מפלגת הציונות הדתית – קווים לדמותה

הפוליטיקה המגזרית לא מתה, אבל היא זקוקה לטיפול החייאה דחוף. רסיסי המפלגות חייבים להתאחד למפלגה ציונית-דתית אחת

עמנואל שילה , כ"ו באלול תשע"ט

את עיקר השפעתם השיגו שהיו להם 8 מנדטים בלבד. בנט ושקד
את עיקר השפעתם השיגו שהיו להם 8 מנדטים בלבד. בנט ושקד
צילום: יוסי זליגר, פלאש 90

1

הציונות הדתית הפוליטית נמצאת על פרשת דרכים. תוצאות שתי מערכות הבחירות שהתקיימו השנה, והשינויים הרבים שחלו במפת הפוליטיקה הדתית-לאומית, מחייבים חשיבה מעמיקה על המשך דרכה של המפלגה המגזרית.

למעשה, מאז פרישתם המפתיעה של בנט ושקד מהנהגת הבית היהודי, ולאורך שתי מערכות הבחירות שהתקיימו השנה, הפוליטיקה הציונית-דתית מתנהלת במתכונת חירום. הביטוי המובהק ביותר לכך הוא בחירתם של יו"ר מפלגת הבית היהודי והרכבת רשימתה לכנסת בנוהל מיוחד, ששילב החלטות של ועדה מסדרת ביחד עם תוצאות בחירות שנערכו במרכז המפלגה, ולא בפריימריז - כפי שקובעת חוקת המפלגה.

לקראת סיומה הממשמש ובא של שנת תשע"ט, עוד לא ברור אם אנחנו קרובים לסיומה של תקופת נוהל החירום, או שמא חלילה אנחנו בדרך למערכת בחירות שלישית בתוך שנה והיציבות הפוליטית עדיין לא באופק. בכל מקרה, לא כדאי להתעכב עם החשיבה לגבי ההתנהלות הפוליטית הנכונה לציונות הדתית בשנים הבאות.

2

נפתח בניתוח העבר. התוצאה של שבעה מנדטים שהושגה בבחירות האחרונות היא לא מלהיבה אבל סבירה. הייתה תקווה וציפייה להשיג יותר, אבל בהתחשב בנסיבות – לא מדובר במפלה. בין הגורמים להישג הלא מלהיב יש שלושה בולטים.

הגורם הראשון, שפוגע בהישגי רשימת הציונות הדתית בכל עת שהוא מתרחש, הוא מרוץ צמוד בין הליכוד ובין מפלגה גדולה מהמרכז או מהשמאל שמסכנת את המשך שלטונו. במצב כזה הליכוד מנסה ובדרך כלל גם מצליח למשוך אליו קולות של מצביעים סרוגים, כאלה שאומנם היו שמחים לחזק בקולם את מפלגת הציונות הדתית, אבל לפני הכול רוצים להבטיח שמפלגת השלטון של הימין תנצח בבחירות.

הגורם השני הוא הריצה הנפרדת של מפלגת עוצמה יהודית, תוך ניהול קמפיין מטעה ומבלבל שטען כי הצלחתו או כישלונו של הגוש הימני-דתי כולו תלויים בהצלחתה או בכישלונה של עוצמה לעבור את אחוז החסימה. הטענה הזאת התבררה כלא נכונה, שכן כיום ברור שגם אם עוצמה הייתה מקבלת ארבעה מנדטים - המחנה הימני-דתי לא היה מגיע ל-61 ח"כים. אבל בינתיים התבזבזו לא רק קולותיהם של מצביעי עוצמה מובהקים, אלא גם קולות רבים של מצביעי הציונות הדתית שהצביעו לעוצמה מתוך שיקולים אסטרטגיים שגויים.

