מקווה לישראל

קיבוצים ומושבים שבונים מקוואות, משפחות חילוניות שמתחילות לשמור על הלכות טהרה, זו המציאות במקומות שבהם נבנה או שופץ מקווה

יוסף ארנפלד , כ"ו באלול תשע"ט

עלות בניית מקווה מאובזר כפולה מהתקציב שנותן משרד הדתות. מקווה חדש בבית גמליאל
עלות בניית מקווה מאובזר כפולה מהתקציב שנותן משרד הדתות. מקווה חדש בבית גמליאל
צילום: דוד מנדלסון

בפוריה עילית, מלבד קבוצה גדולה של נוצרים המכנים עצמם "יהודים משיחיים" ומעט מאוד משפחות דתיות, רוב התושבים רחוקים מהדת. עד לפני כעשור אפילו בית כנסת לא היה שם, ומקווה כמובן לא בא בחשבון. בפעילות שקטה של משפחות דתיות בודדות שדחפו את הפרויקט עד שהגיע לידי גמר מלאכה, נחנך בדיוק לפני שנה מקווה חדש ומפואר. הפלא הגדול שהתרחש בעקבות פתיחת המקווה הוא שמשפחות חילוניות התחילו לשמור על טהרת המשפחה, מציאות שעד לפני שלוש או ארבע שנים הייתה מחוץ לגבולות ההיגיון.

גם כפר אחים, היישוב החילוני למהדרין שבו גדל יו"ר כחול לבן בני גנץ, ידע לא מעט מאבקים נגד בניית מקווה טהרה במקום, אך בעקבות התעוררות של כמה תושבים נבנה בו מקווה מפואר. גם שם מספר הטובלות גדול בהרבה ממספר המשפחות שהניעו את תהליך הבנייה, מה שמעיד כי נתח גדול מהקהל החילוני רואה חשיבות בשמירה על טהרת המשפחה, אך זקוק לנגישות והתאמה לסטנדרטים מודרניים.

אלה הם רק שניים מהמקוואות שנבנו בשנים האחרונות על ידי ארגון 'טהרת המשפחה', שפועל מזה 77 שנה במטרה לסייע לכל הנשים במדינת ישראל לקיים את המצווה החשובה. פעילות הארגון כוללת בנייה, שיקום, תיקונים ואחזקה של מקוואות, וגם פעילות הסברה ענפה: הפקת חומרי הסברה במגוון שפות, הדרכות אישיות, ייעוץ והכוונה, ביקורי בית וכנסים בכל רחבי הארץ ומענה לצרכים שמתעוררים בכל עת. במשך יותר מ-20 שנה שימש הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל כנשיא הארגון וכיום משמש בתפקיד זה בנו, הרב מרדכי אוירבך שליט"א.

אחוז הטובלות מזנק

כאשר שומעים על ארגונים פרטיים שעוסקים בנושאים שעליהם מופקדת לכאורה המועצה הדתית, מתבקש לבדוק לעומק אם לא מדובר בחפיפה מיותרת. מתברר כי תקציב המדינה, שניתן דרך משרד הדתות, לבניית מקווה חדש במקום שנצרך הוא בסדר גודל של מיליון שקלים. מדובר על בניית מקוואות בשכונות חדשות, ביישובים שעברו הרחבה או במקומות שבהם חדלו המקוואות מלפעול לאחר שנבנו לפני יותר מחמישים שנה וכבר אי אפשר לשפץ אותם.

"כל הנושא של תקצוב מקוואות במדינת ישראל הוא מאוד בעייתי", קובע עקיבא ויינר, מנכ"ל הארגון. "כל בר דעת יודע שלבנות מבנה של מקווה מאובזר ברמה גבוהה עולה כמעט כפול מהסכום הזה, מה שאומר שבניית המקווה לא יוצאת לדרך אלא אם כן העירייה או המועצה המקומית מכניסות את היד לכיס ומתקצבות את ההפרש. לצערנו הרב, ב-90 אחוזים מהמקומות זה לא קורה, כי הנושא לא עומד בראש סדר העדיפויות שלהם. נוצר מצב שיש תקציב ממשרד הדתות, אבל מחכים לראות אם יש דרך לממש אותו, ובדרך כלל לא קורה, כי אף אחד לא רוצה להפסיד כסף. ואז ממילא התקציב חוזר למשרד הדתות והמקווה לא נבנה. אנחנו רואים את זה בהרבה מקומות בארץ, בעיקר ביישובים מעורבים או חילוניים".

כהמחשה לדבריו על המציאות המורכבת, מספר ויינר על שכונת המדע בצפון העיר רחובות, שבה מתגוררות כ-2,500 משפחות – בלי מקווה. הליכה לשכונה אחרת אורכת כ-45 דקות, ולכן האפשרות הזאת פחות מעשית בשבתות ובימים טובים. "כבר שבע שנים שאנחנו נמצאים בתהליך של בניית מקווה בשכונה. יש כבר הקצאה של שטח, ותקציב של משרד הדתות בסך מיליון ו-100 אלף שקלים. הפרויקט עצמו עתיד לעלות יותר משלושה מיליון שקלים, כך שאף קבלן לא ניגש לפרויקט הזה והוא תקוע. השתתפתי בכינוס יחד עם 20 נשים דתיות וחילוניות, שהעידו שהמחסור במקווה בשכונה מונע מהן לשמור על טהרת המשפחה כהלכה".

שיטת העבודה פשוטה למדי. בבעלות העמותה נמצאת חברה בת בשם 'טוהר מקוואות', שהיא הזרוע הביצועית של 'טהרת המשפחה'. כעמותה הם אינם יכולים לגשת למכרזים של עיריות, ולכן החברה ניגשת למכרז במחיר הפסד: היא מציעה מחיר לפי הסכום הקיים, למשל מיליון שקלים, על פרויקט שעלותו שני מיליון שקלים. העמותה מכסה את ההפרש על ידי גיוס תרומות. חברת הבנייה מבצעת את הפרויקט החל משלב התכנון, דרך הבנייה עצמה על כל שלביה ועד לאבזור מלא של המקום.

במקביל מעניקים בארגון ליווי מקצועי והלכתי לכל מי שכבר מצוי בידו התקציב הנדרש, וכן מספקים בדיקות כשרוּת לכלל המקוואות בארץ. יש מקומות שבהם אוצר מי הגשמים לא הוחלף זה שנים רבות, והיו אפילו מקומות עם אוצר ריק ובתוכו נחשים. "המטרה שלנו היא שבכל יישוב, מושב או קיבוץ יהיה מקווה מזמין ונעים שמתאים לצרכים של המקום", אומר ויינר. הוא מספר לדוגמה כי ביישוב מבוא דותן בצפון השומרון, יישוב חילוני ברובו, עד לפני שנים אחדות היה המקווה מוזנח מאוד. "שיפצנו שם את המקווה מהמסד ועד הטפחות והפכנו אותו למיוחד ומזמין. מאז מספר הטובלות שילש וריבע את עצמו, עד כדי כך שבנות משפחה של תושבות היישוב, שאינן מתגוררות בו, מגיעות אליו במיוחד על אף המרחק".

"ברגע שכלה מגיעה למקווה משופץ או משודרג – ההקשר שלה למצווה נהיה הרבה יותר חיובי ונעים. הסיכוי שכלה מסורתית או חילונית תשמור על הלכות טהרה אחרי החתונה, אם היא הייתה במקווה יפה, עולה מ-10 אחוזים ל-90 אחוזים. ולא רק אצל כלות. ברגע שיש מקווה מזמין ונעים, האישה תטרח ותגיע אליו גם אם המרחק קצת מגביל אותה. מצד שני, אם המקווה נמצא במצב לא נעים ולא מזמין, ולפעמים אפילו גרוע – היא תדחה את הטבילה או תיסע למקווה מרוחק יותר. מדובר ביישובים או בקיבוצים ולא בערים הגדולות, שבהן קל יותר להתנייד ויש גם תחבורה ציבורית. היכולת של אישה להתנייד החוצה מהיישוב, בפרט בשעות הערב, מסובכת מאוד ולפעמים גם בעייתית מבחינה בטיחותית או ביטחונית".

גם ליישובים הדתיים מגיע

מבקיעים, שהוקם כקיבוץ והפך בהמשך למושב שיתופי, היה תמיד יישוב חילוני לכל דבר. לאחר הגירוש מגוש קטיף הצטרפו אליו משפחות מהיישוב פאת שדה. הן התפלאו לגלות שאין במושב מקווה, והעבירו את הדרישה למעלה. "מהר מאוד התארגנו", נזכר מאיר ירמי, ראש מחלקת דת במועצה האזורית חוף אשקלון. "'טהרת המשפחה' נכנסו לתמונה, גייסו את המשאבים, וזכינו שתוך זמן קצר בנו מקווה חדש שמשמש לא רק את תושבי מבקיעים, אלא גם קיבוצניקיות שכנות מכרמיה, זיקים ויד מרדכי. הן לא בדיוק מסורתיות, אבל שומרות על טהרה. ברגע שנודע להן על המקווה במבקיעים, זה גרם להן להגיע. הבלנית מאירת פנים וגם זה משפיע".

בתחומי המועצה האזורית חוף אשקלון היו עד לא מזמן כמה מקוואות ישנים, שנבנו עוד בתחילת שנות החמישים והשישים. בעשור האחרון נבנו ושופצו בתחומי המועצה באמצעות 'טהרת המשפחה' שבעה מקוואות, מה שמשפיע באופן ישיר על מספר הנשים שפוקדות אותם. "הדו"חות מגיעים אליי ואני רואה את הגרף. אם יש ירידה אני בודק מה קרה. אם זה בגלל נשים שנכנסו להיריון הכול בסדר, אבל אם זה בגלל סיבות אחרות אני נכנס לעובי הקורה. הסטנדרטים של הבנייה השתנו ואנחנו חייבים לעמוד בהם".

הצורך בתחזוק ושיפוץ מקוואות רלוונטי לא רק בשכונות וביישובים מעורבים, אלא גם ביישובים דתיים מובהקים. נעמה קריגמן, האחראית על תחום המקוואות במועצה האזורית בקעת הירדן, מספרת כי במקווה שביישוב שדמות מחולה נערך שיפוץ משמעותי בסיוע 'טהרת המשפחה', ומאז עלה משמעותית מספר הטובלות. היא מכירה אישית לפחות ארבע נשים שהפסיקו לנסוע החוצה. "אישה אחת אמרה לי שהגעיל אותה לדרוך על הרצפה לפני השיפוץ", היא מתארת. "גם היישובים הדתיים מרוחקים מאוד זה מזה, כך שלהימצאות מקווה יפה ומזמין יש חשיבה גדולה. אישה לא יכולה לבחור, היא תקועה עם המקווה ביישוב שלה. עד לא מזמן, כל אישה שהייתה יכולה להרשות לעצמה לנסוע ליישוב אחר או לעלות לבית שאן עשתה זאת כדי לטבול במקווה חדש ומאובזר".

עם מכוש וטורייה

פרט לתקציב הנדרש, לעיתים תהליך של בניית מקווה חדש טומן בחובו אתגרים מורכבים במיוחד. כך היה למשל בפרויקט בניית המקווה בקדיתא. מכיוון שהיישוב מוגדר כאקולוגי, היה חשוב לתושבי הכפר ולכל הגופים הנוגעים בדבר שגם המקווה יהיה אקולוגי.

התנאי הראשון לבניית המקווה בקדיתא היה שלא לחרוג מן הטבע. כמו שאין בתי אבן בקדיתא, לא יכול להיות בו מקווה טהרה בעל מראה מודרני. אלא שפרויקט הבנייה דרש הרבה יותר מאשר קורות עץ ואבני חצץ מקומיות. "עד שקיבלנו את האישור להביא לקדיתא טרקטור שיבצע את עבודת החפירה, כמעט פרחה נשמתנו", מספר גלעד מרחבי, מנהל עבודות בנייה ושיפוץ ב'טהרת המשפחה'. "זו הסיבה שכאשר תושבי המקום, שהשתוקקו לבניין המקווה, הציעו להתחיל לחפור את הבורות בידיים – נענינו להצעה".

התושבים הצטיידו באתים ובמכושים ופינו לעצמם ימים שלמים לעבודת החפירה. כל אחד מהם התייצב בתורו בשטח המיועד, ויחד עם מהנדס המרכז, בעבודה סיזיפית ובעשר אצבעות, הרימו את המכוש או הטורייה, חפרו, פינו את האדמה בדליים וחזרו למלא עוד דלי ולפנותו. רק לאחר שנחפר רוב רובו של בור המקווה בעבודת נמלים, כאשר הקשה לא נכונה אחת גורמת לא פעם להתמוטטות עפר אל תוך אזור שלם בבור, התקבל אישור הקק"ל להכניס למקום טרקטור.

