בשבע מהדורה דיגיטלית

עד הסוף המר

ההתייצבות המסתמנת של נתניהו נגד עוצמה יהודית תהיה לא רק תיאור מציאות אלא גם בפועל תרחיק מבן גביר מצביעים. טורו של יאיר שרקי.

יאיר שרקי , ה' באלול תשע"ט | עודכן: 16:54

בינתיים נהנה מהקמפיין. איתמר בן גביר
בינתיים נהנה מהקמפיין. איתמר בן גביר
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

המצב הפוליטי שבו נדרש מיצוי מלא של הימין כדי להקים ממשלה, מוביל לכך שככל שמדובר בפלג קטן וקיצוני יותר כך הוא מרוכז יותר בעצמו, נפח העיסוק בו עולה ואיתו גם המגלומניה והדרישות אפילו במחיר התאבדות.

רובם המכריע של מצביעי הימין נמצאים בליכוד, אבל עיקר האנרגיה מרוכזת במנדטים הבודדים שבשוליים. את פייגלין הצליח נתניהו, לא ברור עדיין באמצעות איזה כישוף, להסיר מהמרוץ. גוש הימין הרוויח מהמהלך, אבל ברור שלא כל מצביעי זהות ישימו מח"ל בקלפי. האנטי ממסדיים, אנשי הר הבית והימין העמוק, יעברו לעוצמה יהודית, החילונים הליברלים יחנו בליכוד, ויש נתח לא קטן, בעיקר אלו שממילא מסתייגים מנתניהו, שאותו בנט ינסה למשוך לימינה באמצעות שיח של כלכלה חופשית.

שתי מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה באף סקר עדיין נותרו במרוץ: עוצמה יהודית ונעם. בן גביר מנופף בהתחזקות שלו בשברירי אחוזים, התחזקות שאכן משקפת עשרות אלפי קולות שיוענקו לו, אבל מודע היטב לכך שגם בסקרים המחמיאים ביותר עוצמה עדיין נשארת בחוץ. הדמיונות על רתימת חסידות חרדית שתצביע לעוצמה ריאליים בערך כמו שנתניהו יקרא למצביעי הליכוד בבאר שבע לתמוך בבן גביר במקום בו.

בן גביר טוען שפרישה שלו לא תועיל לגוש הימין מפני שמצביעיו יישארו בבית, ולכן מנסה לשכנע את הליכוד לעזור לו בדרכים שונות. עד כה נתניהו, שלא מהסס לנסות לשאוב קולות מימינה ומש"ס, שמר על דממה דווקא מול עוצמה. הדילמה שלו הייתה מה יעזור יותר לגוש ה-61, לעזור לבן גביר או להפריע. אחרי סדרת בדיקות שנערכו בליכוד, נראה שההחלטה כבר מתגבשת. הסיכוי שעוצמה תגיע לכנסת נמוך, והסיכון גבוה. התייצבות של נתניהו בעוצמה נגד עוצמה, והערכה פומבית על כך שהמפלגה לא תעבור את אחוז החסימה והיא מסכנת את גוש הימין לא תהיה רק תיאור מצב, אלא גם תיצור מציאות ותרחיק לפחות חלק מהמצביעים. בעוצמה מבטיחים שגם בתרחיש כזה הם יישארו עד הסוף, וטוענים שגם ההצעה להוריד את אחוז החסימה לאחר הבחירות באופן שיאפשר לעוצמה להיכנס בבטחה לכנסת בעתיד לא הונחה על השולחן לפניהם. ואם היא תונח? שאלתי. אז נזרוק אותה כלעומת שבאה, השיב בן גביר.

במפלגת נעם הנזק ההיקפי מצומצם יותר. במיפקד שהכריזו הודיעה המפלגה שגויסו כארבעים אלף חתימות. זה קרה רק אחרי שתם הזמן שהציבו לעצמם. בשבוע שחלף מאז לא גויסו חתימות נוספות, וגם בנעם יש בכירים שמודים שלפחות רבע מהן מזויפות, הטרלות, חתימות של קטינים או של אנשים שלא מתכוונים להצביע למפלגה. לצורך איסוף החתימות הוכרז על גיוס מלא של הגרעין הקשה של המפלגה. כאלף פעילים נאספו לאולם שנשכר ברמת רחל שממנו נוהל החמ"ל. מאות נוספים יצאו לרחובות כדי להחתים עוברים ושבים. המספר שהושג הוא מיצוי מלא של כל מאגרי ומעגלי התמיכה של הר המור ובנותיה. מסרונים נשלחו לכל אנשי הקשר ושיחות טלפון ארוכות לשכנוע כל בן משפחה רחוק. לנעם אכן יש גרעין קשה ונלהב, אבל השפעה מצומצמת מאוד מחוצה לו.

אם המיפקד היה נראה בהתחלה כמו סולם לפרישה מהמרוץ, כרגע במפלגה החליטו להתחפר עמוק עוד יותר ומכריזים על מבצע חדש: כל אחד מהחותמים להצביע למפלגה יתבקש להביא איתו שלושה נוספים. בניסיון לחסוך את כל זה, הופיע השבוע ח"כ מיקי זוהר מהליכוד באחד הלילות במטה מפלגת נעם בירושלים, כשהוא מלווה בשני מלאכי שרת מהמגזר החרדי, על תקן השדכן שמנסה לקדם את חתימת שטר התנאים בין הפלג החרד"לי של הר המור ליהדות התורה. מוקדם יותר באותו היום חתמו חברי הכנסת החסידים והליטאים, בראשות ליצמן וגפני, על הסכם עם פעילים חרד"לים לפיו תתחייב המפלגה החרדית להתנגד לנסיגות, לתמוך במתיישבים ביו"ש ובעיר העתיקה בפרט, להיאבק בתנועות ליברליות, בגיוס נשים לצבא ובשירות המשותף בכלל. סדר יום שאינו עומד בסתירה לאמונות של יהדות התורה, אבל בהחלט בעל דגשים שונים לחלוטין מהאג'נדה היומיומית שם. הוחלט גם על הקמת "מטה הציונות הדתית למען יהדות התורה". מבחינת הליכוד היה זה סימן מעודד. תחילתו של סולם לפרישת נעם אחרי המיפקד, תוך הבטחה מכובדת שהקולות יישארו בגוש הימין-חרדים.

