בשבע מהדורה דיגיטלית

יהי זכרו מתוק

חבריו והוריו של אבשלום ערמוני ז"ל ממשיכים לתפעל את גמ"ח הסוכריות שניהל בישיבת עתניאל שמעניק זריקת מרץ מחודשת ללימוד בשעות הלילה

שילה פריד , ד' בתשרי תש"פ | עודכן: 07:38

אבשלום ערמוני ז"ל
אבשלום ערמוני ז"ל
צילום: באדיבות המשפחה

עטים, מחברות, ספינרים, ופלים, סיכות ראש, פתקים, מכונת גילוח ואף מכונית להשאלה – אלה הם רק חלק מהגמ"חים שמיועדים לטובת בחורים ואברכים בישיבות הסדר ובישיבות גבוהות ברחבי הארץ.

אחד הגמ"חים הייחודיים בישיבת ההסדר בעתניאל יצא בשנתיים האחרונות לרחבי הארץ. מדובר בקופסת סוכריות המונחת בפינת בית מדרש לטובת תלמידים הזקוקים להתרעננות מתוקה באמצע סדרי הלימוד. אחד ממנהלי הגמ"ח היה סג"מ אבשלום ערמוני ז"ל.

אבשלום נהרג לפני שנתיים בתאונת אימונים ברמת הגולן, יחד עם אבינועם כהן ז"ל. לזכרו בחרו הוריו וחבריו להפוך את הרעיון למיזם ארצי לעידוד והמרצת העיסוק בתורה.

"יום אחד הגיע אבשלום וסיפר לנו שהוא ירש את האחריות לגמ"ח טופי שיש בישיבת עתניאל", מספר אביו, חמי ערמוני. "שאלתי אותו מה זה, והוא הסביר שזו סלסילה בבית המדרש עם סוכריות, ומי שצריך להתעורר בלימוד או להתרענן באמצע הסדר בא ולוקח סוכרייה וזה עוזר לו בלימוד. זה טוב בעיקר בשעות הערב והלילה.

"ביום הורים בישיבת עתניאל, ראינו שיש פינה מכובדת של גמ"חים. גמ"ח עפרונות, מחברות, פלסטרים, כל מיני דברים שאנשים צריכים. זה צד את תשומת ליבי. תמיד אתה חושב מה אתה יכול לעשות כדי להגדיל תורה, כדי לעזור לאנשים ללמוד ולתמוך בעיסוק בתורה. אז אמרתי לו: 'אתה יודע מה? אני אהיה הספונסר של הגמ"ח שלך'. כל שבוע אחרי הקניות הייתי מביא לו שקית או שתיים של סוכריות והוא היה לוקח אותן לישיבה ושם בגמ"ח". המיזם של אבשלום היה חלק ממאמץ תמידי שלו להאיר, לחזק ולשמח את הסובבים, מספר אביו. "הייתה לו יכולת כל הזמן לחזק אנשים, להגיד מילה טובה כשצריך. כל הזמן חיפש איפה אפשר לתת לעוד אדם, לחייך ולהעניק עוד עזרה למישהו".

אבשלום דאג שהוריו גם יראו תוצאות מקניית חבילות הסוכריות. "הייתי שואלת אותו בחיוך מה יוצא לי מהגמ"ח הזה שאנחנו תורמים לו כל הזמן", מספרת בחיוך תמר, אמו. "הוא הבטיח שבסוף השנה אקבל פנקס עם תודות מבחורי הישיבה. הוא שם ליד הסלסילה פנקס ועט, ובו אנשים היו כותבים לנו תודה בכל מיני צורות משעשעות. היו כאלה שכתבו על העזרה ללמוד בלילה, והיו מי שהודו על החורים בשיניים, ובחורים שדיווחו סתם שהמתקנו להם את היום".

