קפה אלול

בישיבה התיכונית של הבנים שלי פיתחו נוסחה מנצחת לאסיפות הורים של תחילת השנה: מפגש פתוח וכן של ילד, הורה ור"מ.

עפרה לקס , כ"ו באלול תשע"ט

קפה אלול
קפה אלול
איור: עדי דוד

כל הורה מכיר את התסריט. עם פרוץ שנת הלימודים ואימוץ אשליית החזרה לשגרה, מתרחשים שני דברים. הראשון הוא ריצת הלוך ושוב לרכישת הספר שקניתם בהוצאה הלא נכונה, החוברת שהמורה שכחה לכתוב ברשימה והמחוגה שהמורה לחשבון דורש, כי אחרת הילד לא ייכנס לשיעורים. רצוי, אגב, שכל אחת מהדרישות תגיע ביום אחר ובדחיפות ממדרגה ראשונה. כוננות צבע אדום (או טוש אדום), כי למה שרק הילדים יילחצו משנת הלימודים החדשה.

ועוד משהו קורה במקביל: ההזמנות לאסיפות ההורים. בכל מוסד לימודי סבורים שאם לא יאספו את כל ההורים, יושיבו אותם על כיסאות התלמידים, כן גם אלה שבגן הילדים (היי, אנחנו עוד לפני הדיאטה של אחרי החגים!) וירביצו בהם את משנתם החינוכית, שנת הלימודים לא תיפתח. בתוכנית הערב תמיד יהיו גם משחק חברה קצר וערימת טפסים בעובי של משכנתא שצריך לחתום עליה. תנאי סף. כל זה, רבותיי, מוכרח להתרחש בשבוע הראשון של השנה, גג בשבוע השני. אין מצב לתת להורים לנשום קצת, לחוש את השקט המתגנב בצעדים מהוססים אל הבית בשעות הערב, מופתע מכך שחגיגות יולי אוגוסט נגמרו.

נודה על האמת, יש הורים שמבריזים מהאירוע, אבל הם מסתכנים בכך שלא יקבלו את הברכה זרועת הלבבות שהכינה להם הילדה כל הבוקר. בחישוב מהיר, האם עדיף לבזבז ערב או לזכות ליבבות קורעות לב, שלא היו מביישות את שירת הסירנות בעוטף עזה - ההורה הנבון יודע במה לבחור. מנוף לחץ לא רע. באשר לי, אני משתדלת לעשות מאמץ ולהגיע לכל אסיפה, מכבדת את מי שיחנך את הילדים שלי בשנה הבאה עלינו לטובה. אני יושבת בשקט, סופרת בלב את מספר הנוכחים הדל ובכל פעם מתבאסת מחדש. מורים, גננות ומנהלים יקרים, אולי תשנו את השיטה?

על כוס קפה וחמצוצים

מתברר שלרוטינה הזאת יש חלופה: אסיפת הורים אחרת, שמתקיימת כבר כמה שנים בישיבת צביה אלישיב בלוד. מבחינתי זו אסיפת ההורים הכי שווה בעולם. כמה שווה? כשהתחלתי לשוחח עם אחד הבנים שלי ולא היה לנו זמן לסיים, סיכמנו יחד ש"נדבר על זה כבר בקפה אלול". כן, ככה קוראים לפגישה הזאת, שהיא בעצם לא אסיפה כללית אלא אוסף של פגישות אישיות-משולשות: הורה-ר"מ-ילד. שם, על כוס קפה וערימת חמצוצים, מתרחש הנס הזה. קודם כול, השלישייה מביטה זה לזה לזו בעיניים. התלמידים וההורים זוכים לפגישה אישית עם הר"מ ממש בתחילת הדרך. שיחה שבכוחה לסלק כל עוינות וחיות רעות המתרגשות לבוא במשך השנה לעולם. מטרת הפגישה היא לבדוק יחד עם הבן לאן הוא הולך מכאן, מה היעדים שלו השנה, מה הוא היה רוצה לחזק, מה לשנות ואיך אפשר לעזור לו בכך.

