האב השכול: לגרש משפחות מחבלים

יואב שורק: "גירוש משפחות מחבלים הוא אמצעי ההרתעה היעיל ביותר, המדויק ביותר, המגלם את הצדק המובנה והמשרת את העתיד של חיינו כאן".

יואב שורק , כ"ד באב תשע"ט

יואב שורק
יואב שורק
צילום: אלירן אהרון

לשנות את כללי המשחק. בנפשנו הדבר.

לא כתבתי שום דבר מדיני-בטחוני בעקבות הרצח של דביר שלנו.

אבל כעת, כאשר התבררה האמת המחרידה, שה'הצלחה' של מבקשי נפשנו ליד מגדל עוז פתחה 'גל' נורא, וכאשר הכל מחפשים איפה טעינו ואיך להציל את הבאים, אני משתמש בבמה הזו כדי לומר את אשר אמרתי בעבר לא פעם ולא פעמיים: אם נצליח להתגבר על החששות והמכשולים, ולבסס מדיניות עקבית של גירוש משפחות מחבלים, אנו נציל נפשות רבות, נעצור מעגלי דמים ונתחיל לנוע לכיוון של דו-קיום נסבל עם מי שמוכן לחיות לצידנו.

לא דו-קיום שבו השב''כ מסכל 600 פיגועים בשנה, כלומר חיים לצד מי שמחפשים כל הזדמנות להרוג בנו, כשכוחות הביטחון שלנו מצילים אותנו ואותם מהאימה, אלא דו-קיום שבו הם חדלים כמעט מלנסות ומחליפים דיסקט.

גירוש משפחות מחבלים (כאלה ש'הצליחו' וכאלה שסוכלו) הוא אמצעי ההרתעה היעיל ביותר, המדוייק ביותר, המגלם את הצדק המובנה והמשרת את העתיד של חיינו כאן - כפי שאסביר מיד. למרבה הצער, ממשלות ישראל נרתעות כבר שנים רבות מלהפעיל אותו, מסיבות משפטיות ובינלאומיות, ומדשדשות במדיניות של הכלה וסיכול. לכן נדרש לחץ ציבורי גדול, במיוחד בימים אלה, ממוקד בדרישה האחת הזאת - שהיא, בעיניי, שובר שוויון ופתח לחיים.

מדוע זהו אמצעי ההרתעה היעיל ביותר?

כי הם רוצים לחיות כאן. ולא רוצים להיות גולים. מי שיודע שפיגוע שלו יביא לגירוש משפחתו אל מחוץ לישראל ולשטחים, יבין שהוא מביא עליהם אסון (ומחליש את המאבק הפלשתיני) - הפוך מן המצב הקיים, בו הוא הופך אותם למבוססים כלכלית ונערצים בסביבתם.

ידוע שהריסת בתים מרתיעה. אבל הרתעה חלשה. אילו היה מדובר בהפקעת הקרקע, האדמה, מידי המשפחה והרחקתה לארץ אחרת - האפקט היה מתעצם לאין שיעור, והיינו חוסכים חיים של מכרינו, וגם חוסכים חלק נכבד מעבודתם המאומצת של שירותי הביטחון שלנו.

מניעה, נטילת המוטיבציה, יעילה לאין ערוך מסיכול וגם צודקת יותר: המצב בו אנו מכלים את כוחותינו כדי להציל את עצמנו אבל גם אותם מעצמם, ולכסות את ערוותם המוסרית של הערבים ולתתזק מצג-שווא כאילו מעטים המפגעים, הוא עיוות נורא.

מדוע זה אמצעי הענישה-הרתעה הצודק ביותר? כי אם עושים ענישה קולקטיבית - ובמאבק כזה רק ענישה קולקטיבית אפשרית, ומדובר בהצלת חיים - אזי פגיעה במשפחה של המחבל עדיפה לאין ערוך מאשר ענישה של הכפר כולו, בלי הבחנה בין מבקשי שקט למבקשי הרג. הרי כך אנו עושים כל אימת שבעקבות פיגוע מטילים סגר על כפר או מפסיקים להעסיק ממנו אנשים. הרחיקו את המשפחה אל מעבר לגבול ותעבירו מסר ברור: מי שרוצה לחיות אתנו בשלום יכול להישאר בארץ הזאת. מי שלא, לא.

לכן זוהי גם הענישה המגלמת את הצדק. אין שום היגיון בכך שנעשה מאמץ 'להכיל' את מי שמחפש דרך להרוג אותנו. אפשר כמובן להטיל את כתם ה'רוצים להרוג אותנו' על הפלשתינים כולם, ואז לחתור לגירוש כולל; אבל כיוון שאיננו רוצים בכך, או איננו יכולים, או שהמחיר המוסרי גדול מדי - לא משנה - הרי שאנו חייבים להטיל את ההגיון הפשוט הזה, שאין דו קיום עם האורב להרגך, על אותם חלקים באוכלוסייה שאכן צועקים זאת בפה מלא. בדיבור או במעשה. ולהתחיל תהליך שבו האוכלוסיה מתחלקת בין הרוצים בדו קיום ובין המואסים בו, כשהאחרונים מגורשים מכאן. אין שום דבר אצילי או מוסרי בהתעקשות על זכותו של רוצח-בפוטנציה להישאר בקרבתך. רק חולשה ואיוולת.

מציאות כזו בה יש מחיר ברור לחתירה להריגת יהודים, תתחיל תהליך שבו רבים רבים יבחרו להניח את המאבק המזוין ולחתור לדו קיום. משוואת העתיד היחידה האפשרית - חיים בצוותא - תתחיל כך לקרום עור וגידים, לטובת על שוכני הארץ הזאת.

אבל המנהיגות שלנו כושלת כבר שנים ארוכות ואינה מוצאת את האומץ להפעיל את האמצעי הזה, שובר השוויון. ולא לתת להסתייגויות משפטיות או בינלאומיות למנוע מאתנו את האמצעי החיוני, מציל החיים, הזה, שישבור את משוואת המוות של חיים תחת איום אינסופי, שמדי פעם 'מצליח' להביא מוות בחלוננו.

שתפו. ודרשו מראש הממשלה ומהמבקשים לרשת אותו תשובות. והפעילו את הקשרים שלכם עם מקבלי החלטות, חברי כנסת, עיתונאים לחץ ציבורי כבד וממוקד על גירוש משפחות מחבלים. כאלה ש'הצליחו' וכאלה שסוכלו.

"הרצח של דביר נגע בכל כך הרבה לבבות"

יואב שורק הוא אביו של דביר שורק הי"ד שנרצח בפיגוע סמוך למגדל עוז לפני כשבועיים וחצי