לא סתם ממתק

אחרי מותו של אבשלום החליט אביו להפוך את היוזמה למפעל חסד. "כמה חודשים אחרי שאבשלום נהרג, הגעתי לעבודה ואני רואה שמפנים מחסן ציוד. בין הדברים שפונו הוציאו גם מכונת סוכריות ישנה, כזאת שדוחפים שקל ויוצאת סוכרייה. שאלתי את הפועלים מה הם עושים עם זה, והם אמרו שזה כנראה הולך לזריקה. ביקשתי לקבל את המכונה, והלכתי לפורץ מנעולים שפתח לי אותה והעביר אותה לשימוש שלי. שמנו אותה בישיבת עתניאל וכתבנו 'יהי זכרו מתוק'. הכסף שנכנס מהמכונה הולך למיזמים טובים שמשמחים אנשים".

"גם פינת הקפה בעתניאל קרויה 'הרשימה השחורה' על שמו", מספרת האם תמי, "ברוח קבוצת הלימוד הלילית שאבשלום הוביל. בלילות הם היו עמלים מול הגמרא ובאמצע הסדרים היו יוצאים להפסקת קפה. כשההפסקה הייתה גולשת לדיבורי סרק, הייתה מילת קריאה שאבשלום אמר וכולם היו שבים ללמוד – ומי שהגיע אחרון לבית המדרש היה נענש בשטיפת הכוסות של כולם. הם היו לומדים ככה ברוח טובה ורצינו לחזק גם את זה".

חבריו של אבשלום הקימו סניפים לגמ"ח בישיבות קריית שמונה וירוחם ובמוסדות לימוד נוספים. גם אם זה נראה זניח, נראה שטעימת ממתק באמצע סדר לימוד יכולה להיות ממש בחינת חיזוק ידי לומדי תורה.

"לפעמים זו זריקת אנרגיה משמעותית באמצע היום, ובעיקר בערב כשמתחילים להתעייף", מספר מאיר שמחה שמל, בחור ישיבה בשיעור ב'. "אני נהנה ממנו מאוד, ולא רק אני. לפעמים כשיש חבר קצת עייף או עצוב וקשה לו ללמוד, מגיע חבר, נותן לו טופי ומתחילים מחדש. זה יכול ממש לשנות אווירה של כל היום".

וכמובן מי שבשבילם זוהי זריקת עידוד משמעותית הם חבריו של אבשלום ז"ל. בעיניהם הגמ"ח הוא זיכרון לרוח הלימוד של חברם. "גם אם אין קשר בין הסוכרייה ללימוד, יש בקופסה הזאת משהו מעודד, תמריץ להתחזק עוד ועוד בעבודת הלימוד", אומר יובל סעדון, תלמיד שיעור ה' בישיבת עתניאל שלמד עם אבשלום. "בתור החברים שלו, יש פה משהו שנותן מוטיבציה להעמיק ולהתמיד בלימוד בדרכו. זה לא סתם עוד ממתק בשבילנו, זה משהו שמזכיר לנו רוח גדולה שהייתה פה".

"זו שמחה גדולה בשבילנו", חותמת תמר, "ואני מאמינה שגם לאבשלום בשמיים. אנחנו מאמינים שהוא מסתכל עלינו מרוצה מזה למעלה. בדרכו שלו, גם אנחנו רוצים שלאנשים יהיה טוב בעולם הזה, ברגעים קטנים ויומיומיים. ככה יידעו שהיה אבשלום בעולם, אבל בלי להעיק ובלי להכאיב אלא לשמח.

"במקום אנדרטאות ואבנים, אנחנו עושים על שמו גמ"חים של סוכריות וקפה, כמו שהחניכים שלו כתבו לנו בשבעה: 'בחייו ובמותו ציווה לנו שמחת חיים'. הייתה לו שמחת חיים. הוא אהב לימוד תורה, גמרא, אבל גם לשתות בירה וספורט. הוא היה איש של ערבובים. גם כשהוא היה עושה ריצות וספורט בערב – הוא היה משלים את הזמן הזה בלימוד בהפסקת צהריים. לא ויתר לא על הצד הזה ולא על הצד הזה של החיים, וכך אנחנו רוצים לזכור ולהזכיר אותו".