תכלה שנה ובחירותיה

בכירים בימין מעריכים שהמשא ומתן בחודש הקרוב יהיה מריחת זמן אחת גדולה, עד שברגע האחרון בליכוד או בכחול לבן מישהו ימצמץ

ניצן קידר , כ"ו באלול תשע"ט

לא ברור אם היא תאריך ימים. סיור לח"כים החדשים בכנסת ה-22
לא ברור אם היא תאריך ימים. סיור לח"כים החדשים בכנסת ה-22
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

למתבונן מהצד נראה שישראל נמצאת במאני טיים, רגעי ההכרעה האחרונים לפני שתקום כאן ממשלת אחדות כלשהי בתוך שבועיים-שלושה. לכאורה זה משתלב עם רצון הבוחר וגם הפתרון ההגיוני ביותר לפלונטר הפוליטי שנוצר. אלא שלמי שנמצאים בפנים זה נראה קצת שונה. בכירים בגוש הימין שעמם שוחחנו השבוע, מעריכים שהחודש הקרוב יהיה כולו ניסיון למריחת זמן. "כל מי שאינו כחול לבן או הליכוד, יצטרך להיכנס למצב המתנה עד שמישהו באחת המפלגות ימצמץ".

בינתיים איש לא ממצמץ. גם נתניהו וגם גנץ יודעים מה תהיה התוצאה הסופית, רק שכל אחד מהם רוצה להגיע אליה בדרך אחרת. בליכוד כבר מבינים שבלי רוטציה זה לא ילך. בכחול לבן מבינים שיזדקקו גם כן לוויתורים. גם בגוש הימין הרחב מודים בשיחות סגורות שהמצב הנוכחי בעייתי. בישיבה שבה התחייב נתניהו על הבלוק, הוא פנה לכל אחד מהיושבים בחדר והבהיר שלא יפרק את בלוק מפלגות הימין. אחד ממשתפי הישיבה, דווקא מן הצד החרדי, דרש מנתניהו התחייבות כתובה ולא הותיר לו ברירה. המסמך פורסם, אבל במפלגות הללו יודעים שאם המוצא של נתניהו והליכוד יהיה בלי מפלגות הציונות הדתית או בלי החרדים, ייתכן מאוד שהוא ייעשה זאת, למרות שברור שאלה המפלגות הכי נאמנות לו.

ההערכה ההולכת וגוברת היא שעין אחת של נתניהו נמצאת על הזירה הפוליטית, והשנייה על המשפטית. "נתניהו לא יפקיר את הבלוק בשלב זה בגלל מצבו המשפטי", אומר גורם בימין ומוסיף: "עם זאת הוא ינסה למסמס ולמשוך את הזמן כך שכולם, כולל הוא, ייכשלו בדרך להרכבת קואליציה והמדינה תצא שוב לבחירות".

זה נשמע מופרך. אף אחת מהמפלגות – אולי חוץ מהליכוד - כך נראה, לא מעוניינת במערכת בחירות נוספת. לאזרחי המדינה זה בוודאי מיותר. אבל הנה התסריט האפשרי לכך. נתניהו, שקיבל את המנדט מהנשיא, יחזיר אותו אחרי כמה ימים תוך שהוא מסביר: אין לי אפשרות להקים ממשלה, אני מתעקש על הבלוק, הצד השני לא רוצה. גנץ יקבל את המושכות, ינסה ככל יכולתו, אבל נתניהו יחזיק בבלוק והוא ייכשל. ואז יישארו 21 ימים לפתרון ביניים.

בינתיים נהיה כבר אחרי השימוע בתיקי נתניהו, והזמן להחלטת היועץ המשפטי לממשלה אם להעמיד את ראש הממשלה לדין ילך ויתקרב. נתניהו רוצה לעקוף את היועץ, ואם כבר להיות ראש ממשלה, אז לפני החלטתו הסופית. בכל מצב אחר, בחירות מבחינתו הן לא מילה גסה. בצד של כחול לבן בחירות בכלל לא באות בחשבון. כמי שעטו על עצמם את גלימות המבוגר האחראי הם לא יכולים להיות אלה שעושים בעיות.

