בשבע מהדורה דיגיטלית

"עזה היא סיר לחץ"

התוכנית להגירה מרצון של פלשתינים מרצועת עזה למדינה שלישית רחוקה מאוד ממימוש בפועל, והפרסום אודותיה נראה כמו ספין בחירות.

יוסף ארנפלד , כ"א באב תשע"ט

על כל הגירה החוצה, חמאס גובה 3,500 דולר לאדם. עזה
על כל הגירה החוצה, חמאס גובה 3,500 דולר לאדם. עזה
צילום: Hassan Jedi, פלאש 90

"אין ספק שעזה נחשבת לבית כלא גדול מאוד. כל דרך שבה ניתן לעודד אוכלוסייה מרצועת עזה לצאת – זה רווח גדול לכולם". במילים אלו מפרגן סגן שר הביטחון, ח"כ הרב אלי בן דהן, לתוכנית של המטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה שעליה דווח השבוע. מטרת התוכנית, שהתבשלה בשנה האחרונה, היא לאפשר הגירה מרצון של פלשתינים תושבי רצועת עזה. את קיומה של התוכנית גילה גורם מדיני בכיר שנלווה למשלחת ראש הממשלה בנימין נתניהו באוקראינה. הגורם סיפר כי התוכנית קודמה באישור ראש הממשלה, והוצגה בשנה האחרונה כמה פעמים בקבינט המדיני-ביטחוני.

על פי עיקרי התוכנית, מדינת ישראל תממן הגירת תושבים מרצועת עזה – בתנאי שתהיינה מדינות שיסכימו לקלוט אותם. התוכנית אף כוללת פתיחת שדה תעופה ייעודי בדרום, שאליו יגיעו המהגרים בשאטלים מהרצועה ומשם ימריאו למדינות שיסכימו לקלוט אותם. ממשלת ישראל פנתה כבר למדינות במזרח התיכון ובאזורים אחרים בעולם בהצעה לקלוט את אלו שיהגרו מהרצועה, אך לדברי הגורם, "נכון לעכשיו אף מדינה לא הרימה את הכפפה".

הגורם ציין כי בשנת 2018 עזבו את הרצועה 35 אלף תושבים כתוצאה מהמצב הכלכלי הקשה והייאוש משלטון חמאס. לדבריו, אם רק היו מאפשרים להם - מספר העזתים שהיו עוזבים היה גבוה משמעותית. "אם יוכלו לצאת - הם ייצאו".

הנתונים הללו אינם חדשים, אך עד עתה הם חמקו מתחת לרדאר. כבר לפני ארבעה חודשים תיאר סא"ל אכרם מנצור, ראש ענף לענייני פלשתינים בעזה במפקדת תיאום פעולות הממשלה בשטחים, כי הצעירים בעזה מרגישים שאין להם אופק. בדבריו לרכזי הביטחון ביישובי עוטף עזה, שפורסמו באתר ynet, הוא חשף נתונים מדויקים: "רק בשנה האחרונה נרשמה הגירה של 35 אלף צעירים, שיצאו דרך מעבר רפיח אל העולם הגדול - אירופה וטורקיה". הוא הוסיף כי "שיעור האבטלה כיום עומד על 50 אחוזים. כשהצעירים מסיימים את הלימודים ברצועה אין להם עבודה והם מתוסכלים, ואת התסכול הזה מנצלים ארגוני הטרור".

אין מי שיקלוט

הגירה עצמאית אכן כבר מתרחשת באופן פרטי, בלי תוכנית רשמית. בעוד מרבית תושבי רצועת עזה מקבלים על עצמם גורל של חיים תחת שלטון אכזרי במיוחד, ונאלצים להביע תמיכה פומבית בחמאס ולשמש בשר תותחים, צעירים רבים בוחרים אחרת. הבעיה היא שמדובר בהרפתקה יקרה. חמאס מאפשר הגירה למעוניינים בשתי דרכים: אפשרות מסודרת דרך מעבר רפיח תמורת 3,500 דולר לאדם, ויציאה בלתי חוקית - דרך מנהרות ההברחה ברפיח – תמורת 2,500 דולר בלבד.

כבר לפני שנה התברר כי אף ששלטון הטרור של החמאס אינו מאפשר הגירה מעזה בדרך חוקית השווה לכל נפש, הצעירים בעזה אינם מתייאשים. רבים מגישים בקשות ללימודים אקדמיים בחו"ל כדי להימלט, ואלה שאינם מצליחים משתמשים במנהרות ובסירות מבריחים כדי לחמוק מהרצועה, להצטרף לפליטים מסוריה ומעיראק ולהגר לאירופה.

"זו תוכנית שמדברים עליה כבר הרבה זמן", מעיד הרב בן דהן, ומודה שהמהלך אינו פשוט. "למרות שיש מדינות רבות בעולם עם שטחים עצומים, שאין להן בעיה ליישב את העזתיים, לצערנו בגלל נושא ההגירה לאירופה והפליטים – מדינות אחרות שאינן באירופה, שיכולות לקלוט, חוששות מההגירה ואינן מעוניינות בכך".

הרב בן דהן סובר שגם אם התוכנית תצא לפועל, לא מדובר במהלך מהפכני שישנה את המציאות. "אם אנחנו מצפים לראות עשרות אלפים שיוצאים מעזה - זה לא הולך להיות המצב. אף אחד לא חולם על 100 אלף מהגרים בשנה. אלו מספרים לא סבירים ולא הגיוניים". לדידו, הכיוון הוא להמשיך את המגמה של 40 אלף בשנה, "שהם בהחלט ברי מימוש".

