מפגינים אדישות

ההסתייגות של הציבור הישראלי מהמחאה האתיופית, מעידה כאלף עדים על חוסר ההפנמה שתופעת הגזענות קיימת בתוכנו ולא נעשה די כדי למגרה

אמי פלמור , כ"ו באלול תשע"ט

אמי פלמור
אמי פלמור
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

אם צריך לסכם את פרשת מותו של סלמון טקה ז״ל מירי שוטר בתחילת הקיץ בשתי מילים, יהיו אלה "איבדתם אותנו!". התבטאות זו, שחזרה על עצמה ברשתות החברתיות וכוונה כלפי קהילת יוצאי אתיופיה, מתמצתת באופן מר וחד סיפור שלם.

יש מי שרוצים לראות באירוע הירי התרחשות אקראית, ״תאונה מבצעית״ כמעט, שזהות הקורבן שלה מקרית. כרוניקה של שגרת פעילות המשטרה, משטרה שמתמודדת עם סוגיות מורכבות 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה. למרבה הצער מדובר באירוע שמתכתב עם שרשרת אירועים ותהליכים המשקפים חוויית חיים של קהילה שלמה, שקשה לנתחה רק בכלים רציונליים וקרים, ומהווה קריאת אזהרה לחברה הישראלית. כן, אותה חברה ישראלית שאמורה הייתה להתעורר מתרדמתה ומקהות חושיה עוד ב-2015, באירוע מכונן קודם, שסימן שינוי שחובה עלינו לעבור. כולנו. לא ״הקהילה״ וגם לא רק משטרת ישראל.

הסרטון שחשף בתחילת 2015 שוטרים שמכים ללא סיבה נראית לעין את החייל דמאס פיקאדה, שהואשם בתקיפת שוטר, הוציא לראשונה בסערה את הדור הצעיר של יוצאי אתיופיה לרחובות. ההפגנות טלטלו את ממשלת ישראל וחייבו אותה לעבור תהליך של התפכחות והכרה בתופעות של אפליה, מדיניות מבדלת, כשלים מערכתיים וגזענות ממסדית כלפי יוצאי אתיופיה במגוון תחומי חיים, כמו גם ממצאים חד משמעיים בנוגע לשיטור יתר. דו״ח הצוות הבין-משרדי למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה שעמדתי בראשו אומץ במלואו על ידי ממשלת ישראל, וראש הממשלה התבטא בנחרצות בנוגע לממצאים הקשים ולהמלצות הביצועיות שיש לאמץ וליישם בהקדם.

על אף מחויבות זו, תהליך היישום איטי ומורכב ולוקה בחסר. בשנה החולפת נורה למוות בידי שוטר יהודה ביאדגה ז״ל מבת ים, ובחלוף כמה חודשים נורה סלמון טקה ז״ל. הציבור הרחב התקשה להכיל את ההפגנות הסוערות כשם שהוא מתקשה להכיר במציאות היומיומית של יוצאי אתיופיה, מציאות שבה הורים עוקבים בחרדה אחר מסלול חייהם של ילדיהם, אשר עלולים להיתקל בכלל מעגלי חייהם, מילדות ועד בגרות, ביחס מפלה, מדיר, משפיל וגזעני הנובע מצבע עורם. לא רק על ידי הממסד, אלא קודם כול במעגלים האישיים והחברתיים היומיומיים ביותר. הסיכון וההסתברות לכך מחמירים בגיל הנעורים בשל העצמאות המאפיינת גיל זה והחיכוך עם המשטרה, גם בנסיבות שבהן לא הייתה כל הצדקה לכך שייווצר מגע בין שוטר לנער או נערה. וחשוב לחדד: בנושא זה קיימים נתונים ברורים, אין מדובר בתחושות או בהשערות.

רבים מהישראלים שסבלו מההפגנות האחרונות וצעקו ״איבדתם אותנו!״ ברשתות החברתיות או בתקשורת, שכחו מזמן מסלמון טקה ז״ל. הם אינם מתייסרים בשאלה מה עומד מאחורי הכאב העצום שהוציא נשים, גברים וטף לרחובות. ספק אם הם שותפים לציפייה הדרוכה לסיום החקירה ולמתן החלטת מח״ש בעניינו של השוטר. בוודאות הם אינם מודעים לכך שההפגנות נמשכות מול בתיהם של מקבלי ההחלטות, שכן התקשורת בקושי מסקרת אותן, ומוכיחים בכך שבלי להרעיד את לב המדינה, במרכז העצבים הישראלי, חוזרת המחאה להיות עניינה הפרטי של קהילה המונה פחות משני אחוזים מאזרחי המדינה.

דומה כי הסכנה הניצבת בפני החברה הישראלית היא שאת צירוף המילים ״איבדתם אותנו!״ עלולים יוצאי אתיופיה להפנות כלפיה. חגי תשרי הם הזדמנות לחשבון נפש לאומי וחברתי, וחשוב מכך - הזדמנות לתיקון שחייב לבוא בעקבותיו, גם בנושא זה.

אמי פלמור

מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר