"עוצמה יהודית" היא לא הסיפור
"עוצמה יהודית" היא לא הסיפורצילום: פלאש 90

1. הויכוח סביב מפלגת "עוצמה יהודית" הוצת מחדש השבוע סביב תוצאות הבחירות, אשר מהן עולה לכאורה כי ייתכן שלראשונה מזה עשור לא תקום בישראל ממשלת ימין.

האם אנשי "עוצמה יהודית" שסירבו לקבל את מקום 8 בימינה ונשארו בחוץ סיכלו הקמת ממשלת ימין? האם אנשי ימינה, בנט, שקד, פרץ וסמוטריץ' שסירבו לתת לאנשי עוצמה יהודית גרמו ביוהרתם המוגזמת לאיבוד השלטון עבור מחנה הימין?

מייד אחרי הבחירות נשמעו שתי הטענות האחרונות מפי הפוליטיקאים. הטענה הראשונה נשמעה מפי אנשי ימינה, שהאשימו את אנשי עוצמה יהודית באובדן השלטון לגוש הימין, ואילו השניה נשמעה מפי אנשי עוצמה יהודית ותומכיהם.

2. הטענות האוטומטיות מכל הצדדים הן אולי הגיוניות, אבל כאשר גם עיתונאים חשובים מצטרפים לטענות, מצד אחד או מצד שני, זה כבר מצריך התייחסות אחרת, וזה הזמן שבו צריך לתת למספרים לדבר.

השורה התחתונה, במספרים, היא פשוטה: חיבור בין עוצמה יהודית לימינה, או פרישה של עוצמה יהודית מהמירוץ לכנסת ה-22, לא היו משנים את התמונה האלקטורלית העיקרית בשום צורה. בין כך ובין כך הפלונטר הפוליטי הקיים היה נותר בעינו.

האפשרות של הקמת ממשלת ימין לא קשורה בכלל לסיפור של עוצמה יהודית. לחפש אותה שם זה לחפש את המטבע מתחת לפנס. ממשלת הימין הלכה לאיבוד במרווח שבין כחלון לליברמן.

3. קצת מספרים:

נניח לצורך העניין שעוצמה יהודית היתה פורשת מהתמודדות לכנסת ה-22 וכ-50 אלף מתוך 83,266 הקולות שלה היו הולכים לימינה (הנחה מאוד אופטימית), בעוד היתר פשוט לא היו מצביעים במצב כזה.

התוצאה היתה בסך הכל מעבר של מנדט בתוך הגוש. ימינה היתה עולה ל-8 מנדטים ויהדות התורה היתה יורדת ל-7 מנדטים. עידית סילמן מן הסתם היתה שמחה אבל את התמונה הפוליטית הכוללת זה לא היה משנה אפילו לא במיליגרם.

עכשיו נניח, למשל, שאיתמר בן גביר היה משובץ במקום 5 בימינה, והיה מביא אתו לימינה את כל 83,266 הקולות של עוצמה יהודית (הנחה מופרכת לחלוטין באופטימיות שלה, אבל רק לשם המשחק). במקרה כזה ימינה היתה עולה אמנם ל-9 מנדטים, אבל רק אחד מהם היה מגיע מגוש שמאל-ערבים (מכחול לבן שהיתה יורדת ל-32 מנדטים). השני היה מגיע מיהדות התורה.

זה היה עושה את רוני ססובר (מקום 9 בימינה) שמחה, אבל משנה מעט מאוד את מצבו של הגוש. במצב כזה לגוש הימין בלי ליברמן היו אמנם 56 מנדטים ולא 55, אבל התמונה הכוללת של חוסר יכולת להרכיב ממשלת ימין היתה נותרת בעינה.

אגב, אם היינו מניחים שבמקרה כזה יעברו איזה 40 אלף קולות מימינה, שלא יהיו מוכנים להצביע לרשימה שעוצמה יהודית היא חלק ממנה, לליכוד, זה מחזיר את ימינה ל-8 מנדטים ומעלה את הליכוד ל-32. שוב, לא משהו שמשנה את תמונת הגוש.

וזו, אגב הנחה מאוד אופטימית, כי חלק מהקולות הללו יכולים, תיאורטית לפחות, "לברוח ל"כחול לבן". אם למשל מתוך 40 אלף הקולות שיעזבו את ימינה, במקרה כזה, מחצית ילכו לליכוד ומחצית לכחול לבן, אזי תמונת הגושים חוזרת שוב לתמונה הקיימת. ימינה גדלה במנדט (8) על חשבון יהדות התורה (7) וכל יתר המפלגות נותרות במצבן כעת

4. כאשר מבינים שזו תמונת המצב האלקטורלית, מבינים למה כל העיסוק ברשימת עוצמה יהודית, מכאן ומשם, כולל טענות של עיתונאים מרכזיים ומוערכים נגד בנט ושקד בהקשר הזה, הוא מופרך ומיותר. עוצמה היא לא הסיפור של הבחירות האחרונות משום כיוון שהוא.

הסיפור של הבחירות האחרונות הוא מותה של כולנו והתחזקותו של ליברמן, לצד טיפול ההמרה הגושי שליברמן עשה לעצמו.

את הסיבות לכל התהליכים הללו צריך לחפש במחוזות שונים לחלוטין ממחוזות עוצמה יהודית, ועוד יגיע הזמן לחפש את הסיבות הללו. בינתיים צריך להודות ביושר שלפחות בכל הנוגע לבחירות 2019 ב' עוצמה יהודית, איך שלא מסובבים אותה, היא סיפור חסר כל משמעות.

וממילא, אין שום טעם לדון בשאלה האם בנט אשם באי חבירת עוצמה יהודית לימינה, או שקד, או פרץ, או סמוטריץ' או בכלל איתמר בן גביר וחבריו לעוצמה יהודית. אין לדיון הזה שום חשיבות מעשית וחבל להקדיש לו אפילו לא דקה אחת נוספת.