לעומתו, יש מי שבטוחים כי תוכנית ההגירה אינה אלא ספין בחירות. "זה דבר שאין לו שום היתכנות", קובעת שמרית מאיר, פרשנית לענייני ערבים. "חוץ מזה שיש כאן שאלה גדולה האם ישראל צריכה לעודד הגירה של פלשתינים באופן יזום. אין הרבה מדינות שמתנדבות לקלוט עזתים, לא באזור ובוודאי לא באירופה. אם יש מכסות פליטים, מדינות אירופה יעדיפו להקצות אותן לסורים או לפליטים אחרים. מה גם שלאף מדינה באזור אין חשק לקלוט פלשתינים, בוודאי לא מעזה. גם מסיבות ענייניות, וגם כי הן לא רוצות להיראות כמסייעות לישראל להיפטר מהבעיה הפלשתינית".

מאיר לא מתרשמת מ-35 אלף המהגרים מהשנה האחרונה, ומזכירה כי מדובר בשני מיליון תושבים. "זה כלום", היא מבקשת להעמיד את הנתונים בפרופורציה. "כל מי שיכול לעזור, עוזר. גם אני באופן אישי מאחלת לכל עזתי שיצליח לצאת, כי אין עתיד בעזה, ומי שיכול למלט את עצמו ואת משפחתו מתוך העוני, האומללות והשלטון האסלאמי – שיהיה לו בהצלחה. אבל זו הגירה שאינה מסודרת. יוצאים כביכול לכל מיני מטרות לימודיות, מסחריות ובריאותיות ומסרבים לחזור. זו לא המטרה שנתניהו דיבר עליה.

"נניח שהוצאנו מעזה מאה אלף עזתיים, סביר להניח שאלה יהיו המוכשרים יותר, הרופאים ובעלי המקצועות החופשיים. מה עשינו בזה? סביר להניח שמי שיהגרו לא יהיו החמאסניקים או אנשי הג'יהאד האסלאמי, אלא אנשים שרוצים עתיד אחר במדינה אחרת. אני לא מבינה מה המטרה של התוכנית הזאת, חוץ מקשקוש של ערב בחירות. בעיתוי הנוכחי, כשהפוקוס הבינלאומי חוזר לעניין הפלשתיני אחרי הסיפור של חברות הקונגרס, להעמיק את זה ולשרת את הנרטיב של ה-BDS – שישראל רוצה לעשות לפלשתינים טרנספר וטיהור אתני – זה הדבר הכי גרוע שהיה אפשר להגיד בעיתוי הכי גרוע".

"זה לא בשמיים"

על דעתה של מאיר חולק בתוקף פנחס ענברי, יועץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ופרשן ותיק לענייני המזרח התיכון. הוא סובר שמדובר בתוכנית מציאותית בהחלט, וכי מדובר במגמה כוללת בעולם הערבי. "הנוער הערבי עוזב את המזרח התיכון ועובר לאירופה וארצות הברית. בתוניס נער ערבי שרף את עצמו כי לא קיבל רישיון לפתיחת באסטה. האירוע הזה הדליק אש אצל צעירי המזרח התיכון, כי הם חשו הזדהות עם התסכול. המזרח התיכון מנוהל על ידי ממשלות כושלות והנוער לא מוצא את מקומו. הדברים נכונים פי כמה בשביל תושבי עזה, שנמצאים במצב מייאש".

ענברי מודע לבעייתיות בפרסום התוכנית, כל עוד לא נמצאו מדינות קולטות למהגרים. "יש לנו מין נוהג כזה שמדברים ולא עושים. זה לא חכם, מה גם שנראה כאילו מדינת ישראל עושה טרנספר. הם רוצים לעזוב? פשוט לתת להם את האפשרות לצאת, זה הכול. זה לא בשמיים. אפשר לעשות דברים מאוד פשוטים, כמו להשתמש בנמל אשדוד לצורך ההגירה, בפיקוח ביטחוני ישראלי. הדבר היחיד שניסו לעשות זה לשכנע את מצרים לפתוח את מעבר רפיח בצורה יותר נדיבה ולאפשר את יציאת הצעירים. אבל הייתה אכזבה, כי לא רבים נרשמו, מכיוון שחמאס גבה סכומים אדירים".

"מאידך, ארגוני שמאל, פלשתינים ואנטי-ישראליים עוזרים להגירה, ופונים למינהל האזרחי בבקשות לאפשר יציאה של עזתיים כעניין הומניטרי. על פי נתונים שנמסרו לי כשערכתי את המחקר הירושלמי לפני שנה וחצי, בעזה היו עשרות אלפי צעירים בעלי ויזות שהתקבלו לאוניברסיטאות באירופה, אך לא יכלו לצאת כי עזה הייתה סגורה ומסוגרת. דובר על שאטל מעזה לשדה דב, שממנו ייצאו הטיסות. זה לא התרומם ולא נלקח ברצינות, משום שגורמי הביטחון לא רצו למסד תעבורה של פלשתינים מעזה בתוך שטח ישראל".

לדעתו, פרויקט שכזה היה צריך לקדם כבר מזמן. "זה כמו סיר לחץ שמבעבע, אם לא יפתחו את השסתום – הוא יתפוצץ. בעזה אי אפשר לחיות. המים מזוהמים, אין חשמל. הבעיה של עזה היא דמוגרפית, ואי אפשר לפתור אותה על ידי סגירתה מכל הכיוונים. זה לא טרנספר אלא עניין הומניטרי".

במשרד ראש הממשלה ובמטה לביטחון לאומי סירבו להתייחס לנושא.