​​​​​​​הדמות האייקונית של ההיפסטרים החסידים

גיטריסט העל אלישע בירנבאום בחרוז נוסף בדרך לאלבום בכורה, השפעה בת מאתיים וחמישים שנה והפירוש המוזיקלי שניצח את כל הפרשנים.

עוזיאל סבתו , כ"ח באב תשע"ט

חסידים
חסידים
צילום: פלאש 90

חדשיר | להתרסק ולאהוב | אלישע בירנבאום

הזמיר בעל הכנפיים מעיף אותנו לריחוף קל מעל למציאות היום-יומית, במבט-רחפן הוא גורם לנו לראות את ההרים הרמים ואת המכתשים האיומים ובעיקר לקחת הכל בפרופורציות.

כחלק מלקיחת החיים בטוב, ממציא אלישע בירנבאום ב'להתרסק ולאהוב' ביטויים יפהפיים, כמו "במקומות שנפלנו כבר בונים בניינים", לחן נעים בפשטותו, עיבוד מישורי שלא מחפש שיאים ופסגות וווקאליות קלילה, ברורה ונוחה לאוזניים.

זהו לא החדשיר הראשון של בירנבאום, גיטריסט העל של גדולי הזמר במגזר הדתי ומוזיקאי שזוכה בעצמו למאות אלפי צפיות ביוטיוב, אבל זהו עוד חרוז עדין בדרך לאלבום בכורה קסום של מוזיקאי צנום מימדים, צנוע קול וגדוש כישרון.

קליפ | עד שתהא | זושא

במאה השמונה עשרה, בעיירה אניפולי שבמחוז חמלינצקי שבאוקראינה, חיה התמימות השלמה ביותר שידע ושיידע עולם החסידות היהודי מאז ומעולם.

קראו לה 'זושא'.

את תופעת רבי זושא מאניפולי, אפופת ההילה הממגנטת, שנמלטה לפני מאתיים וחמישים שנה מן הכבוד מסוף העולם ועד סופו, הכבוד לא מפסיק לרדוף עד היום. קהילות ה'נאו-חסידים' ו'היפסטרים מאמינים' צצים ובאים בארצות הברית, בישראל ובריכוזים יהודיים בכל העולם, מאמינים באמונה שלמה בחיי התום והלב, בחיוך, ב'לחיים' ובעבודת השם אמתית, נטולת גינוני חומר ועמוסת חמלה ורגש.

אחת ממשיכי דרכו של רבי זושא היא להקת 'זושא', שעומדת בפני צאת אלבומה הרביעי. שלמה גיסין, הסולן שהופך את דמות היהודי המהודר, המזוקן ומחזיק הספר לדמות אייקונית אהובת-קהל-אלפי-מעריציו, הוא גם מלחין הקטע החלומי 'עד שתהא'. המילים, אגב, מכילות משפט אחד בלבד, משפטו של רש"י על הדלקת הנרות של הכהן הגדול 'עד שתהא שלהבת עולה מאליה', שלא תזדקק עוד למדליק. כמה נמשלים נאמרו למשל זה, רובם משליכים את הדלקת הנר להדלקת נשמות והרמתן עד שיהיו עצמאיות ו'עולות מאליהן', אבל נדמה כי 'הפירוש' הסמוי של גיסין וחבריו ל'זושא', דרך הנגינה, דרך זריקת מילים בין שפתיים הדוקות ומלמולי קולות באוויר צלול, דרך חיוכי קודש, כרכי גמרא וכדורגל מונף אל על בחופו של ים קסום, הוא המחייה ביותר שבין הפירושים. הוא נותן לנפש שלנו להיות עולה מאליה.

החיסרון היחיד בכל היופי הזה הוא אי הקפדה לשונית קטנה שמציקה שוב ושוב – 'שלהבת' – עוֹלָה, לא עוֹלֶה. זהו.