השנה בן אחד שלי מתחיל את המסלול בישיבה, כלומר זיי"נוק בלע"ז, ואחר מתחיל לסיים, כלומר שמיניסט. האחד לא זרק עדיין סוכרייה אחת על חבר בר מצווה, השני כבר נושק לזכות ההצבעה. על אף שההבדל בעומק המחשבה, בזיהוי החוזקות וביכולת סימון המטרות גדול כל כך בגילים האלה, הדיבור, החשיבה המשותפת ובעיקר המבט למרחק עושים משהו לשניהם. זו שיחה שאין בה בדל ציניות, כזאת שמבקשת מהילד להיכנס לצינורות המחשבה והרצון שלו לדלות את הטוב, לברר את החולשות ובעיקר למצוא את היעד. לא נופלים לתוך שנת הלימודים בלי לשים לב, סתם כי זה מה שלוח השנה הראה. צועדים פנימה ומביטים קדימה.

ההתכנסות הזאת היא גם הזדמנות להורה ולמורה לשמוע את הילד ואת רצונותיו. הם יכולים לעזור לו לדייק את עצמו ("הממ, לא בטוח שלהגיע לשיא גינס בפיצוח גרעינים הוא הדבר היחיד שיכול להתאים לך השנה, רוצה אולי לחשוב על משהו נוסף?"). עם יד על הלב, מתי יצא לכם לדבר ככה עם המתבגר?

לכוון את המיתרים

השנה, כשיצאתי מ'קפה אלול' עם השמיניסט, התחלתי להרגיש עקצוצי קנאה. אחרי שיצאתי מהפגישה עם הצעיר, כבר ידעתי לומר בקול "גם אני רוצה". גם אני רוצה קפה אלול. גם אני רוצה לשרטט לעצמי דרך בסימון מרקר זוהר, כזה שיגרום לי לא להתפזר ולא להתבלבל דקה אחרי החגים, כי רוחות החיים סוחפות וגורמות לדברים החשובים באמת להישאר בחוף המתרחק.

מה את שחה? יאמרו לי אנשים שחיים בקצב שפוי (כלומר בגיל 50 פלוס, אולי). היה לך חודש שלם לעשות את זה. ואם לא אלול, אז ראש השנה ועשרת ימי תשובה שניצבים בפתח. אפילו סידרו לך יום אחד שלם שכל כולו ריכוז פנימי עמוק, בלי סלטים וארוחות וכלים. אז לא. בין שנת הלימודים המתחדשת לכתיבה לגיליונות החגים, בין הקפיצות לסופר והשלמת רכישת החולצה-שמלה-עליונית לילדים שאין להם איך לצלוח את החג-שבת, הימים הנוראים מגיעים אליי כמעט פתאום. הנחת הדבשית על השולחן מכריזה שזהו, החג כבר כאן, שוב לא הספקתי להתכונן. ובחגים עצמם, יודעת כל אם עברייה, אין דקה של שקט. בלגן מבורך.

אז קפה אלול הזה, שחז"ל קראו לו בשם הפשוט חשבון נפש, תמיד נדחק לקרן זווית, ואני מסתפקת בשברי מחשבות שלא נאספות לתמונה ברורה. השנה, הבטחתי לעצמי, זה יהיה שונה. הפעם אני לא מוותרת. כמו אסיפת הורים שבית הספר קובע ואי אפשר להזיז, אקבע לי 'קפה אלול' משלי ביומן. אמצא את הזמן הזה לכוונון המיתרים האישי. לבדוק מי פקע ומי נחלש, איזה מיתר התחזק ואיפה המנגינה שלי חסרה. השנה אשרטט לעצמי יעדים שקשורים לילדים ולאיש, לעבודה, לקהילה ולהתנדבות. מי יגיע לאסיפת ההורים האישית שלי? זה פשוט, אבא שבשמיים. הוא יהיה שם ויקשיב, ואני בטוחה שהוא גם יעזור לי לנווט ולהגיע למקומות שהכי נכונים לשליחות שלי כאן. שנה טובה.

לתגובות: ofralax@gmail.com