אומן, אומן, אומן אחד יותר מידי

הקציר השנתי של יבול ברסלב והגבול הדק מידיי, איב אנד ליר מכוונים לטובה אך תוצרתם בעייתית וליטופו מעורר התשובה של יוני גנוט.

עוזיאל סבתו , כ"ט באלול תשע"ט | עודכן: 13:03

ברסלב
ברסלב
צילום: פלאש 90

ברסלברים, הפעם הגזמתם.

כזמירות יצחק מאיר בחודש אלול, כטראנסי שמחה עם בא האדר, כקאברי ווקאל מאולצים בספירת העומר, כך קצירת יבול שירי הפופ-ים תיכוני-מברסלב מידי ערב ראש השנה.

מה לא שמענו? חיים ישראל ואיציק אשל, איציק דדיה ואייל גולן - בכל שנה חייב זמר מזרחי להשמיע את עצמו כאילו הוא יצא מאומן, אבל אומן לא יצאה ממנו.

בהתחלה השירים היו גימיקים קלים, מספרים על החווייה בעיר האוקראינית, שאם לא נכללה בארבע ערי הקודש זה רק במקרה, עוברים לכמה מילים על ראש השנה, מספרים על הצדיק וישועותיו ומסיימים באפקט אלקטרוני מסתובב. לאט לאט הפך הז'אנר לתיאור הולך ומשתכלל של אישיותו של רבי נחמן הבאמת צדיק יסוד עולם, ממתקן הנשמות ועד לשומע תפילות, מצמיח ישועות ושולף מהפיאות הישר לגן עדן. עם השנים הגבול שבין צדיק לבין א-לוהים הלך והיטשטש עד שהגיע השבוע הצמד איב אנד ליר וקבעו ש"אין עוד מלבדו". אז חברים, נכון שיש צדיק גדול שנקבר מעבר לים (והלוואי שעצמותיו תעלנה לארץ הקודש על אמת) אבל להגיד שרק רבי נחמן יסדר ת'בעיות קצת סותר את מטרת ההתחברות לצדיקים וקצת מזכיר את דברי הבן איש חי על איסור 'דורש אל המתים'.

הפלא המוזיקלי יוני גנוט מצטרף אל נשמות ישראל ברגע ההכנות הנפשיות האחרונות לקראת יום הזכרון ומחדש את הפיוט 'מי שענה' עם מלודיה מדויקת ומלטפת, כמו שרק גנוט יודע ללטף.

אל היופי הענוג הזה מצטרף חבורת האתניקה היהודית, 'ניגון ירושלמי' ויחד הם יוצרים תמהיל מזרח ניגוני ומערב מלודי שמאחד את הניגון עם הפיוט ומקרב את לבנו, המאזינים, לאבינו שבשמיים, מצטרף לכף הזכות במאזני הרגש ומכניע אותן לדמעה.