הממלכה המפורדת

בריטניה לא הצליחה להשיג הסכם לפרישה מן האיחוד האירופי עד למועד הברקזיט, ונקלעה לסחרור פוליטי שהיא לא מצליחה לצאת ממנו.

רון פרושאור , כ"ו באלול תשע"ט

רון פרושאור
רון פרושאור
צילום: Nati Shohat/Flash90

שנת תשע"ט נגמרת כאשר ישראל בעיצומה של טלטלה פוליטית שקשה לחזות איך תיגמר. בימים כאלה טוב להסתכל מערבה ולהתנחם בכך שהמצב יכול להיות עוד הרבה פחות יציב, כמו זה שבבריטניה.

תהליך הברקזיט, שיצא לדרך לפני שלוש שנים, הביא עד כה לסיום הקריירה של שני ראשי ממשלה ועשרות פוליטיקאים בכירים וזוטרים. השנה הייתה זאת תרזה מיי שאמרה כי איננה יכולה עוד והשאירה את המפתחות לבוריס ג'ונסון. הטרגדיה של מיי נובעת מכך שמלכתחילה היא התנגדה לברקזיט, אך קיבלה את דין התנועה ועשתה כל שביכולתה כדי לספק את הסחורה כראש ממשלה. ג'ונסון, לעומתה, היה ממובילי קמפיין ההיפרדות, ולא בחל בדבר כדי לנצח במשאל העם. עד כה הוא חשב שיוכל לתת לאחרים ללכלך את הידיים ביישום ההחלטה, בעוד שהוא ישקיף מבחוץ ויגיע לקטוף את הפירות בעתיד. עכשיו הכול מונח על כתפיו, ומה שיקרה עד סוף אוקטובר יכריע האם הוא ייכנס להיסטוריה כאחד מגדולי הפוליטיקאים של הממלכה המאוחדת או כמי שחתום על אחד האסונות הגדולים בתולדות הממלכה.

מנהיגי אירופה חזרו ואמרו שלא יסכימו לדחייה נוספת בביצוע הברקזיט וגם לא לשינוי בהסכם שאליו הגיעו עם תרזה מיי. באנגלית המצב הזה קרוי stalemate, ובעברית מדוברת - פלונטר. בניגוד למנהיגים שלנו, לא בטוח שהפלונטר הזה לא משרת את ג'ונסון. הוא כבר הצהיר כמה פעמים שאת הברקזיט הוא יבצע בכל מקרה, עם עסקה או בלעדיה. העמדה שלו קיבלה רוח גבית בבחירות לפרלמנט האירופי לפני כמה חודשים, כאשר מירב הקולות בבריטניה ניתנו למפלגת הברקזיט של נייג'ל פראג'. זאת הוכחה לכך שהציבור עדיין רוצה להיפרד, אך לא בהכרח בלי עסקה.

בכך שג'ונסון ממשיך בניסיונותיו להגיע לעסקה, ולו למראית עין, הוא משדר לציבור הבריטי שהוא עושה כל שביכולתו לדאוג לאינטרסים שלו, ושאם בריטניה תצא מהאיחוד בלי עסקה האשם באיחוד ולא בו. אומנם הפרלמנט העביר חוק שמטרתו למנוע מצב של no-deal, אך היכולת שלהם למנוע אותו מוגבלת והצהרתית ברובה, מכיוון שהחוק הזה מחייב הסכמה הדדית, של בריטניה ושל האיחוד, דבר שאין שום דרך להבטיח.

מהלכים אלה של ג'ונסון מכוונים לבחירות כלליות. אומנם מועד הבחירות הבאות קבוע ל-2022 אך לג'ונסון יש אינטרס להקדים אותן. כמי שלא קיבל את אמון הציבור הבריטי לשלטונו, אלא רק את זה של חברי המפלגה השמרנית, הוא ירצה רוב מוצק בפרלמנט שיאפשר לו ליישם את המדיניות שלו מוקדם ככל האפשר. כמפגן כוח הוא הרחיק מהמפלגה השמרנית את חברי הפרלמנט שהצביעו עם האופוזיציה על אותו חוק שנועד למנוע ברקזיט בלי עסקה, ובמהלך שמכריז "השמרנים זה אני" קבע שלא יוכלו להתמודד יותר במסגרתה.

המועד האידיאלי בשבילו יהיה זמן קצר לאחר ביצוע הברקזיט. מצד אחד, מצביעי השמרנים ותומכי הברקזיט עדיין יהיו באופוריה על כך שהם קיבלו את מבוקשם. מצד שני, זה יהיה מוקדם מכדי להרגיש את ההשפעות ארוכות הטווח על הכלכלה והחברה בבריטניה. באשר לסכנה הנשקפת מג'רמי קורבין והלייבור, ההצלחה שהם זכו לה בבחירות 2017 עלולה דווקא לחזור אליהם כבומרנג, מכיוון שככל שהאיום לעלייתו של קורבין ממשי יותר, כך הוא יכול לאחד את שאר המערכת נגדו.

מהזווית שלנו, כאן בישראל, הברקזיט ובוריס ג'ונסון יכולים לספק לא מעט הזדמנויות חיוביות בשלל תחומים. כבר בשנה האחרונה, עוד כשהיא חברה באיחוד האירופי ואמורה להיות מחויבת לקונצנזוס ולמדיניות שמגיעה מבריסל, ממשלת השמרנים הפגינה עצמאות מדינית וחרגה מהקו האירופי.

המהלך החשוב ביותר מבחינה זו היה ההכרזה הבריטית על חיזבאללה כארגון טרור והפסקת ההפרדה המלאכותית, שעדיין נהוגה ברוב היבשת, בין הזרוע המדינית לזרוע הצבאית של הארגון. אחד הצעדים הראשונים של בוריס ג'ונסון היה לקדם את שר הפנים שהוביל את ההחלטה הזאת, סג'יד ג'אביד לתפקיד שר האוצר, התפקיד השני בחשיבותו בבריטניה אחרי ראש הממשלה, דבר המראה על תמיכה של ראש הממשלה בקו הקשוח.

אם אכן ג'ונסון, המוכר גם כ"טראמפ הבריטי", ימשיך בכיוון זה, וילך בדרכיו של טראמפ המקורי, אולי נראה עוד צעדים דומים בהקשר האזורי שלנו, שיקרבו את בריטניה לקו האמריקאי וירחיקו אותה מזה האירופאי. אני לא אתפלא אם בריטניה תצטרף לשורת המדינות שכבר הכריזו על הקפאת העברת הכספים לאונר"א, סוכנות האו"ם המיוחדת לפליטים פלשתינים שעוסקת בפועל בהנצחת הסכסוך ובהפצת שנאה לישראל.

בחלק מהשאלות לא נצטרך להמתין זמן רב כדי לקבל תשובות. שבוע אחרי שמיני עצרת, שבו ייחתם גורלנו לשנה הקרובה, צפוי להיחתם גם הגורל של יחסי בריטניה והאיחוד כאשר יגיע מועד ביצוע הברקזיט. מעשיו של ג'ונסון יקבעו אם הוא יישפט לשבט או לחסד ואם הקריירה הפוליטית שלו תיחתם בספר החיים או לא.

רון פרושאור

לשעבר שגריר ישראל בבריטניה ובאו"ם