בעיה נוספת הייתה חימום המים: איך ניתן לספק תאורה למקווה ולחמם את מימיו בכפר שאין בו חשמל כלל? לאחר שקלול הנתונים וחישובם, הוחלט בארגון להקים במקום מערכת סולארית ענקית שתספק את כל החשמל הנדרש להפעלת המקווה. רצפת המקווה נוצקה בלי בטון, בעבודה לא פשוטה, בציפוי טיח טבעי על בסיס אדמה. תעלת ההמשכה, לעומת זאת, צופתה בחימר. על אף האתגרים הרבים בניית המקווה הושלמה לפני כמה שנים, ומאז הוא משמש את תושבות המקום.

אחת השאלות המעניינות שרבני 'טהרת המשפחה' נתקלים בהן היא היחס לנשים שמגיעות למקווה ברכב בשבת. כבר לפני שנים רבות פסק רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל לאפשר לאישה לטבול במקרה כזה, ואפילו לא להעיר לה על כך. בהמשך נשאלו הרבנים אם הדין זהה גם כאשר האיש מסיע את אשתו בשבת. הרב יצחק זילברשטיין הכריע בשם גיסו, הרב חיים קנייבסקי, שגם במקרה הזה אין להעיר. פסיקת הרבנים מעידה על חשיבות המצווה, ואילו השאלה עצמה מעידה על קהל גדול מאוד שרחוק משמירת תורה ומצוות אך עדיין מקפיד על טהרת המשפחה.

"תראו להן את הלוקסוס"

אצל אלו שמפסיקות לשמור על הטהרה, הגורם הוא בדרך כלל התדמית השלילית של המקוואות. מי שנתקלת בנשים כאלה כמעט מדי יום היא הרבנית שמחה ועקנין מירושלים. אחת הנשים שעמה יצרה קשר התנצלה שהיא לא רוצה לטבול: היא הלכה למקווה פעם אחת לפני החתונה, זה הגעיל אותה, ולכן הפסיקה ללכת. "הצעתי לה שאגיע לנתניה, מקום מגוריה, כדי להראות לה שיש גם מקוואות אחרים", מספרת הרבנית ועקנין. "בסוף היא החליטה להגיע אליי לירושלים. בחרתי את המקווה הכי יפה בירושלים, שנמצא בשכונת גילה. המקום היה בסטנדרטים אחרים ממה שהיא הכירה. עד היום היא באה לטבול רק בירושלים, בכל פעם בעלה מביא אותה במיוחד מנתניה".

בהמלצת הרב עובדיה יוסף זצ"ל נוהגת הרבנית ועקנין להגיע אל נשים במחלקת יולדות ולחזק אותן בטהרת המשפחה. "אחת הנשים פנתה אליי: 'משמיים באת אליי, בדיוק בעלי יצא ואני לא רוצה שישמע. אם את רואה שהוא מגיע, תקומי מיד'. מתברר שיש להם כבר שלושה ילדים, אחד מהם היה במצג עכוז, והמליצו לה לטבול כסגולה להימנע מהצורך בניתוח. היא טבלה כשבעלה אפילו לא יודע, ואכן ילדה בלידה טבעית. שאלתי אותה למה היא לא טבלה עד עכשיו, והתשובה הייתה שהיו דברים שהגעילו אותה. הסברתי לה שאפשר לדרוש מהבלנית לסדר את הדרוש תיקון, וכך היא עשתה".

המסר של הרבנית ועקנין הוא שכאשר רוצים לקרב אישה למצוות הטהרה, כדאי לעשות איתה סיבוב היכרות מקדים. "תראו לה את הלוקסוס", היא מבקשת, "את חדר הקוסמטיקה, את המגבות הלבנות המסודרות, את המראות, את החדרים היפים וכמובן את הניקיון. ברגע שרואים את הפאר והיופי – פשוט נמשכים למקווה. אם רואים מקווה ישן ומוזנח, זה מוציא את החשק לטבול. פעם שמעתי אמא שהגיעה עם בתה להירשם לנישואין, והאמא קיללה את המקווה ואמרה לבת: 'אין ברירה, תטבלי ומהר תתקלחי, ויותר לא תלכי למקוואות שלהם'. ביטלתי את ההדרכות שהיו לי, הלכתי אחרי אותה אמא וביקשתי להראות להן אחרת. 'היום יש לנו מקוואות חמישה כוכבים', אמרתי לה ולקחתי אותן למקווה. הן היו בהלם מהפאר, עד כדי כך שגם האמא עצמה טבלה אחרי הבת".