חריש והאגדה

השר יואב גלנט, שהעיר חריש התפתחה במהלך הקדנציה שלו במשרד השיכון, מגלה כיצד בונים עיר שלמה בלי עיכובים וביורוקרטיה

עפרה לקס , י"ב באלול תשע"ט

"במדינת ישראל אפשר לבנות עיר אחת לדור". גלנט בחריש
"במדינת ישראל אפשר לבנות עיר אחת לדור". גלנט בחריש
צילום: מור שקיפי לאטי

לפני 16 שנה ביקרתי בחריש. אז היא הייתה סמל כואב לחלומות שהתנפצו. 300 יחידות דיור היו בנויות אז ביישוב שהתעתד להיות מודיעין של הצפון. שליש מהן עמדו ריקות. תושבים ברחו כל עוד נפשם בם במהומות אוקטובר, שהתחוללו שלוש שנים קודם.

חריש, נזכיר, ממוקמת בלב ואדי ערה, או ליתר דיוק – חוצצת בין ערביי השומרון לערביי ישראל הקטנה. הדירות והבתים שבכל זאת נשמעו בהם קולות אנושיים ואורות נדלקו בחלונותיהם, התחלקו בין ערביי חמולת קרג'ה שגורשה מרמלה בעקבות סכסוך חמולות ובין כמה משפחות סייענים שלא נמצא להם מקום אחר לגור בו. במקום גרו גם יהודים שלא יכלו להרשות לעצמם למקום אחר בגלל מצבם הכלכלי, וגרעין תורני קטן שנאבק להשמיע במקום את קול התקווה והתורה. החוויה הייתה קשה. הכישלון הדהד כל כך חזק, שאף תמונת מציאות חלופית לא נראתה ריאלית.

אבל המציאות גוברת כנראה על כל ייאוש, ופחות משני עשורים אחר כך היא התהפכה במאה ושמונים מעלות. 14 אלף תושבים מתגוררים בחריש כיום, ועד סוף השנה האזרחית צפויים לגור בה 16 אלף איש. כל זה קרה לא מעט בזכות שר הבינוי והשיכון דאז יואב גלנט, שלקח את המקום כפרויקט אישי. גלנט נכנס למשרד לפני ארבע שנים וחצי. "אחד המקומות הראשונים שבדקתי מה קורה איתם הוא העיר חריש, שהייתה למעשה אז שכונה של אלף תושבים".

תוכנית הכוכבים של שרון

חריש נמנתה בין הכוכבים של אריאל שרון. לפני כ-30 שנה הגה שרון, אז שר הבינוי והשיכון בעצמו, הקמה, ביסוס והרחבה של יישובים השוכנים על הקו הירוק. הוא קרא להם שבעת הכוכבים למרות שהיו בתכנון מעט יותר. במסגרת התוכנית היו צריכות לקום שתי ערים: מודיעין וחריש.

מודיעין נולדה והתפתחה בלי עיכובים משמעותיים, וגם היום, כשהיא מונה יותר מ-100 אלף נפש, העיר עדיין ממשיכה להתרחב. אך בזמן שכל זה קרה חריש נותרה הרחק מאחור. גלנט מאשים את הביורוקרטיה ואת השרים המתחלפים. "אני הלכתי לראש הממשלה", נזכר גלנט, "ואמרתי לו: תשמע, יש לנו הזדמנות לעשות מהלך. צריך להזיז דברים".

גלנט נכנס לעומק העניין ושמר על קשר רציף עם המקום. לדבריו, בשנה הראשונה לכהונתו כשר השיכון הוא ביקר בעיר בהתמדה מדי שבוע, ונפגש עם ראש העיר ועם הצוות המקצועי "כדי לראות שהדברים מתקדמים". ארבעה חודשים אחרי שנכנס לתפקיד, בחורף 2015, כבר התקיימה ישיבת ממשלה בחריש. במשך שנה חיכו בעיר הצעירה להכרזה של ראש הממשלה נתניהו, שהגיעה בסיום אותה ישיבה: "אנחנו בונים עיר ואם בישראל, זו תהיה מודיעין החדשה. הקצב של הבנייה מתחרה בקצב ההתעניינות, ואנחנו נקדים את קצב הבנייה, נקבל את ההחלטות הדרושות". נתניהו הוסיף ואמר: "לבנות עיר חדשה זו גם אמירה ציונית וגם אמירה ביטחונית, כי אנחנו בעצם אומרים לאויבינו – 'לא תוכלו לנו'". הישיבה ההיא בחריש הביאה להחלטה אסטרטגית של הממשלה לקדם את העיר. משרדי הממשלה שילבו ידיים, ועד היום הושקע במקום סך של 2.7 מיליארד שקלים בפיתוח תשתיות, בבנייה, בתחבורה ועוד.

מי שהוביל את העשייה הוא גלנט, שמדבר על העיר הזאת בגאווה של אבא. "היום יש בחריש 10,000 יחידות דיור שגרים בהן או שהן נמצאות בשלבי בנייה. עד 2022 יגורו בעיר סדר גודל של 50 אלף איש, ואנחנו עוברים לפאזה הבאה, של עוד 12 אלף יחידות דיור. העיר תשתרע כמעט עד הגדר, ויהיו בה 25 אלף יחידות דיור ובהן 100 אלף תושבים".

