על נתניהו לבקש סליחה מהמשפחות השכולות

ד"ר אריה בכרך בביקורת חריפה על התנהלות המדינאים ובראשם ראש הממשלה, על יחסם לטרור ועל שחרור המחבלים שהוביל לעלייה ברצח יהודים.

ד"ר אריה בכרך , כ"ח באב תשע"ט

נתניהו
נתניהו
צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

פינה שבועית - ד"ר אריה בכרך

היום ימלאו שבעה לרנה שנרב הי"ד, בשבוע שעבר מלאו שבעה לדביר שורק הי"ד.

בני אוהד ואורי שחור הי"ד היו "קורבנות השלום" הראשונים. כאז, גם עתה, לאור התנהלות כל ממשלות ישראל, להתפלל שאלו יהיו הקורבנות האחרונים איננה אלא תפילת שווא.

התחבטתי הרבה אם לומר את דברי אלה, ולבסוף החלטתי שהאמת צריכה להיאמר ואולי עתה העת.

"קורבנות השלום" מעבר להיותו מושג מזעזע שנולד במוחה ההוזה של הוזה מדינת פלסטין, מהווה נקודת מפנה להתייחסות הממשלות לנפגעי הטרור הערבי על כל היבטיו והרגע בו נולדה "מדיניות ההכלה".

אדוני ראש הממשלה כמו גם הנשיא של כולם: נמאס, עד כדי כאב פיזי לשמוע את התגובה הפבלובית שלכם לכל רצח, לאמור 'ידיהם האורכות של כוחות הביטחון יתפסו את המחבלים השפלים" - ואז??? מכובדי, ואז מה?

עולמנו אנו (המשפחות השכולות) נחלק לשניים, החיים שלפני והחיים שאחרי, גם חיי המחבלים , לכשיתפסו, אם יתפסו (להזכירך רוצחי אהד ואורי טרם נתפסו למרות שנתפסו בזמנו על ידי הרשות הפלסטינית), מכל מקום אם ישפר לעל המחבלים מזלם והם יתפסו חיים, גם חייהם יתחלקו לשניים - החיים שלפני והחיים שאחרי.

החיים שאחרי, חיים של עושר וכבוד, חיים שפרנסתם ופרנסת משפחתם מובטחת, עולמם התרבותי יעשיר, לימודים, טלוויזיה וביקורי קרובים סדירים - ועינינו רואות וכלות. לממשלת ישראל אין את האומץ והמנהיגות לשים קץ לקייטנה.

אפילו החוק לקיזוז משכורות המחבלים עבר למרות הממשלה, כולל ליברמן כשר ביטחון, ולא בזכותה.

גם ההבטחות לבנייה, כפי שאמר יואב שורק, אינן ממין הטענה. בפרט כשהבטחות אלו אינן מתממשות כמו הבטחתך, אדוני ראש הממשלה, לבנייה בשטח E1 בין מעלה אדומים לירושלים שהבטחת לפחות שלוש פעמים בתגובה למעשי טרור, הרי שיש בהבטחות אלה זריית מלח ופלפל על הפצעים המדממים.

הרי מלבד בדווים אף אחד איננו בונה ב-E1. דחפורי ממשלת ישראל עדיין מחפשים את אתר הבנייה.

היו ויש בידי משלות ישראל אמצעים מרתיעים כנגד הרוצחים, הן כנגד המחבלים, הן כנגד משפחותיהם והן כנגד סביבתם התומכת.

תגובת הסביבה קרי, חלוקת סוכריות לאחר כל רצח מראה שאין חשש של פגיעה בחפים מפשע. רק תכניסו בחקיקה את שד הבג"צ ההרסני, חזרה לבקבוק בו היה עשרות שנים ותתעלמו מקריאות המחאה של הרודן מאיסטנבול וחבריו בישראל.

אלא שלשם כך צריך מנהיגות וצריך משילות.

פרס אמר לנו בזמנו: "בשביל שני נערים שנרצחו לא אכניס מקלות בגלגלי השלום" היום יש אולי שינוי בבוטות הסגנון או אולי בכנות אבל לא במהות.

אנחנו, המשפחות השכולות, קרבנות מדיניות ההכלה. ממשלת ישראל יכולה "להכיל" נרצח לשבוע. אין בכך לא סכנה אסטרטגית ולא איום טקטי, אם ההבדל ביניהם בכלל מעניין אתכם.

כך, גם כאבנו, גם הוא ניתן "להכלה" במסגרת מדיניות ההכלה.

הדברים אמורים גם לגבי משפחת גולדין, שאול ומשפחות החטופים - ממשלה ישראל יכולה להכיל את כאבם ומצוקתם. שום מנוף לא הופעל נגד החמאס על מנת להביא את הדר ואורון לקבר ישראל.

אנחנו לא רסיסי מפלגה שכדאי וצריך לקנות אותנו. אנו לא מחלקים קנאביס, רק כאב, אנו רק דורשים צדק, כבוד לאומי וגב זקוף ללא תמיכת סמים.

ובשולי הדברים, אדוני ראש הממשלה, מה אתה חש כשנודע לך שה"קורבן התורן" נרצח בהשראת משוחררי עסקת שליט הארורה והמדממת? אתה ודאי נזכר שנפגשנו שנינו ועוד נציגי משפחות שכולות, התרענו בפניך מה עתיד להיות.

תחזיותינו לוו בהוכחות ונתונים מעסקאות נפשעות מהעבר. אינך יכול לטעון שלא חזית זאת מראש.

לא היית לך המנהיגות והמשילות לעמוד בפני ההפגנות שאורנו ומומנו בית המדרש של הקרן לישראל חדשה. לא היתה לך המנהיגות והמשילות להשוות את תנאי כליאתם של אסירי החמאס לתנאי הכליאה של גלעד שליט ואפילו לא במובן של ביקורי קרובים, לימודים ותרבות פנאי. פעולה כזו היתה מתקבלת גם בעולם

גם בישראל ישנה מצוקה, אז אולי בכל זאת אתה צריך להתנצל ולבקש סליחה ולא סמוטריץ'?