נפלטים ממעגל העבודה ללא סיבה אמיתית

יו"ר קרן מעגלים להכשרת האוכלוסייה המבוגרת לקריירה שניה: אנשים בשיא כוחם ורצונם לעבוד מוצאים עצמם מובטלים רק בגלל הגיל.

שמעון כהן , ג' בתשרי תש"פ

מי יהיה ליד הרובוטים
מי יהיה ליד הרובוטים
צילום: ISTOCK

מי ליד הרובוטים. ויגודסקי

בימים אלה נפתח חודש הקשיש הבינלאומי. על האתגר התעסוקתי של מבוגרים וקשישים בישראל שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם יפה ויגודסקי, יו"ר קרן מעגלים המכשירה את האוכלוסייה המבוגרת לקריירה שנייה.

על הפער בין הארכת תוחלת החיים על ידי המדע והרפואה לבין גיל הפרישה אומרת ויגודסקי: "אין שום חיבור בין מה שעושה הטכנולוגיה והרפואה לבין מה שעושים חוקי העבודה, שבעצם אומרים לאנשים בשיא כוחם, יכולתם ורצונם להמשיך להיות מועסקים במעגל העבודה, לפרוש והם מוצאים את עצמם רק בגלל הגיל הכרונולוגי כמובטלים".

את מאפייני המבוגרים בגיל הפרישה מחלקת ויגודסקי לשתי קבוצות עיקריות: "קבוצה אחת אומרת 'די', ואלה בעיקר אנשים שעבודתם מוגדרת כשוחקת, אבל מאידך הם מבינים שכשישבו בבית ויקבלו את הפנסיה העלובה הם לא יוכלו להתקיים בצורה מכובדת כפי שחלמו שיעשו כשיגיעו למה שמכונה היום כגיל זיקנה ואינו באמת גיל זיקנה כי אישה בגיל 62 אינה זקנה וגבר בגיל 67 אינו זקן".

"אולי יש קבוצה שיכולה להרשות לעצמה לפרוש בגיל הזה ולעשות את מה שהייתה רוצה, אבל יש קבוצה גדולה של אנשים בגילאים האלה שחציה לא יכולה לעזוב את העבודה בגלל צורך כלכלי וחציה לא רוצים לעזוב כי רוצים להמשיך לתרום לחברה למשפחה ולעצמם, רוצים להרגיש אפקטיביים, לעמוד מול המראה ולומר שאני עדיין צעיר, יוצא לעבודה, פוגש אנשים ונאמן לעבודה".

ויגודסקי העוסקת בהכשרת עובדים מבוגרים לקריירה שנייה מספרת: "אין עובד שלא נשחק בשלב מסוים של הקריירה, למרות שמבחינה פיזיולוגית אין שחיקה. כך המורים, העובדים הסוציאליים ועוד גם אם לא עובדים בשמש ולא במשמרות. השנים עושות את שלהן. אנחנו מקבלים אותם כשהם עדיין במעגל העבודה, מגיל 59 עד שנתיים לפני פרישה ומציעים לשדרג את עצמם במקום עבודתם, כי הרי חלק מהסיבות שהמעסיק לא רוצה אותם בעטיים הוא גם שחיקה טכנולוגית, הם לא מעודכנים ולא מכירים את הטכנולוגיה החדשה ולא מסוגלים להתמודד עם התשתיות החדשות. אנחנו משדרגים אותם במקצוע שלהם כדי שימשיכו להיות אפקטיביים עבור המעסיק, או מעבירים אותם הסבה מקצועית שונה לגמרי למה שעשו עד עכשיו כדי שיישארו במעגל התעסוקה. ההעדפה תלויה בכל מקרה לגופו והיא תלויה גם ברצון העובד וגם ברצון המעסיק".

בדבריה מציינת ויגודסקי כי גם מחקרים וגם הניסיון מלמדים על כך שרבים מהעובדים העוברים מעבודה שוחקת אחת לשנייה מוחקים בכך חלק מהשחיקה. זאת רק בשל עצם המעבר מסוג עבודה אחד לסוג אחר.

ומה באשר לירידה במעמדו של העובד עם המעבר ממקום למקום? האם הסוגיה הזו אינה מטרידה את האוכלוסייה המבוגרת? ויגודסקי מציינת כי בתקופה זו, תקופת המהפכה התעשייתית הרביעית, הפעילות מתבצעת על פי רוב על ידי רובוטים כאשר המערכות מחפשות שליד הרובוט יהיה עובד בעל תכונות אישיות רגשיות גבוהות מבעבר, "ואת זה יש לאנשים מבוגרים יותר. יש להם נאמנות למקום העבודה, מסירות, ניסיון והתייחסות למקום העבודה כמו אל בית, ואת זה הרבה מאוד מהמעסיקים מחפשים".

על המתרחש בעולם מציינת ויגודסקי כי "במדינות אחרות כמו גרמניה, שוויץ ופינלנד המדינה יחד עם המעסיקים מאפשרת לעובדים המוגדרים כשחוקים לבצע הכשרות בכל שלוש שנים". בדבריה היא מציינת כי הקרן בראשותה ממומנת למעשה על ידי המדינה. "אני מקווה שהפרויקט הזה שיאמר לזכותה של המדינה מתוקצב בסכומים גבוהים על ידי המדינה, שימשיכו לבצע את הפעילות הזו לאורך שנים כדי לאפשר לאנשים להישאר במעגל העבודה ולא למצוא את עצמם בגיל צעיר מחוץ לתעסוקה".

לקראת תום הדברים נשאלה ויגודסקי אם לא ניתן להגיע למציאות שבה מגיל מסוים יתאפשר לעובד לעבור באופן מסודר למתכונת של חצי משרה, כך שהוא יישאר במערך התעסוקה אבל במקביל יוכל גם לנצל את שנותיו הללו למאוויים אחרים. לדבריה של ויגודסקי הדברים תלויים במעסיק, ואולם כשנשאלה אם לא נכון שהמדינה תאפשר זאת בצורה מוסדרת ומסודרת היא משיבה:

"אני עוד לא רואה את המדינה כל כך רגישה לצרכי האנשים בגילאים הזה. הלוואי וההצעה הזו הייתה מגיעה לאזניים שלהם ומתקבלת כי זה נכון שאם עבוד רוצה לעבוד רק חצי משרה ובשאר הימים ליהנות צריך לאפשר לו את זה וליהנות גם מהמעט שהוא יכול לתרום. גם העובד נהנה, גם המעסיק וגם המדינה". לטעמה מדובר ב"פתרון בר ביצוע שצריך לחשוב עליו ברמה הלאומית. אם זה יהיה תלי רק במעסיק לא בטוח שהוא ירצה לקדם את זה".