שאלת ההפרדה בין גברים לנשים עודנה בעין הסערה. יופי תירוש, מובילת המאבק נגד הפרדה בין המינים, דורשת מבית המשפט העליון לבטל כל אפשרות להפרדה בין המינים בקמפוסים. אליה חברו שדולת הנשים, האגודה לזכויות האזרח, המרכז הרפורמי, קולך ומרכז צדק לנשים. על אף שמטרתה של תוכנית המל"ג לעודד השתלבות חרדים – וחרדיות - באקדמיה ובשוק התעסוקה, הגופים הנזכרים לעיל פועלים נגדה בדורסנות משפטית.
ביום חמישי שעבר הגישה תנועת הנשים שוברות שוויון, יחד עם שורת נשות ציבור ואקדמיה, בקשה לבית המשפט העליון להצטרף לדיון בעתירות. על המבקשות נמנות הגב' עדינה בר שלום, ד"ר שפרה מישלוב, ד"ר עינת רמון, הרבנית ד"ר נעמי שחור, הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, ד"ר חנה קטן ועו"ד נורית אילון הירש.
בבקשת ההצטרפות, שהוגשה על ידי עו"ד צפנת נורדמן, הראינו שהעותרים נגד ההפרדה לא מתנגדים להפרדה מתוך דאגה לזכויות נשים. הם מתנגדים לעצם ההבחנה בין המינים, אשר גלומה כמובן בהפרדה ביניהם. הם מנמקים את התנגדותם להפרדה בטענה שהיא מבצעת "קטגוריזציה" של בני אדם על בסיס מין, ש"עצם מתן המשקל למין" פסול, שהסדר ההפרדה "מבחין בין המינים" ויוצא ממנו ש"איש ואישה אינם שווים זה לזו" – שוויון כזהות, ועוד. לטענתם, הסדרי הפרדה בין המינים אף "מכוננים את הזהויות המבוקשות".
טענות העותרים שאובות מתאוריות חברתיות רדיקליות, פוסט-מיניות, הגורסות שגברים ונשים אינם קיימים באופן ממשי בעולם אלא הם תוצר של הבניה חברתית, שעצם ההבחנה בין שני מינים בינאריים היא מלאכותית.
לתאוריות הללו אין קשר למשפט ולשיח זכויות האדם הליברלי. המשפט מבוסס על קטגוריות טבעיות, בהן קטגוריות המין. למשל, אין כל דרך לבחון "הפליה מחמת מין", בלי להכיר בקטגוריות המין. אין משמעות לחוק "שיווי זכויות האישה", אם אין "אישה". לכן, אנו טוענות בבקשה, יש לדחות את טענות העותרים, בהעדר בסיס משפטי.
עוד הצבענו בבקשה על כך שגם בדין הקיים, בחוק ובפסיקה, אין בסיס לאיסור הפרדה בין המינים. השופט ג'ובראן כבר קבע בעבר כי "גישה קיצונית אחת הגורסת כי כל הפרדה מגדרית, מכל סוג שהוא, הינה פסולה, היא גישה פשטנית... לא כל הפרדה בין גברים לנשים היא מפלה". השופט רובינשטיין פסק כי כאשר הקבוצה המעוניינת בהפרדה אינה מבקשת לכפות את אורחותיה על אחרים, "לא רק שאין מניעה משפטית לאפשר לה לנהוג כך, ייתכן אף שיש לנסות לסייע בידה".
לבסוף עמדנו על הערכים האמיתיים שביסוד ההפרדה בין המינים ביהדות - ערכי הצניעות והמשפחה. טענתנו היא כי "ההפרדה בין המינים, המקובלת בחברה הדתית לגווניה, היא פרקטיקה עתיקת יומין המשרתת ערכים נאצלים בעלי אופי אוניברסלי. אין לה דבר וחצי דבר עם הכיעור המיוחס לה בעתירה ובתיאוריות שמהן היא יונקת... הבחירה בחיים לאורם של ערכי יסוד אלה – צניעות, משפחה, מוסר מיני כהגדרתו ביהדות – מתוך תפיסתם כבעלי ערך, כאבני יסוד של הדרך הטובה והמתוקנת שיבור לו האדם, היא בחירה מבוססת ומושכלת, שמבצעים גברים ונשים גם יחד".
הדיון בעתירות נקבע לחודש פברואר 2020, בפני הרכב מורחב של חמישה שופטים. מה יהיה בסופה של הסאגה המשפטית הנוכחית? עוד מוקדם לדעת. מה שכבר ידוע הוא שכוחות חזקים פועלים בזירה ומחובתנו להיות שם. סוגיית ההפרדה איננה רק סוגיה פנים-חרדית, מכיוון שיש לה השפעה מרחיקת לכת בתחומים רבים. הפרדה בין המינים נהוגה בחברה הדתית לגווניה, גם אם במידה שונה בקהילות שונות. קבלת הטענה העקרונית של העותרים תאיים על אורח החיים הדתי בכלל, ולמעשה גם על אורח החיים החילוני, אשר מפריד אף הוא בין נשים לגברים במלתחות, בחדרי שירותים, בתחרויות ספורט, בחוגים, בבתי חולים ועוד.
"השוויון הוא השבת של הדמוקרטיה", נוהגת יופי תירוש לומר בהרצאותיה. אנו קוראות לבית המשפט לדחות את ניסיונם של העותרים להעניק לשוויון פרשנות מהפכנית, ולעשות בכך קיצור דרך לקידום תיאוריות מהפכניות אשר מפוררות את החברה.
הכותבת היא ראש צוות תוכן בתנועת הנשים שוברות שוויון