מועמדי נעם בכותל
מועמדי נעם בכותלצילום: דוברות נעם

שומעים אנו את קולות הסיפוק, שהצלחתם להעלות לתודעה הציבורית את סכנת ההשתלטות של רוחות זרות בחינוך, בצבא וכו'.

אחים צדיקים, לצד מעלותיכם הרבות ובראשם מסירות נפש לשקידת התורה, טועים אתם ובעיקר מטעים, בשלושה:

אחד- התמקדות בחסר, בצללים, הדגשה שוב ושוב, בחרדה, את מה שאין, את המזיק את החיידק. התעלמות מהאורות, מהצמיחה ומהבניין, מההישגים ומכל הטוב שיש היום ואתמול.

יש בכך קו חינוכי המביא לפסימיות, וגם אם אי אפשר לעולם בלי בורסקי, הדגש הוא לא להיות מנטורי קרתא אלא מבוני קרתא, מתוך עין טובה ותקווה, ובכך מגבירים את הרצון ואת השאיפות.

חמור יותר, יש בכך חסרון אמונה. אמונה שהטוב מנצח, שהאור יגבר תמיד על החושך. תורת הנקודה הטובה הצפה והמובילה, וע"י יעלמו הנפילות והאפילה. "ויהי דוד בכל דרכיו משכיל", ולא מרשיע, ומכאן הביטחון של הצדיקים המאמינים, שגם בהגיע עת תוכחה ומלחמה, הוא כ"רגע באפו", ואינו מאפיין לא בכמות וודאי שלא באיכות את משנתם, חותרים תמיד להוסיף צדק אורה ושמחה.

חמור לא פחות, יש בכך כפיות טובה, כפולה: כלפי הי"ת, על טוב והחסד שמשפיע עלינו יום יום, חסדים שהיינו כחולמים- אתם כאילמים מרחישים. ובעיקר כלפי אנשים, אנשים כה רבים שעמלים ועושים דברים חיוביים, גם אם לא מושלמים, וגם אם לצדם ישנה עשייה של דברים לא טובים או שנתונים למחלוקת, אתם פשוט מוחקים אותם, לא רק שלא מוקירים להם טובה, אפילו הופכים אותם לאויבים.

בשנית- חוסר שיתוף פעולה, לא עם רבנים לא עם מפלגות או זרמים אחרים, רק אתם, עצמכם בתוך עצמכם. זה התחיל מזמן פטירתו של מו"ר הרצב"י זצ"ל שלא רציתם לשבת עם כלל תלמידיו, זה המשיך בימי הרה"ר מו"ר ר' אברום זצ"ל שהתפלגתם, וזה ממשיך היום שאינכם מסוגלים לשתף פעולה עם אף מפלגה, גם על תכנים פשוטים ומוסכמים, תמיד תמצאו ענין פנימי-רעיוני, נורא עקרוני, שבגינו לא ניתן להתחבר.

גם כאן, קו חינוכי זה מביא לקיצוניות. וחמור מכך, איה האחדות היקרה כ"כ בעיני ה'? לאחדות נחנך את הדור ואת הדורות, קודם כל בדוגמה אישית, ובכוחה נגאל.

בשלישית - כמה חבל שנטשתם את מפעל ההתיישבות ואת בניין הארץ האהובה. כמה עצוב שהפכתם או החזרתם ודחקתם את ארץ ישראל לתודעה, לרעיון, לסגולה, ולא לעשייה אופרטיבית עכשווית. יש"ע וריבונות נעלמו מדף המסרים שלכם כבר שנים רבות. בא לבכות בראות אנשים שהיו אמורים להיות נאמנים לתורת מרן הרב ולבנו הרצב"י זיע"א, מזניחים פעם אחר פעם את דרך ארץ חמדה.

מי יתן שבימי הרחמים והסליחות, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה, שתפקחנה ענינו לראות מעלות חברנו, ותשמענה אזנינו תוכחת חיים.