מוטי יוגב
מוטי יוגבPhoto by Yonatan Sindel/Flash90

אורלי יקירתי, מעריך ומוקיר את המלחמות החברתיות שלך, חלק מהן ניהלנו יחד כשהיית יו"ר הוועדה לזכויות הילד ואני חבר בוועדה, אבל נשמע לי ששכחת את המאבק המשותף שלנו למען הטיפול והחינוך בגיל הרך מגיל 0 עד 4 לכל ילד ובאחריות משרד החינוך, חזקת הגיל הרך, הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה וכמובן, החוק לאיסור שינוי שמו של עבריין מין (יחד עם ח"כ מיכל רוזין).

מי שבחר לקחת ועדת משנה לשיפור שירותי הבריאות בפריפריה, ודחף להקמת בית חולים שיקומי בפוריה שבצפון, הייתי אני. איש הציונות הדתית.

מי שעסק בכנסת ה-20 לשיפור שירותי הבריאות בצפון ובדרום, לעידוד רופאים לעלות לצפון, לקיצור תורים ואיחוד שירותים, לתוספת מכשור רפואי בצפון, הייתי אני, איש הציונות הדתית.

כך גם פעלתי לחייב את אוני' בן גוריון שבבאר שבע ללמד מקצועות פרא רפואיים ולקיים בהם סטאז' בביה"ח סורוקה שבבאר שבע, בכדי להוסיף בעלי תפקידים חיוניים כל כך בדרום.

אנשי הציונות הדתית הם אלו שהולכים לגור "דווקא שם". דווקא בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, להיות חלק מהאוכלוסייה, להתחזק מכוחה ולחזק את המקומות הפרפיריאליים. באופן אישי, סייעתי להבאת כ-40 משפחות ציוניות דתיות לערד, כ-85 משפחות לנוף הגליל (נצרת עילית) וכ-45 משפחות לקרית שמונה.

כיו"ר שדולת הצפון, מעבר למאמץ להביא משפחות, לדאוג למגוריהן, פרנסתן, לחינוך לילדיהו ולחיי הקהילה, עסקתי בשיפור הביטחון לאזורי הספר בצפון ובעוטף עזה. יחד עם שר הכלכלה אלי כהן, סייענו למפעלים ולתעשייה בצפון.

פעלתי דרך מספר ועדות לסייע לבעלי צרכים מיוחדים בתחומי החינוך, הרווחה, השירות בצה"ל, גמילה מהתמכרוית ושיקום וסיוע לנערים ולנערות בסיכון.

כחבר בקואליציה, נגד עמדת הממשלה, הובלתי, יחד עם צוותי ועם בוגרות הוסטלים, את המאבק נגד סגירת הוסטלים לנערות ונערים בסיכון. המאבק עדיין נמשך, ואחד ההוסטלים בירושלים הוקם מחדש וקלט כבר נערות שנזקקו לו.

כחבר דרך קבע בוועדת העבודה והרווחה, הייתי שותף ליו"ר הוועדה ח"כ אלי אללוף במאמץ להגדיל את קצבת הנכות ואת הקצבאות למוגבלים בחברה, הזקוקים לכך. לאורך כל שנותיי כחבר כנסת, ניצלתי את קשריי וניסיון חיי לסייע לנערים ונערות בסיכון, לעלותם ממציאות הזנות והסמים לשיקום.

בחרתי להיות חבר בוועדת העלייה והקליטה. ראשית, מתוך אמונה גדולה בקיבוץ הגלויות, שנית, מתוך המציאות והשטח אותו אני מכיר היטב של הקשיים אותם חווים העולים הבאים מכל קצות תבל. קשיי שפה, קשיי פרנסה, קשיי דיור, קשיי חינוך לילדים, סיוע בהיקלטות בחברה ובצבא, קליטה ממדינות מצוקה, מאמץ להקים אולפן אינטרנטי מותאם לכל הגילאים - בכל אלו טיפלתי דרך ועדות הכנסת באופן אישי, דרך חקיקה ושינוי תקנות, בעבודה מול משרדי הממשלה השונים.

בערכי חיי, החברה בישראל, האדם בישראל והאדם בכלל, הם בראש סדר העדפויות. על כן אני תומך בכלכלה חופשית, בכדי להניע את גלגלי המשק, ויחד עם זאת - שילוב של רגישות חברתית ואיזונים השומרים כלכלית על האינטרסים הלאומיים. בתחום זה פעלתי לאיזון בין אישור לייבוא בכדי להוריד מחירים ובין צמצום בייבוא לעידוד תוצר מקומי, אם מצורך בטחוני, אם מצורך כלכלי-חברתי, בכדי לסייע לחקלאים ותעשיינים מקומיים, המפרנסים משפחות רבות.

יחד עם תנועת בני עקיבא ובוגריה, סייעתי ואף יזמתי כפרי סטודנטים, "דווקא שם", דווקא בשכונת רמות בלוד, דווקא בערד, דווקא בנוף הגליל, דווקא בקרית משה שברחובות. כמו החברים מכפרים אלו, כך גם החברים מגרעינים חברתיים ותורניים רבים של הציונות הדתית, פועלים במשימות חברתיות אינסופיות במקומות מגוריהם. כל זה בהתנדבות, במסירות ומבמחויבות אין-קץ, מתוך אמונה גדולה, שמוסיפה אור וטוב בעם ישראל.

רק לפני כחודשיים, בלב המהומה על פיזור הכנסת והליכה לבחירות נוספות, יזמתי כינוס על האתגרים החברתיים העומדים לפני מדינת ישראל. בכינוס השתתפו אנשי מקצוע, פעילים מכל קצוות הארץ, וכמובן שרי הציונות הדתית - הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ. בקבוצות עבודה הציבו לנו יעדים ומשימות חברתיות לממשלה ולכנסת הבאה.

דרך אגב, כינוס חברתי זה נערך במתנ"ס 'שיקגו' בעיר לוד, המשתף פעילות בין יהודים לערבים. כן, דווקא שם.

בתוך עמי אנוכי יושבת. זאת הציונות הדתית שאני מכיר, שחבריה וחברותיה נכונים לכל משימה בעם ישראל.