הגורם השלישי שפגע בהישג של רשימת ימינה הוא הקמפיין השלילי האגרסיבי שהפעילה נגדה מפלגת נעם. כצפוי, אנשי נעם המתבדלים לא הצליחו להמריא בעצמם ונאלצו לפרוש. אבל בינתיים עלה בידם לגרום נזק לרשימת ימינה ולהסיט אלפי קולות של מצביעי הציונות הדתית, שהצביעו לראשונה בחייהם למפלגה חרדית. כך למשל ביישוב התורני בית אל זכתה יהדות התורה בבחירות הקודמות ב-39 קולות בלבד, והפעם גדלה פי שניים וחצי והשיגה 102 קולות. בגוש טלמון שבמערב בנימין, שבו נכלל גם היישוב התורני נריה, עלתה יהדות התורה מ-24 קולות לפני חצי שנה ל-92 בשבוע שעבר – יותר מפי שלושה. ובמצפה רמון הדרומית, שבה שוכנת אחת מישיבות הקו, מספר המצביעים ליהדות התורה עלה מ-29 ל-122 – יותר מפי ארבעה. די ברור שמדובר כאן בתופעה של מצביעי הציונות הדתית, בעיקר מאגף הר המור וסביבותיו, שהושפעו מטיעוניה של נעם והעדיפו לתת את קולם לחרדים, ולא לרשימה שבראשה איילת שקד וברביעיית ההנהגה שלה נמצא גם נפתלי בנט.

3

שתי מערכות הבחירות שעברנו בתוך חצי שנה הותירו תחושת חמיצות, והציפו מחדש בווליום מוגבר את הטענה שאולי תם זמנה של הפוליטיקה המגזרית. התחושה הזאת מתחזקת בגלל הפילוגים הפנימיים, שגם הריצה ברשימה מאוחדת לא הצליחה להעלים אותם.

הכוח האלקטורלי של הציונות הדתית שמחוץ לליכוד מחולק כיום בין רסיסי מפלגות: האיחוד הלאומי בראשות סמוטריץ', הבית היהודי בראשות הרב רפי פרץ, עוצמה יהודית בהנהגת איתמר בן גביר, והצמד שקד ובנט - שאפילו הם כבר לא בראש אחד. אבל הציונות הדתית כתנועה רעיונית וכמגזר חיה וקיימת למרות חילוקי הדעות בתוכה, והערכים שלה וגם האינטרסים המשותפים שלה זקוקים לכוח פוליטי.

נראה שקשה יהיה בעתיד הקרוב לאסוף בחזרה הביתה את כל בני הציונות הדתית שמצאו להם בית פוליטי במפלגות לא מגזריות – מהליכוד ועד יש עתיד. אבל עדיין אפשר לגבש גרעין קשה של 7-5 מנדטים שיבטיח את המשך קיומה של מפלגה ציונית דתית משפיעה ומשמעותית, שתשאף להטביע חותם בכל נושא מרכזי בחיי המדינה. סביב הגרעין הקשה הזה יש עוד כמה מנדטים של אוהדים ומזדהים חלקית, שהצבעתם משתנה מבחירות לבחירות. בחלק ממערכות הבחירות הם יהיו איתנו, ואז אפשר יהיה לשאוף למספר מנדטים דו-ספרתי. אבל גם כשנסיבות שונות יניעו אותם להצביע למפלגות אחרות, זה לא בהכרח ייחשב לכישלון. כדאי לזכור שאת עיקר השפעתם והטבעת חותמם השיגו בנט ושקד בכנסת ה-20, שבה היו להם שמונה מנדטים בלבד, ולא בכנסת ה-19 שבה הגיע כוחה של מפלגתם לשיא של 12 מנדטים.

4

מבחינה מדינית, מפלגת הציונות הדתית צריכה להיות ממוקמת מימין לליכוד. זאת בהתאם לדעת הרוב המוחלט בציונות הדתית, וכיאה לציבור שיחסו לארץ ישראל נגזר ממצוות התורה וייעודיה, ושמתוכו צמחו גוש אמונים וההתיישבות ביש"ע. המפלגה תדחוף לחיזוק ההתיישבות ולקידום החלת ריבונותנו על אזורי יו"ש, תתנגד להרס יישובים ומאחזים, תתבע לחזק את מלחמתנו בטרור ותתנגד לעסקאות של שחרור מחבלים.

אבל זו תהיה גם מפלגה שתדאג לדמותה היהודית של המדינה, למעמד הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים ולערכי המשפחה ושמירת השבת, ותתנגד להרחבת ההשפעה של התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית.

