בשבע מהדורה דיגיטלית

מנהיגות מרתיעה

עלינו לדאוג שבבחירות הקרובות תיכנס לכנסת מפלגה גדולה שתכפה את קונספציית הגבורה וההרתעה שהתווה מאיר הר ציון. דעה

יעקב כץ (כצל'ה) , כ"א באב תשע"ט | עודכן: 07:40

'ויהי מה' מאיר הר ציון חייו ופועלו. מאת: משה גבעתי
'ויהי מה' מאיר הר ציון חייו ופועלו. מאת: משה גבעתי
צילום: כריכת הספר (הוצאת כנרת זמורה-דביר)

לאחרונה יצא לחנויות הספרים ספר חדש המתאר בצורה מרתקת את חייו, פועלו וגבורותיו של מאיר הר ציון, גדול לוחמי ישראל בעת החדשה. 'ויהי מה', זהו שם הספר הביוגרפי, שנכתב על ידי ההיסטוריון משה גבעתי.

מאחורי שתי מילים אלו, "ויהי מה", מסתתרת הדמות האידיאלית הלאומית הלוחמת, הדבקה במטרה באומץ לב וללא חת, אוהבת העם והארץ, המהווה מודל לחיקוי לכל מי שמתגייסים למערכות הרבות הלוחמות להצלחתה של מדינת ישראל בעזרת יצירת הרתעה כלפי העולם הערבי-מוסלמי שנמצא בתוכנו ומסביב לנו ומבקש להשמידנו.

מי שקורא את הספר בעיון רואה שכבר בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת, במאבק נגד המסתננים הערבים שפשטו כמעט מדי יום על יישובים יהודיים, רצחו ושחטו את כל הנקרה בדרכם, איש אישה וילד, היו שתי קונספציות במלחמה המעשית וההרתעתית נגד טרור זה.

ראש הממשלה בן גוריון יחד עם הרמטכ"ל משה דיין תמכו בפעולות מלחמתיות חריפות וקשות נגד הירדנים והמצרים, כדי לנקום במי שמעודדים את הרציחות הללו, אבל בעיקר כדי להרתיע את אותן מדינות, להבהיר שהעם היהודי כבר איננו בגלות והוא לא יובל כצאן לטבח. לעומתם משה שרת, שר החוץ ובשנים מסוימות גם ראש הממשלה, דגל בתגובות מתונות, לא מלחמתיות והססניות, כדי שלא להסתבך חלילה עם אומות העולם.

למזלנו ולמזלו של העם היהודי ניצחה התאוריה הראשונה, שבעקבותיה הוקם גדוד 890 בפיקודו של אריאל שרון וסיירת הצנחנים בפיקודו של מאיר הר ציון, המשכה של יחידה 101 ההרואית, שיצרה דפוסי לחימה חדשים בשדה הקרב היהודי אחרי אלפיים שנות גלות - נקמה והרתעה.

כל דור עם ההנהגה שלו וכל דור עם הקונספציה שלו. לצערנו הרב בעשר השנים האחרונות מנצח הרעיון ההססני והגלותי של משה שרת, ולכן הרוצח הערבי בנשקו, בסכינו ובמכוניתו איננו מורתע מרצח אנשים נשים וטף, לא הוא ולא סביבתו. במקרה הרע מבחינתו ייהרג או ייפצע. לכך מחנכים אותו הוריו ובית ספרו, עיתוניו והטלוויזיה שבה הוא צופה. אין חשש הרתעתי שמישהו בסביבתו ימנע ממנו את הרצח הבא.

הרס ביתו לא עושה על הרוצח, משפחתו וסביבתו שום רושם. ההתגייסות ההמונית של אוהביו תקים לו בית חדש, יפה מבעבר. גם הכרזה על גירוש משפחות הרוצחים אינה מרתיעה. כל עונש קולקטיבי אחר שממשלת ישראל תחליט להחיל על משפחות הרוצחים או על הסביבה התומכת בהם, יבוטל במחי יד באופן ודאי על ידי שופטינו הליברלים, אשר מתנצלים השכם והערב על הימצאותנו פה ועל כך שגזלנו מהערבים יושבי הארץ את ארצם.

הפתרון היחיד שעשוי להרתיע את הרוצחים הוא הקמת יישוב יהודי חדש, מאחז נח"ל, שכונה, על שמו של הנרצח מיד אחרי הרצח או הפיגוע הפוצע, לא רחוק ממקום מגוריו של הרוצח. זה עבד בעבר ויצליח עכשיו. מדינות רבות בעולם מנסות שנים רבות להסיג את מדינת ישראל לגבולות 67', גבולות שאותם כינה באו"ם שר החוץ אבא אבן "גבולות אושוויץ", גבולות שמכניסים אותנו לתוך גטו גדול שמאיים על קיומה העתידי של מדינת ישראל. גם בציבור הישראלי הוויכוח מר ונוקב, וזאת למרות הבריחה מגוש קטיף ועזה, שאת תוצאותיה אנו מרגישים מדי יום.

הרציחות של החודשים האחרונים וחוסר התגובה ההרתעתית מוסיפים שמן למדורה. ביכולתנו לעשות מאמץ ולדאוג שלפחות בבחירות הקרובות תיכנס לכנסת רשימה גדולה של 15 מנדטים בראשות איילת שקד, שתכפה על העומד בראשות הממשלה העתידית לחזור לקונספציה של בן גוריון, שאותה הגשים מאיר הר ציון, והיא גבורה והרתעה.

הכותב הוא יו"ר מועצת המנהלים של קבוצת ערוץ 7 ויו"ר האיחוד הלאומי לשעבר