מה יעשה בדרך בלוק הימין? שאלה גדולה. הרי חוץ מאותו מסמך, גנץ יכול להציע למפלגות החרדיות ואולי אף לימינה לבוא לצידו. כן, זה יהיה כרוך בהפרה של הבטחות שניתנו לבוחרים, אבל זה לא משהו יוצא דופן בפוליטיקה. גנץ ינסה ככל יכולתו. שיחות רשמיות עם ימינה או עם המפלגות החרדיות אין, אבל מתחת לפני השטח יש גישושים. חלקם אפילו משמעותיים. גנץ יודע מה כוחה וערכה של הציונות הדתית. הוא גם מבין שעם החרדים יכול להיות לו שקט. דווקא ליברמן הוא זה שמדאיג אותו.

הפלונטר בהקשר הזה רק הולך וגובר. נשיא המדינה, שניסה לפרק את הסיפור הזה לגורמים כדי שאפשר יהיה להרכיב משהו טוב יותר, הבין שבלי רצון אמיתי משני הצדדים שום דבר לא יזוז. ריבלין יעשה כל שביכולתו כדי למנוע את האופציה של הליכה לבחירות, ובסביבתו בוחנים את כל התרחישים ואת כל התגובות שנמצאות בסמכותו של הנשיא כדי למנוע מצב כזה.

בראש השנה הזה יאמרו בבתי כנסת רבים "תכלה שנה וקללותיה". במערכת הפוליטית, כך נראה, יתפללו חזק מאוד שתכלה שנה ובחירותיה ותחל שנה וברכותיה.

בחזרה למפד"ל

בינתיים, אחת המפלגות הראשונות שכבר פועלת להסיק מסקנות מהבחירות האחרונות היא הבית היהודי. בעוד בשבוע שעבר שמענו בכל מרכיבי מפלגת ימינה חוסר אכזבה מתוצאות הבחירות בנוסח "לזה פחות או יותר ציפינו", מנכ"ל הבית היהודי ניר אורבך מגדיר זאת קצת אחרת. "המספר שבע הוא לא מספר משמח בשבילנו", אומר אורבך ל'בשבע'. "נכון שהוא לא אסון גדול אבל הוא גם לא הישג. כמפלגת הבית היהודי, אני כן מאוכזב".

אז מה עושים? אורבך מתכנן תהליך עומק שינסה קודם כול להבין מהו כוחה של הציונות הדתית, מה יחבר את כלל הגוונים, ואיך בונים לפעם הבאה מפלגה עם יכולות טובות יותר. "במבט נרחב יותר צריך להחליט איך בונים את זה כמו שצריך, גם ברמת המפלגה וגם ברמת הבירור המעמיק בתוך הציונות הדתית".

"צריך להפנות מבט פנימה ולנסות להבין מה אנחנו רוצים מעצמנו ולאן אנחנו מעוניינים להגיע. לי יש תוכנית כפולה: בזרוע הפוליטית כבר התחלנו בבדיקה וניתוח של דפוסי ההצבעה בשלוש מערכות הבחירות האחרונות במעוזי הציונות הדתית. אנחנו גם בודקים לעומק את פעילות השטח שלנו. אנחנו צריכים לייצר שיח עם מרכז המפלגה ולחשוב מה נכון לנו להמשך, גם כהתאמה למציאות הפוליטית וגם לשאלות פרקטיות כמו כיצד מחלקים נכון את תקציב הקמפיין מול תקציב השטח, והאם חוגי בית וכנסים עדיין אפקטיביים או לא", אומר אורבך.

אורבך רוצה ליצור את הפלטפורמה שתכניס תחת כנפיה את כל גוני הציונות הדתית ומוכן לשמוע את כל הדעות והרעיונות האפשריים בדרך. הוא מספר על צעדים נוספים שנמצאים בארסנל במטרה לחזק את כוחה של המפלגה ולבנות אותו קומה אחרי קומה. "לגבי תהליך עומק, כבר ישבתי עם הרב רפי עוד לפני פיזור הכנסת האחרונה ודיברנו על הקמת מועצה ציבורית שתחדד את זהות הציונות הדתית במפלגה. במקביל נפעל לחבר את הפריפריה, דבר שהיה קיים יותר בעבר. הרב רפי הוא האיש המתאים ליצור קשר שוטף מהסוג הזה. אנחנו רוצים לצאת לקריאת כיוון לציונות הדתית, לעשות בירור ציבורי שיש לו כמובן השקה לפוליטיקה".