היא תעמוד בחזית המאבק נגד החתרנות הפרוגרסיבית של הקרן החדשה לישראל ודומיה בכל מערכות החברה והממשל בישראל. היא תיאבק למען גיוון דעות ומתן פתחון פה לקו יהודי-לאומי בתקשורת, במערכת המשפט, בפקולטות למדעי הרוח והחברה באקדמיה, בתרבות ובאומנות. היא תיאבק בשתלטנות של הממסד המשפטי והפקידות הציבורית הממונה, ותעמוד על כך שמרכז הכובד של הכוח השלטוני יישאר בידי הרשויות שנבחרות בבחירות דמוקרטיות – הכנסת והממשלה. היא תשקוד על טובת אזרחי המדינה בכל תחום שתוכל – תחבורה, בריאות, כלכלה ורווחה. והיא תדאג ספציפית ובלי להתנצל לציבור הדתי-לאומי ומפעלותיו – למערכת החמ"ד וגם לתלמודי התורה הציוניים, לישיבות, למדרשות ולאולפנות, למשפחות ברוכות ילדים, לשירות הלאומי ולזכויות החייל הדתי בצה"ל. כל אלה ועוד רבות הן משימות שמצדיקות ואף מחייבות את המשך קיומה של מפלגת הציונות הדתית.

5

מי צפוי שלא להצטרף למפלגה כזאת? ראשית, מי שאינו רוצה להיות מזוהה עם המגזר או עם מפלגה מגזרית. זו לא תהיה מפלגה שתחתור לראשות הממשלה בעתיד הנראה לעין, כי מגזר שעם כל חשיבותו הוא עדיין מיעוט סוציולוגי ואידיאולוגי במדינה לא יכול להצמיח מתוכו מפלגת שלטון. בני המגזר אשר מרגישים שנועדו לגדולות ולראשות הממשלה יתבקשו להצטרף לליכוד, או לפחות לא לטלטל את הפוליטיקה המגזרית בגלל אמביציות מנותקות מהמציאות, גם אם בגלל נסיבות אישיות מצערות הם מנועים מלמצוא את מקומם במפלגת השלטון של הימין.

שנית, מי שמתנה את השתתפותו בהדרתם של אישים וחוגים אחרים מהציונות הדתית. לאף אחד אין זכות וטו על שום חוג בציונות הדתית. כל אחד מוזמן לנסות את כוחו, להביא את תומכיו ולהתמודד.

ולבסוף, מי שאינו מוכן להעמיד את עצמו לבחירה דמוקרטית בגוף בוחר שעליו יוסכם. אי אפשר להמשיך עם תופעת רסיסי המפלגות, ועם הנהגה מפוצלת של חמישה או שישה מנהיגים שכל אחד מהם מחזיק במיליציה פוליטית קטנה משלו. אם הם רוצים להנהיג או לייצג אותנו, יואילו נא בצלאל סמוטריץ', הרב פרץ, איתמר בן גביר, איילת שקד, נפתלי בנט, משה פייגלין וכל המעוניין ויעמידו את עצמם לבחירה. ומי שנשאר בחוץ ונמנע מלהתמודד, שלא יתלונן אחר כך אם יקבל הצעה להצטרף לרשימה משותפת לא לפי הכוח האמיתי שהוא מאמין שיש לו.

הבחירות יכולות להתקיים בכל גוף דמוקרטי בוחר שעליו יוסכם. אפשר לקיים מפקד חברים בהשתתפות כל הגורמים המעוניינים להתחבר למפלגה המאוחדת, ולערוך פריימריז בהשתתפות כל המתפקדים. אפשר גם שהגוף הבוחר יהיה מרכז המפלגה, שייבחר מחדש על ידי כלל מתפקדי המפלגה. מי שיבחר לוותר על הדמוקרטיה ולהחזיק לעצמו מפלגה נפרדת שבה יוכל להיות המחליט הבלעדי – שיהיה לו בהצלחה מול אחוז החסימה.

ייתכן שאילוצי אחוז החסימה הגבוה יביאו לשיתופי פעולה עם מפלגות נוספות או עם רסיסי מפלגות, אבל בכל מקרה למפלגה המגזרית המרכזית, שהעומד בראשה יוביל כל רשימה משותפת, צריכה להיות הנהגה מוסכמת וברורה שנבחרה באופן דמוקרטי.

דרושה גם הכרעה בשאלת השתתפותם של מי שאינם דתיים במפלגת הציונות הדתית. לטעמי יש במפלגה מקום לכל מי שמזדהים במוצהר עם ערכי הציונות הדתית. אם ירצו להתמודד על תפקידים מטעם המפלגה, הם יצטרכו לקבל על עצמם אורח חיים של "כבוד הדת" – למשל לא לחלל שבת בפרהסיה. בכל מקרה, ראש המפלגה המהווה דוגמה אישית לכל המגזר צריך להיות יהודי מאמין וירא שמיים המחויב לשמירת תורה ומצוות מלאה.

לתגובות: eshilo777@gmail.com