חזרה לימי הרעה - פרשנות

האופטימיים שבינינו מנסים לשרטט קווים לממשלת נתניהו-גנץ-חרדים, אך המתווה הזה נידון מראש לכישלון. כך צפויה ההיסטוריה לשחזר עצמה.

חיים לב , כ"ד באלול תשע"ט

נתניהו וגנץ עם ריבלין
נתניהו וגנץ עם ריבלין
צילום: חיים צח, לע"מ

כשוך האבק ממפגש הפסגה בליל אמש בבית נשיא המדינה ועל רקע זרם ההדלפות הבלתי פוסק מכיוונם של גורמים ב'כחול-לבן' אפשר כבר להתחיל לחשב מסלול מחדש – חזרה גנרלית ל-2013, ממשלת נתניהו-לפיד.

הסיטואציה דומה להפליא, ההיסטוריה משחזרת עצמה בתעתיק מושלם. גם אז כמו היום הלכנו לבחירות לאחר ששאול מופז, אז יו"ר קדימה, סיים את הזיגזג המפואר ופירק את הממשלה בעטיו של חוק הגיוס; גם אז כמו היום בנימין נתניהו, האיש שלכאורה ניצח את הבחירות, ביקש להמשיך את השותפות האמיצה עם המפלגות החרדיות – אך להוותו לא עלתה בידו.

ולאלו שעדיין לא הבינו: אם יש משהו אחד שיש אודותיו הסכמה מקצה לקצה, מהימין הקשה ועד לשמאל הקיצוני הוא שבנימין נתניהו דואג קודם כל לבנימין נתניהו.

על רקע השימוע המסתמן יממה לאחר ראש השנה בתיקיו הפליליים, הדאגה של נתניהו לנתניהו מתעצמת שבעתיים. ברגע שהלו"ז הפוליטי מצטלב עם הלו"ז המשפטי ייאלץ ראש הממשלה להשתמש בכישורי הלוליינות המשובחים שלו כדי להלך על החבל הדק ולשרוד כל הדרך לכס ראש הממשלה הבא.

את המחיר ישלם הימין האידיאולוגי, וביתר שאת המפלגות החרדיות. הסצנה המוכרת והאימתנית כבר מתבשלת במוחם של הח"כים החרדיים. נתניהו מזמנם החדרה, פוכר ידיים בייאוש, תולש שערותיו ומייבב: מה אעשה, זה לא אני, אלו תוצאות הבחירות, זה מה העם בחר; אני מבחינתי הולך אתכם שלוב זרועות מבחירות לבחירות עד שהפריץ ימות או הכלב. אין זה אלא הזאב ממשכן הנשיא שכופה עלי הר כגיגית ומורה לי להימנע מבחירות.

האופטימיים שבינינו מנסים לשרטט קווים לממשלת נתניהו-גנץ-חרדים. רק שלא ברור כיצד הדברים מתכנסים לכלל נוסחה פוליטית אחת.

עבור החרדים ולפיד אין מדובר בוויתורים אידיאולוגיים: מדובר בהתפרקות מוחלטת מהנכסים הבסיסיים עליהם מושתתות המפלגות החרדיות ויש עתיד. המפלגות החרדיות באו לעולם כדי לשמר את הסטטוס קוו; יש עתיד באה לעולם כדי לסרס אותו. וויתור של אחת מהן מייתרת אותן במשחק הפוליטי.

וישנה אפשרות נוספת. אולי בני גנץ יפתיע וייפרד לשלום משותפו האמיץ לפיד. גם בזה יש היגיון פוליטי רב: גנץ אינו שש לחלוק עם לפיד רוטציה משולשת ולהישאר עם שנה אחת על הכסא הראשון. משה יעלון ירים כוסית ביום הזה; גם רבים אחרים ב'חוסן לישראל'. רק שבינתיים זה לא קורה. ואין שום סימן לסדק ראשון בין השניים.

בעוד כמה ימים נדע לאן נושבת הרוח. היכן ננעצה הסכין הפוליטית ומי ישלם את מחיר כרטיס הכניסה של נתניהו לממשלה הבאה.