בבית היהודי ובימינה כולה יודעים שהציונות הדתית עד היום לא ידעה לטפח משמעת כמו המפלגות החרדיות. יו"ר ימינה, איילת שקד, שוחחה באחרונה עם יו"ר יהדות התורה, סגן השר יעקב ליצמן. הוא הציג בפניה בגאווה נתונים לפיהם אין חסיד גור שהוא או בני משפחתו לא יצאו להצביע ג. "התמלאתי בקנאה אחרי שראיתי את הנתונים האלה", מספרת שקד.

אז נכון שבציונות הדתית מאה אחוזי הצבעה הם בעיקר בגדר חלום, אבל הפוטנציאל גדול. המודל צריך להתכתב, כך אומרים חלק מהמעורבים, עם זה של המפד"ל הישנה. זו שידעה לדבר עם חילוניים ודתיים, זו שהגיעה לפריפריה ועסקה בחינוך וברווחה לצד התיישבות ודאגה לעולם התורה הציוני-דתי.

אלא שצריך לזכור שהדגם הזה התגלה כלא רלוונטי והוחלף בבית היהודי. השם הוא לא העיקר כאן, אלא המהות. אורבך ער גם לטענות האלה. את ההחלטה יצטרכו לקבל במפלגה בקרוב, ואפשר רק לקוות שמהמקום שבו תפעל המפלגה, קואליציה או אופוזיציה, יתאפשר להם להשמיע את קולם ולהחזיר את הקשר עם הבוחרים להיות הרבה יותר משמעותי.

לא רק עסקה

תוכנית המאה של הממשל האמריקני שימשה במשך זמן רב כשוט מעל המערכת הפוליטית. המצב הפוליטי בישראל גרם לאמריקנים לקחת צעד לאחור, אולי אפילו יותר מכך. יש גורמים אמריקניים שמדברים על דחייה, ובערוץ 7 סיפר השבוע גורם בכיר בממשל האמריקני שייתכן מאוד שהתוכנית לא תוצג עד לסיומה של שנת 2019.

התכנון הזה מתחבר היטב למצב הפוליטי ולעיכובים בהרכבת הממשלה, שיכולים לקחת אותנו עמוק אל חודש דצמבר. טראמפ כבר יהיה בשנת בחירות. הדמוקרטים ימשיכו לנסות לזנב בו בכל דרך ויעסיקו אותו הרבה יותר מהשלום במזרח התיכון. אחרי שרטן על כך שטרם זכה בפרס נובל לשלום, אמרו מקורבים לנשיא שהוא כבר הבין שתוכנית המאה לא תהיה זו שתקרב אליו את הפרס.

אחת הסיבות לכך שהתוכנית עלולה להיכנס להקפאה עמוקה, פרט לעזיבתו של ג'ייסון גרינבלט, היא הרצון האמריקני הכן לנסות ולהביא את הפלשתינים לפחות למפגש משותף, להצגת המסקנות והתוכנית ולשיח התחלתי לגבי המתווה. גרינבלט וגם ג'ארד קושנר הבינו שלא משנה איזו מחווה תיעשה כלפי הצד הפלשתיני, הוא רק ירצה יותר. הם בחרו בגישה שונה מאוד מזו שנקטו קודמיהם, גישה שיצרה נתק כמעט מוחלט בין הרשות ובין הממשל האמריקני. הישגים בתחום הזה לא נראים בטווח הזמן הנראה לעין.

ממשלת רוטציה שגנץ יעמוד בראשה בשלב הראשון תאלץ את המתכננים ליצור התאמות. לבדוק מחדש אם כהונת גנץ יכולה להביא עוד מחוות מישראל, או אולי להפך. גם זה יתקע את התוכנית.

לאט לאט מסתמן שהבעיה שעליה טראמפ אמר "זו עסקה ואפשר לעשות כל עסקה", לא נפתרת כמו בעיה עסקית. הסכסוך הישראלי-פלשתיני חריף יותר, ושורשיו נטועים עמוק בקרקע. באיזשהו מקום ההחמצה היא ישראלית, כי תחת ממשל טראמפ כל ניסיון לשלום שהיה נתקל בסרבנות פלשתינית היה מקדם את הנרטיב שמי שמונע את השלום הם הפלשתינים ולא ישראל. כעת לא בטוח שתהיה הזדמנות אמיתית להציג את הנרטיב הזה לגבי תוכנית המאה, שאולי תש"פ תיטיב איתה יותר מאשר תשע"ט.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com