הניתוח? בבית החולים; הבר מצווה? גם

אביתר בן ה-13 נפגע קשה באצבעות היד ממסור חשמלי. בהדסה עין כרם הצילו את אצבעותיו ובהמשך חגגו לו בר מצווה בבית הכנסת בביה''ח.

אורלי הררי , כ"ב באלול תשע"ט

אביתר עולה לתורה
אביתר עולה לתורה
צילום: הדסה

אביתר כהן ממבשרת ציון בונה דגמים מעץ במרפסת ביתו בשנים האחרונות ומשקיע מרץ רב בתחביב.

באחד הימים כאשר עבד על דגם של מכונית, הבחין אביתר שאת אחת מחתיכות העץ הוא צריך לחתוך למידה קטנה יותר. אביו ביקש ממנו בטלפון שיחכה עד שיבוא הביתה כדי שיעשו זאת יחד, והדגיש בפניו שלא יגע במסור החשמלי בעצמו.

אביתר חשב שהוא יכול לעשות את זה לבד וניסר לעצמו שתי אצבעות מידו השמאלית. כשהבין שנפגע באופן רציני, הוא שמר על קור רוח מופתי, ורץ לשכנה שהיא אחות במקצועה. היא הזמינה אמבולנס ואביתר פונה מיד לבית החולים הדסה עין כרם.

ד"ר עידו וולק, כירורג כף יד בהדסה עין כרם, הסביר להורים שאביתר חייב להיכנס לניתוח מיידי בשל הפציעה הקשה, ואף הדגיש שהניתוח יהיה ארוך מאוד ושעל כולם להתאזר בסבלנות.

''אני לא הבנתי איך מעיסוק בארגון הבר מצווה של אביתר וקניית בגדים, אני יושבת בחדר המתנה של ניתוח", תיארה האם אורלי סיסו-כהן.

ד"ר וולק סיפר כי "ברגע שעודכנתי שמגיע מקרה של פגיעה קשה באצבעות כף ילד של ילד, נסעתי לבית החולים שם פגשתי את אביתר. היתה לו קטיעה כמעט מלאה של שתי אצבעות, והן היו בסכנה - אספקת דם לא הגיעה אליהן.

"הכנסנו אותו לניתוח דחוף על מנת להשיב את זרימת הדם לאצבעות כדי שלא יאבד אותן. מדובר בנער צעיר, והדבר הראשון שהוא שאל אותי זה אם הוא יחזור לשחק כדורסל. הבטחתי לו שאני והצוות נעשה כל מה שנוכל כדי להציל את האצבעות".

הניתוח לא היה פשוט. "במהלך הניתוח קיבענו לו שברים, תיקנו גידים, עצבים וכלי דם. היה עלינו לתקן הכל שלב אחרי שלב, בעדינות רבה ובסבלנות. הרקמה ממש נפגעה והניתוח היה מאוד ארוך בשל כך", תיאר הרופא.

תיקון כלי דם מתבצע בצורה מיקרוכירורגית (בעזרת מיקרוסקופ) - שהרי כלי דם מגיעים לפעמים לגודל של מילימטר וצריך בין 6-8 תפרים מסביבם על מנת לתקנם. אפילו החוט שמשתמשים בו דק יותר משערה ומדובר בטכניקה המצריכה דיוק רב.

הניתוח ארך כ- 9 שעות והצוות בחדר הניתוח נתן את כל כולו על מנת לשמור לאביתר על היד ועל התפקוד העתידי שלה. "התוצאה בסוף הניתוח הייתה מצוינת ואספקת הדם חזרה לאצבעות. אמנם מצפה לו שיקום ארוך אבל אני שמח שהצלנו לו את האצבעות", סיכם ד"ר וולק.

"יומיים לאחר הניתוח היינו צריכים להתחיל את חגיגית בר המצווה של אביתר", מספרת אמו. "קנינו בגדים, סגרנו מקומות, הכל היה מוכן. לפי התכנון היינו צריכים להתחיל בשחייה לילית בנווה מדבר והעליה לתורה הייתה צריכה להיות ביום חמישי בבית הכנסת העתיק ותכננו בנוסף אירוע שבת חתן גדול בבית . אבל מציאות לחוד.... התאכזבנו שכלום לא ייצא לפועל, כל התוכניות השתבשו.

''הרב של אביתר הסביר שהוא יהיה חייב לעלות לתורה ביום חמישי או לפחות להניח תפילין אבל הוא היה מחובר למכשיר חימום ליד, ועם כל הטראומה לא הצלחנו לחשוב על זה ולא הבנו איך אנחנו עושים את זה. אביתר ממש התאכזב והיה לו ממש חשוב לעלות לתורה ביום חמישי''.

האם הוסיפה: ''לשמחתי היינו מוקפים באנשים טובים, צוות בית החולים המדהים יחד עם המשפחה והחברים הטובים שלנו ארגנו לנו בר מצווה חגיגית ומיוחדת''.

עוד ביום האשפוז הגיע צוות המטבח של הדסה עם מתנות ובלונים ועוגת בר מצווה כדי לעודד את רוחו של אביתר, אבל מה שקרה בהמשך היה לא פחות מרגש: ''בית החולים סיפק לנו חדר גדול לאירוח והגיעו משפחה וחברים ואביתר עלה לתורה בבית הכנסת בבית החולים על שם 'סאבא', ולאחר מכן עברנו לחדר האירוח שאליו הזמינו קייטרינג וקישטו בבלונים", מספרת האם.

''זה היה מדהים, מרגש וכל כך עוצמתי לראות את ההתגייסות של כולם. אביתר חזר ואמר שהרס לעצמו את הבר מצווה, והנה קיבלנו חגיגה שהייתה פשוט זריקת מרץ. כולם עשו שמח, באו עם הלב והנשמה. זה היה יום של קבלה ונתינה.

''אני מודה לכל מי שלקח חלק בארגון האירוע, למשפחה לחברים ולצוות בהדסה וכמובן לד"ר עידו וולק, שהציל לאביתר את האצבעות, לצוות הרופאים והאחיות בהדסה, שטיפלו באביתר במסירות אין סופית ועטפו אותנו לאורך כל ימי האשפוז", הוסיפה האם הנרגשת.