כל התשתיות במכה אחת

גלנט רואה במיקומה של העיר חריש ובפיתוחה חשיבות אסטרטגית. "יש כאן נוכחות ישראלית מסיבית בוואדי ערה. שנית, חריש נמצאת על התפר וכך אנו מבססים את האחיזה באזור. שלישית, זהו פתרון דיור איכותי במרכז הארץ לכל מי שרוצה". הרכב האוכלוסייה בעיר, אומר גלנט, משקף את תמונת האוכלוסייה במדינת ישראל. "כ-40-30 אחוז הם דתיים, ו-10 אחוזים הם חרדים".

גלנט מתאר הליך פיתוח מואץ, ומספר על שיטה שהביא לישראל וקרא לה 'תכנן ובנה'. "בדרך כלל כשבונים שכונה, משרד הבינוי והשיכון מפתח את השטח ואז יוצאים מכרזים לקבלנים. אחד זוכה בחמישה בניינים, אחד בשלושה, משרד החינוך דואג להביא כסף לבתי ספר, הרשות המקומית בונה וכן הלאה. אני אמרתי: רבותיי, יש כאן 1,500 יחידות דיור, קבלן אחד יבנה את כל יחידות הדיור, את הכבישים, את הגנים ואת בתי הספר וגם את המתנ"סים ובתי הכנסת והתשתיות. הוא יכול להעסיק קבלני משנה, אבל הוא צריך לסיים את כל זה תוך 40 חודש".

אם מישהו שואל את עצמו למה השיטה הזאת נדרשת, שייזכר איך נראית שכונה חדשה בישראל. אם זכיתם והבית שלכם היה מוכן בזמן, הנוף בשנים הראשונות למגוריכם במקום יהיה של מנופים ודחפורים, מוזיקת הרקע תהיה מכונות כבדות שחופרות באדמה והדרכים תהיינה מסוכנות לילדים עם בורות פתוחים, חומרי בנייה ופועלים בעבודתם. בשכונות שנבנות, הדיירים החדשים נאלצים להרחיק לשכונה אחרת כדי לקחת את הילדים לגן, והנשמה יוצאת עד שקמה מגלשה לרפואה במה שאמור להיות הגינה הציבורית. השיטה של גלנט מבקשת ליצור מציאות אחרת.

"אני לא המצאתי את זה. ככה בונים בכל העולם", הוא מסביר. "החברה שזכתה, שפיר הנדסה, בנתה במכה אחת את כל תשתיות המים והביוב ועובדת בקצב מואץ. אין ביורוקרטיה. לאזרח שייכנס לדירה יהיה דשא ליד הבית בגן הציבורי, יהיה לו מתנ"ס, בית כנסת ומקווה, בית ספר וגני ילדים. הוא נכנס לבית חדש ולשכונה חדשה ביחד". הסחבת איננה קיימת, כי יש מי שמתכלל את הכול ויש לו אינטרס לסיים את הכול בזמן. "מותר להם לאכלס את הדירות רק אחרי 36 עד 40 חודשים". תאריך האכלוס של השכונה הזאת, שנקראת 'בצוותא', הוא בעוד שנה וחצי בערך. יהיה מעניין לעקוב.

אם זה דגם כל כך טוב, למה זה לא קרה עד היום, ומדוע לא מעתיקים אותו למקומות נוספים?

"זה היה פיילוט. הוצאתי מכרזים נוספים גם לנתיבות ואופקים, אבל צריך תנאים מסוימים לדבר הזה כדי שהוא יוכל להתבצע. למה זה לא קרה בעבר? כי יש התנצחות בין משרדי הממשלה, כל אחד רוצה את התקציב שלו ולבצע בעצמו את הדברים, ואין אדם או גוף אחד שמתכלל את הכול". גלנט מסביר שב-40 השנים האחרונות הקימה מדינת ישראל רק עיר אחת: מודיעין. "זו הייתה החלטה של משה דיין שצריכה לקום עיר בין ירושלים לתל אביב".

מודיעין היא עיר מתוכננת והיום גם חריש. "הורדנו את הכף של הבולדוזר ועבדנו יום אחרי יום. מיניתי פרויקטור מיוחד שהתפקיד שלו היה לתאם בין המשרד ובין המחוז, בין העיר ובין האזרחים והוועדות. חסכנו הרבה מאוד ביורוקרטיות. היה גם קו קצר בין ראש העיר וביני על כל דבר שצריך. אני חושב שיש במה להתגאות. במדינת ישראל אפשר להקים עיר אחת לדור. אני לא יודע מתי נחליט להקים את העיר הבאה אם בכלל, כי גם ככה המדינה מכוסה בבנייה וצריך להתרכז בהתחדשות עירונית ובציפוף האוכלוסייה בערים הקיימות".

לא חוזר למשרד

השלב הבא בפיתוח חריש הוא בניית עורק תחבורה משמעותי, אזורי תעשייה ותעסוקה ועוד. "אני מאחל לעיר חריש שתעמוד ביעדי האכלוס שלה, ושבעוד עשור יהיו בה מאה אלף תושבים שנהנים לחיות בעיר שלהם. שיהיו בה נוף, מרחבים פתוחים, אזורי בילוי ותעסוקה כמו שצריך להיות בעיר מסודרת בישראל".

עם כל ההתלהבות מפירות העשייה, גלנט דווקא לא מאחל לעצמו לשוב לכיסא הזה אחרי הבחירות. "אני מתעניין בדברים אחרים. עשיתי 35 שנה בצבא, ובשאר השנים ישבתי בקבינט המדיני-ביטחוני. זה מה שאני יודע לעשות ואני חושב שזה נחוץ למדינה, שיהיה מי יתעסק בנושא הביטחון בצורה ראויה במשרה מלאה. לשם אני מכוון".