אלא שזוהר קיבל שלילי כפול. ראשי נעם בישרו לו שבכוונתם להתמודד עד הסוף, ובכל מקרה תמיכה בחרדים אינה באה בחשבון מבחינתם. ואם זה לא מספיק, כדי להפגין רצינות שיגרו קמפיין נגד חדש תחת הכותרת "ימינה זה שמאלה". מחבקים את פרץ וסמוטריץ', מטווחים את בנט ושקד. אנשי נעם יודעים שבכל מקרה הם לא יעברו את אחוז החסימה, אבל בינתיים הם נהנים מהקמפיין. בין אם יפרשו ברגע האחרון ובין אם יתרסקו בקלפיות.

יציבות בבלגן

כמו אדם שנסחף למערבולת ונאבק בה במקום להרפות, כך מלחמתו של בני גנץ בהדלפות מכחול לבן רק שאבה אותו ללופ בלתי נגמר של הדלפות נוספות על עצם החקירה. הוא מנופף בידיו, שוכר חברת חקירות כדי לבלום את זליגת המידע החוצה, ובמו ידיו מייצר את החומר להדלפה הבאה. בהדרכות למניעת טביעה מלמדים שהדבר הנכון, בניגוד לאינסטינקט, הוא פשוט לשחרר. במקום להתיש את עצמך במאבק במערבולת, צריך לאפשר לה לזרוק אותך ולהמשיך הלאה.

לא בטוח שהדימוי הימי נוח לראשי המפלגה שמעדיפים לדבר במונחים של קוקפיט, אבל גם הם מבינים שמפלגה של ארבעה ראשים היא מתכון לבלגן, אבל לא בטוח שבלגן זה תמיד דבר רע. בסקרים כחול לבן עדיין צמודה לליכוד, בחלקם היא אפילו עוקפת אותו. אחרי השערוריות, חילוקי הדעות, הקמת המחנה הדמוקרטי משמאל ואפילו הקמפיין של ליברמן שנוגס בבייס המצביעים החילונים של לפיד, הם עדיין יציבים ראש בראש מול נתניהו. ביום הקרב הקצר מול חיזבאללה, שידרו גנץ ולפיד ציוצים סותרים בטוויטר באותה דקה בדיוק. גנץ היה ממלכתי והכריז על הקפאת הקמפיין, לפיד חבט בנתניהו והאשים אותו בכך שילדי הצפון במקלטים. בין אם מדובר בטקטיקה מכוונת של השוטר הטוב והשוטר הרע ובין אם מדובר בחילוקי דעות אמיתיים שמשתקפים החוצה, נראה שהתוצאה לא בהכרח רעה לכחול לבן. המצביעים שמחפשים הנהגה ממלכתית מתנחמים בכך שגנץ בראש, ואלו שמעדיפים את הקו הלעומתי סומכים על כך שלפיד יהיה דומיננטי יותר.

בשדה הביטחוני, שהיה אמור להיות נקודת היתרון של מפלגה שבראשה עומדים שלושה רמטכ"לים, דווקא מסתמנת חולשה. בכל עימות ביטחוני מוגבל, הדימוי האחראי של נתניהו רק מתחזק. אם האש תצא משליטה זה עלול להתהפך ברגע, אבל נכון לעכשיו המתיחות הביטחונית לא נזקפת לרעתו. זו אולי הסיבה שבמקום לשגר את שלושת הרמטכ"לים – אחד לכל אולפן – בערב ההסלמה בצפון, ולהפגין את היתרון הביטחוני שלהם, בכחול לבן הכריזו על הדממה מוחלטת. אפילו בליכוד שעוסק עכשיו בהחרמת כלי תקשורת לא התאפקו ושלחו לאולפנים ביטחוניסטים מטעמם.

ובכל זאת השבוע נרשמה גם הסכמה אחת חדשה בין לפיד וגנץ, כשהאחרון הצטרף גם הוא לקו השולל ממשלה עם החרדים. זו הייתה הודעה מתבקשת מבחינה פוליטית מול ההתחזקות של ליברמן ומול החרם החרדי הקבוע על יש עתיד. החרדים כבר מזמן אינם לשון מאזניים בפוליטיקה הישראלית. במשך שנים הם מקסמו את כוחם באמצעות האפשרות התיאורטית שיוכלו לתמוך בשני הגושים הפוליטיים, אבל למעשה לשון המאזניים האמיתית בפוליטיקה הישראלית, אלו שבאמת יכולים ללכת גם עם הימין וגם עם השמאל, הם מפלגות המרכז החילוניות. היה זה לפיד האב שהלך עם שרון, לפיד הבן שהלך עם נתניהו, ועכשיו ליברמן שמשתעשע בין הגושים ומבטיח ממשלת אחדות. תמיד קיימת גם האפשרות שתוקם אחת כזאת, של הליכוד וכחול לבן, בלעדיו.

לתגובות: 2sherki@gmail.com