הנדר של ניצול השואה יוג'ין גלוק

הראל כהן מספר על יוג'ין גלוק שהלך לעולמו והיה מחשובי התומכים בישיבת בית אל וביישוב.

הראל כהן , כ"ז באב תשע"ט

גלוק מצד שמאל
גלוק מצד שמאל
ערוץ 7

יוג'ין גלוק, הנדיב הגדול לבניין ירושלים ויישובי יו"ש בכלל ובית אל בפרט, הלך לעולמו. ההלוויה של יוג'ין תיערך היום (רביעי) בניו יורק.

יוג'ין תרם הרבה באמת, אבל עוד הרבה משתרם, גייס תורמים. יוג'ין ז"ל לא דיבר על השואה. 2 דברים כן סיפר, אחד שמעתי ממנו לפני 30 שנה ואחד מיעקב כץ - כצל'ה, אמש בשדה התעופה בדרכו להלוויה יחד עם ברוך גורדין.

1. יוג'ין עלה מבור הגוויות בו מצא עצמו חי אחר שנדר נדר שאם יחיה, יתעשר ויתרום כל ימיו לבניין התורה והארץ.

2. פעם תוך שהוא מוכה עם יהודים נוספים ע"י השומרים הנאציים ועוזריהם ימ"ש, הבחין בגוי בעבודתו כחוטב עצים והתחנן לד', הפוך אותי לחוטב עצים ביער, אבל חופשי ורק לא להיות מושפל וכואב כמו כאן.

היה איש חביב ומתוק ואנרגטי ושמח שאהב את רבנו הרב זלמן ברוך מלמד מאד ובכל פעם שבא לפה קפץ על הרב וחיבקו באהבה ובחום רב.

אהבתו הגדולה ביותר הייתה לכצל'ה. העריץ את מסירות נפשו. עיני ראו זאת איך בכל פעם שראה את כצל'ה שכח את כל המציאות ומיד התרכז רק בו.

היה זריז ונחוש ומחמיר בתובעניותו ביחס לעזרה לישיבה. לא השאיר מקום להתבטלות ולהשתמטות מעזרה.

במובן זה אפילו כצל"ה עצמו 'פחד' ממנו. פעם קבעו פגישה ליום א' עם תורם או מפרסם חשוב, וכצל'ה שעבר ניתוח בחמישי שם באמריקה, והמקום בו נותח עדיין היה מדמם, הגיע לפגישה חבוש מבלי להעז לבקש מיוג'ין דחייה.

אני זוכר שאנו יושבים ברכב בימי שירותנו בכנסת, כשיוג'ין מתעורר בבוקר של אמריקה ונותן לכצל'ה 'פקודות' ודרישות ביחס להכנות לדינר הישיבה, כשאנו עמוסים בעבודת הציבור, ויוג'ין לא מרפה.

כשכצל'ה הגיע אל יוג'ין לפני 40 שנה, היו בבית אל 7 משפחות. יוג'ין ראה למרחוק ואמר תמיד וידע את מה שהיה נחשב הזוי ודמיוני, שבית אל תתפתח לעיר, כמו גם יישובים אחרים, ופעל בהתאם לראייה זו.

בהכנות לכל 40 הדינרים באמריקה שהוכנו ונתבשלו ממשרדו של יוג'ין, ליוותה את יוג'ין וכצל'ה בדיחות דעת שחיזקה אותם: הם היו מונים בכל שנה את שמות המציקים והמרעים והמפריעים להתפתחות היהודית בא"י, נשיאי ארה"ב, שרי החוץ שלה, גורמים בתוך ממשלות ישראל, שליחים למזרח התיכון, חברי כנסת ועיתונאים, ותוכניות הזויות (תוכנית רוג'רס, מפת הדרכים וכו' וכו') שניסו להצר את צעדיהם ולפעול בדיוק הפוך מכל עיסוקם של כצל'ה עם יוג'ין.

ואז אהבו לסיים: הנה הם הלכו, ואילו אנו עושים עוד דינר.

תנצב"ה ונזכה כולנו להיות ראויים למסירות הנפש שהושקעה בנו כולנו, בני הישיבה לדורותיהם, כדי לייצר את בית אל ואותנו.

נזכה לינוק גם ממסירות הנפש הזו, מהעיקשות לבנות את הארץ והתורה בה, תוך כדי הייסורים הגדולים שאנו חווים בקנייתה.