משנים תפיסה

השינוי הגדול במערכת הביטחון השנה היה ההבנה שישראל צריכה לעדכן את התפיסה הביטחונית שלה ולפעול על פי תוכנית רחבה ורלוונטית.

תא"ל במיל' פרופ' יעקב נגל , כ"ו באלול תשע"ט

תא"ל במיל' פרופ' יעקב נגל
תא"ל במיל' פרופ' יעקב נגל
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

המלחמה שבין המלחמות לא התחילה היום. המושג הזה (שאפילו קיבל כבר ראשי תיבות צבאיים – מב"ם) התחיל להתעצב כבר ב-2012, וכבר החלה להתגבש בעבורו שיטת פעולה תחת הרמטכ"ל הקודם, איזנקוט. ובכל זאת, המלחמה שבין המלחמות הגיעה לכותרות בשנה האחרונה.

השנה הזאת כללה את ההתמודדות מול התעצמותו של חיזבאללה בצפון, ומול ההתבססות של איראן בסוריה. היא התאפיינה בתקיפות רבות בכמה זירות באזורנו, שעל חלקן ישראל נטלה אחריות ועל חלקן לא. לאלו הצטרפו פעולות מתמשכות נגד תוכנית הגרעין, כמו המבצע ההרואי של המוסד להבאת הארכיון האטומי מטהרן, וגם מאבקים דיפלומטיים, בייחוד מול הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). אחד משיאי המאבק התרחש כאשר הנשיא טראמפ השתכנע והחליט להוציא את ארצות הברית מהסכם הגרעין שנחתם לפני כשלוש שנים. אבל חשוב יותר מכול, השינוי הגדול היה עצם גיבושה של תפיסה ביטחונית כלפי כל המציאות הזאת.

לא רבים יודעים, אבל ראש הממשלה נתניהו סיים השנה עבודה המסכמת עקרונות מעודכנים לתפיסת הביטחון של מדינת ישראל, על פי ראיית עולמו. המסמך נכתב על ידי ראש הממשלה באופן אישי, בסיוע המל"ל ובהתייעצות עם כמה מומחים. חלקו הגדול של המסמך, כמובן, נשאר מסווג.

כתיבת מסמך של תפיסה ביטחונית היא אירוע נדיר במיוחד. ראש הממשלה היחיד שפרסם מסמך כזה היה דוד בן גוריון, בשנת 1953, אחרי שבעה שבועות של עבודה מאומצת בשדה בוקר. הוא הסתמך אז על תפיסת "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי מ-1923, ועדכן אותה בהתאם למדינה הקטנה שהייתה אז בהתהוות.

מאז אומנם דובר רבות על הצורך בעדכון תפיסת הביטחון, וגם נעשו בעשורים האחרונים כמה ניסיונות סרק לבנות תפיסה כזאת, אבל כל ניסיון דרש התייחסות לכל ההיבטים המדיניים והכלכליים. במבנה השלטוני הקיים בישראל, ובאווירה הפוליטית הנוכחית, כנראה בלתי אפשרי לבנות מסמך כזה וגם לאשר אותו. רק לשם השוואה, בממשל האמריקני, עם כניסתו של נשיא חדש לתפקיד, מגבש ראש המועצה לביטחון לאומי את תפיסת הביטחון של הממשל החדש בהתאם לרוחו של הנשיא, והתפיסה מתעדכנת ברגע שהממשל מתחלף. בשיטת המשילות הנוכחית בישראל זה לא יכול לקרות, מלבד אם ראש הממשלה עצמו יעשה זאת. רק אחר כך אפשר לערב את הקבינט, את צה"ל, את ועדת החוץ והביטחון ואת כל שאר הגורמים.

בפועל, עד השנה, רק באקדמיה ובמכוני המחקר ניסו לגבש תפיסה ביטחונית מעודכנת. גורמים פרטיזניים כתבו תפיסות חדשות על דעת עצמם ולפי תפיסת עולמם, והצליחו, גם אם באופן לא רשמי, להכות שורש במערכת הביטחון. המסמך הרשמי של נתניהו, הראשון מסוגו מימי בן גוריון, בא לשים לזה סוף.

המוכנות למלחמה ממושכת בין המלחמות היא חלק מהתפיסה הכוללת. התפיסה של נתניהו רואה לנגד עיניה את פיתוח הנשק המדויק אצל האויב, את סכנת הגרעין ואת האיום המתמיד על העורף, אך היא נותנת משקל גם לעלייה באיום הסייבר, לסיכוי שישראל תאבד את היתרון הטכנולוגי שלה מול מדינות האויב, וגם לגופים כמו ה-BDS שפוגעים בלגיטימיות של מדינת ישראל.

העקרונות של צה"ל להפעלת כוח, שבאו לידי ביטוי באירועי השנה האחרונה, נבעו מהתפיסה הביטחונית של נתניהו: מניעת הישגים מהאויב, פגיעה ביכולת שלו וניסיון לשלול ממנו את הרצון להמשיך בלחימה, תוך מניעת פגיעה בבלתי מעורבים ככל האפשר. העקרונות גם מתייחסים להתמודדות רב-זירתית ולמניעת איום קיומי. מזה נגזרו הקווים האדומים בהתמודדות בזירה הצפונית השנה: מניעת העברת נשק שובר שוויון לחיזבאללה בלבנון בכל דרך, מניעת התבססות איראנית בסוריה בכל הסדר אפשרי, ומניעת היווצרות של תשתית טרור בגבולה הצפוני של ישראל.

אבל כל זה רק חלק מהתמונה הכוללת. ההיערכות מול מדינות האויב וארגוני הטרור לא הסתכמה בפעולה צבאית. היא כוללת גם חיזוק של העוצמה הכלכלית, של העוצמה המדינית ושל "העוצמה החברתית והרוחנית" כלשון נתניהו. המלחמה נשענת על הגנה והתקפה, התראה והרתעה, אך גם על חיזוק כלכלי של הסקטור הפרטי, בריתות עם מדינות זרות, שבירת ההתנגדות האוטומטית לישראל בארגונים הבינלאומיים, פיתוח חוסן חברתי, הון אנושי וחינוך. ביצור העוצמה של מדינת ישראל הוא חלק מהמלחמה, בהתאם לעיקרון הראשון והבסיסי שכותב נתניהו במסמך שלו: "במזרח התיכון החלש לא שורד".

תא"ל במיל' פרופ' יעקב נגל

לשעבר היועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל