כשמורי החמ"ד נפגשים עם הלהט"ב

הציונות הדתית מתמודדת עם טלטלה סביב ערכי המשפחה. איך מתמודדים מורים ומורות עם התופעה ועם שחיקת הערכים והנאמנות.

שמעון כהן , כ"ח באב תשע"ט | עודכן: 23:39

מפגש מורכב עם הלהט"ב
מפגש מורכב עם הלהט"ב
צילום: גילי יערי, פלאש 90

מפגש מורכב. הרב ידיד

ההתמודדות עם סוגיית הלהט"ב בחברה הדתית גולשת לשדה החינוך, ואולי היא אף באה לידי ביטוי בעיקר בשדה הזה.

על הדרך בה יכולים ואמורים מורים ומורות בציונות הדתית להתמודד עם הנושא המורכב והעדין שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ראש תכנית המחנכות ב'אורות ישראל', הרב מתניה ידיד.

בראשית דבריו מבהיר הרב ידיד את המורכבות שבעיסוק בתחום זה בשאלות שהוא עצמו שואל: "מי מכשיר את המורים לטפל בסיפור הזה? האם יש עיסוק בחדרי המורים בתחום החשוב הזה של משפחה והסוגיות הקשות של הלהט"ב? היום יותר מתעסקים בזה, אבל בתהליך ההכשרה של מורה אין עיסוק מרחבי עמוק ומורכב בסוגיה. מורים פועלים מהבטן אבל זה לא תמיד מספיק".

לדבריו העיסוק בתחום כמעט ולא קיים בעולם הוראת המורים ומשום כך בתכנית אותה הוא מרכז ניתן דגש על תחום המשפחה, הנאמנות וכיוצא באלה על אף שהדבר אינו נכלל במערכת הפדגוגית הרגילה. "התלמידים רואים סדרות סרטים וספרים. צריך להבין שהנושא מרכזי וצריך לעסוק בו ובעומק".

"הנחת היסוד היא ששום דבר לא מובן מאליו. אם פעם היה מובן מאליו איך נראית משפחה, היום זה לא מובן. תלמידה בשנה א' מגיעה ללמוד חינוך והוראה ואני עושה משאל מה היא חושבת ומה הנוער חושב על משפחה ומתברר שאין הרבה פערים. יש שחיקה בהבנת המושג משפחה וממילא גם בשאר הסוגיות. תפקיד המכללות להוראה הוא לעמת ערכים ומציאות".

מכאן עובר הרב ידיד לסוגיה המעשית-לימודית: "הדבר הראשון שצריך לומר הוא שכל תנועה רוחנית יש בה זרמים שצריך להבין. צריך להבין למה אנשים לא רואים את עצמם מחויבים, למה יש חוסר נאמנות. על כך אפשר לדבר עם פרחי ההוראה".

"אנחנו לא אומרים שדבר הוא בלתי נתפס ולא מקבלים אותו. אנחנו מבינים את הזרמים, מדברים על גבריות, על נשיות ועל תא משפחתי ומתוך כך גם על הלהט"בים", אומר הרב ידיד המדגיש כי נכון לעסוק ברוב המוחלט של החברה ופחות להדגיש את סוגיית הלהט"ב התופסת מקום תקשורתי מנופח בהרבה ממידותיה האמיתיות: "הלהט"ב הוא 4-5 אחוזים ונכון להתמקד ב-95 האחוזים. צריך לדבר על משפחה ועל נאמנות".

"הדברים הקשים ביותר לנו כמכשירי הורים מגיעים כשמדברים על הרמה האישית. כאשר תלמיד או תלמידה חווים קשיים בתחום וכאשר יש מורכבות בממד האישי והמשפחתי לא פשוט לומר שהדבר אסור. יש מורכבות נוספת כאשר אח מגלה נטייה חד מינית ועדיין אוהבים אותו. במקרה כזה דחיה מוחלטת תהיה בעוכרנו".

ובכל זאת, איך נמנעים מדחייה מוחלטת כאשר ההתבטאויות התורניות תקיפות וחריפות במיוחד? "אני יכול להיות בקשר עם תלמיד ולומר לו דברים קשים ועם זה לומר לו שאנחנו איתו בהתמודדות הזו. בראש ובראשונה ההתייחסות לתלמיד צריכה להיות כמו התייחסות לבן. התייחסות כזו מביאה למציאות שבה לא עוזבים אותו גם בבחירות הקשות והמוטעות. ראשת מדרשה סיפרה לי על תלמידה שחווה קשיים בתחום הזה, והיא איתה בקשר יומיומי, לא עוזבת אותה לרגע. בזה מתגלה המחנך. זה לא סותר את האמירה של התורה על חיי המשפחה היהודיים ואנחנו לא זונחים אותם לרגע".