמלט מהארץ ומסרב לתת גט כבר שנים, קידושיה בוטלו בבית דין פרטי שהורכב מפוסקי הלכה גדולים בתורה ובעלי אחריות תורנית וחברתית. אומנם, בית הדין הרבני מחזיק בעמדה שונה, אבל זו אינה הפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית שבה יש מחלקות בין בתי דין שונים. ריבוי דעות הלכתיות הוא מהותי למסורת היהודית, ואם יש רבנים בעלי שיעור קומה שמוצאים דרך להתיר אישה מעגינותה – אין סיבה שהיא תמשיך להיות כלואה בה.

לאורך השנים יש שיפור ניכר בעבודה של בתי הדין, ויותר ויותר דיינים קשובים למצוקת הנשים ומרחיבים את הגבולות ההלכתיים כדי למצוא פתרונות. אנחנו הראשונות להודות בכך ולהודות על כך, ושמחות על העבודה המשותפת מול בתי הדין לשחרור כמה שיותר עגונות. ועדיין – נשים רבות מדי עוברות מסכת ייסורים בדרכן לגט, וחלקן לא מקבלות אותו כלל. כל עוד בתי הדין אינם מצליחים למגר את התופעה, אין לנו ברירה אלא להמשיך להיאבק כדי להשיב לנשים הללו את חירותן.

הכותבת היא מנכ"לית ארגון מבוי סתום