מופץ בעיקר מפה לאוזן. 'בובה של תיאטרון'
מופץ בעיקר מפה לאוזן. 'בובה של תיאטרון'צילום: יוגב ברנס

עד לא מזמן דרדקי המגזר שהוריהם ביקשו לדאוג להם לקצת תוכן רוחני לקראת החג הקרוב ולעצמם לקצת שקט דרך צפייה בסדרות רשת, עברו על כל תוכני ערוץ מאיר או נאלצו להתפשר בין פרפר נחמד המיתולוגי אך המסורתי מינוס לצור משלנו והפונצ'יקים החרדים. כמו בלא מעט תחומים בעולם התרבות, ההתרחבות המגזרית הגיעה באיחור ניכר, אבל בהחלט טוב מאוחר מלעולם לא.

'בובה של תיאטרון' היא סדרת רשת חדשה יחסית, מבית תאטרון 'אבני דרך' של שרית ברנס, המיועדת לגיל הגן ובית הספר. בדומה לחבורת אנדרדוס שפרצה לתודעה באמצעות טפטוף קליפים ומערכוני רשת קצרים שהובילו את דרכם לאחר תקופה לא ארוכה למילוי אולמות ברחבי הארץ, כך גם 'בובה של תיאטרון' החלו לפני פחות משנה להנפיק לקראת כל חג ומועד ואפילו לחופש הגדול (והארוך מדי לטעמי) פרק חדש, ערכי ומתוק שעולה לרשת ומופץ בעיקר מפה לאוזן. הילדים שלנו, למשל, גילו את קיומה של הסדרה דרך המייל היישובי ומאז נדבקו למסך ולא השתעממו לצפות באותם הפרקים שוב ושוב.

כפי שמעיד הטייטל של הסדרה, מדובר בשילוב מוצלח בין שחקנים מקצועיים - שרית ברנס, רחלי בנדר, רותם רייף והרב הראל מקייס, ובין בובות חביבות (שאותן מפעילים הראל וגדעון פרי, וגם שרית בעצמה) אשר הפכו כבר לחלק אינטגרלי מהקאסט, יוני, דניאל, צביקה, שוקי, חומוס וזהו. זהו הוא לא רק סיומת, אלא שם שנון של אחת הבובות, מה שמהווה לא פעם פוטנציאל לפאנץ' מוצלח. בשונה מסדרות אחרות על טהרת השחקנים או הבובות, השילוב כאן בין בובות לשחקנים הוא מוצלח ביותר. כך גם התרשמתי מ'ארץ הצבר', הצגה חיה נוספת של התיאטרון שבה צפיתי לאחרונה. בלוליינות מרשימה הצליחה שרית גם לשחק את הדמות הראשית בהצגה וגם להפעיל את הבובה ולדובב אותה בו זמנית.

אחד הרעיונות המדליקים יותר בסדרה הוא זווית הצילום. לא הטכנית, אלא המהותית. קצת כמו סדרת 'החבובות' בזמנו, הצופה בבית כביכול בכלל לא נחשף לפרק האמיתי, אלא רק להתארגנות לקראת החזרה הגנרלית, שאחריה יתבצעו הצילומים של הפרק, שמתברר כי לעולם אינם מתרחשים. השחקנים והבובות מתלבטים תוך כדי איך להציג כל סצנה, איזה בגד מתאים ללבוש וכיצד להתכונן כראוי. מה שהופך את הסיטואציות למשעשעות במיוחד, ומאידך מציב מלכתחילה רף נמוך יותר מבחינת תסריט מהודק, שלא נופל במקרה של תקלות, כי הרי מדובר רק בחזרות.

בפרק החדש שיצא לקראת חגי תשרי תוהות הבובות, שהגיעו מפלנטה אחרת, למראה קדחת ההכנות לקראת ראש השנה. דרך שאלות מביכות ומשעשעות כאחד לומדים גם הילדים על מהות השנה החדשה, על ההכנות לקראתה ועל הסיבות למנהגים השונים. למה זהו חושב שהשנה עברה דירה? למה יוני בטוח שהולכים לפיקניק בשדה? ומה דניאל רוצה לעשות בסליחות עם מגבת? מדי פעם מושחלים פאנצ'ים שיצחיקו גם את המבוגרים.

כאמור, התוצאה בהחלט מוצלחת ועל כך יעידו הילדים. נקודה אחת שקצת העיבה על השמחה היא שאומנם התכנים דתיים ותורניים מאוד, אבל מבחינת קוד הלבוש של אחת השחקניות, לא בטוח שבכל הבתים התורניים ירגישו בנוח להקרין את הפרקים לילדיהם וחבל. זה לא דורש מאמץ גדול במיוחד.