בשבע מהדורה דיגיטלית

שעשני אישה

אושרית סטבון היא כל מה שלא היה מצופה מיושבת ראש מועצת ארגוני הנשים בישראל

חגית רוזנבאום , ה' בתשרי תש"פ

מעולם לא הרגשתי שכאישה מעמדי נחות. אושרית סיטבון
מעולם לא הרגשתי שכאישה מעמדי נחות. אושרית סיטבון
ללא קרדיט צילום

"אני אמא גאה ורעיה גאה. לא פמיניסטית בכלל. המקום שלי בבית כל כך ברור ומובן, שאף פעם לא הייתי צריכה להגדיר את עצמי ככזו או אחרת. אני לא מאמינה בשוויון. אני אישה ובעלי גבר, אף פעם לא יהיה בינינו שוויון. אני מאמינה בשותפות, זה דבר אחר לגמרי".

ההצהרות הללו, שמצריכות אומץ רב בימים שבהם ארגוני נשים רדיקליים רומסים כל חלקה טובה בשם המאבק למען שוויון לנשים, לא נאמרו מפיה של רבנית חשובה או אם למשפחה ברוכה שבחרה בקריירה של גידול ילדים. על השורות הללו חתומה לא אחרת מאשר יו"ר מועצת ארגוני הנשים בישראל, אושרית סטבון.

הריאיון איתה כולל עוד לא מעט הפתעות, ביחס למי שמכהנת בתפקיד שנתפס כממוקם בקצה מסוים מאוד של המפה הפמיניסטית. אבל סטבון לא מתביישת ולא חוששת. כמי שמגיעה מרקע רב שנים מאחורי הקלעים של העשייה הפוליטית, היא בורכה בכישרון של יצירת שיתופי פעולה בין קצוות כמעט בלתי אפשריים, ויחד עם זאת קידום עולם הערכים והתוכן שהיא מאמינה בו, כאישה דתית ומחויבת להלכה. את זה בדיוק היא מתכוונת להמשיך לעשות בקדנציה שלה בראשות מועצת ארגוני הנשים.

סטבון, תושבת אלון שבות ואם לשלושה, נשואה לרב מיכאל סטבון, שמכהן כרב קיבוץ שלוחות. את הקריירה הפוליטית החלה במסגרת פעילותה באגודת הסטודנטים בבר אילן, משם התגלגלה לעבוד עם זבולון המר ז"ל. מאז, במשך 18 שנה היא בכנסת. היא עבדה כיועצת פרלמנטרית של שאול יהלום, המשיכה לעבוד תחת זבולון אורלב כשר הרווחה ("הוא המנטור שלי, למדתי ממנו המון"), ולאחרונה הייתה יועצת לח"כ מירב בן ארי מכולנו, שם התמחתה בנושא סיוע לנשים ומימוש זכויותיהן, בעיקר חד הוריות. בימים אלו של פוסט בחירות היא בוחנת הצעות נוספות להמשך עבודתה הפרלמנטרית.

החיבור של סטבון לתנועת האישה הדתית אמונה נולד עוד בימיה הסטודנטיאליים. "ליאורה מינקה, יו"ר אמונה, הייתה מרצה בבר אילן. הכרנו, ופשוט התאהבתי בה, אי אפשר שלא. על אף פער הגילים בינינו, היא צעירה ממני ברוחה, ונוצר בינינו קשר של המון הערכה ולמידה. אנחנו חברות ממש". סטבון הפכה לחברת הנהלה של אמונה, ומשם הגיעה גם לתפקידה הנוכחי.

את תפקיד יו"ר מועצת ארגוני הנשים ממלאות ברוטציה ראשות הארגונים השונים, כאשר כל קדנציה אורכת שלוש שנים. לאחרונה סיימה את הקדנציה גליה וולך, יו"ר נעמ"ת, ולפני חצי שנה נכנסה סטבון לתפקיד כנציגת אמונה, בהתאם לרוטציה. סטבון מפרגנת למינקה, שוויתרה על התפקיד כיו"ר אמונה, והעדיפה לתת את ההזדמנות לכוחות צעירים שמצויים בתוך עולם העשייה.

בעל הוא לא רק בייביסיטר

חצי השנה הראשונה של הקדנציה הייתה תקופת בחירות מתמשכת, מה שמנע מסטבון להתחיל לקדם את ענייני ארגוני הנשים בפועל, פעילות שלדבריה מתרחשת בעיקר בכנסת. היא עסקה בינתיים בלמידה וביצירת קשר ראשוני עם נציגות הארגונים השונים במועצה, משימה לא טריוויאלית בכלל כשמדובר בנציגות שהפערים האידיאולוגיים ביניהן לעיתים כמעט לא ניתנים לגישור. סטבון לא נרתעה מתווית הדתייה שהודבקה לה, והובילה כינוס ראשון: "כשמוניתי היו כאלה שחששו: נציגת אמונה, לאיזה כיוון זה ילך? פתחתי בסבב היכרות אישית עם כל היו"ריות, וכל פגישה נגמרה בחיבוק. כל אחת הציגה את הארגון שלה ואת הנושאים שהיא מקדמת, ודיברנו איך אני יכולה לעזור מהמקום שזה מתחבר לעולם הערכים שלי. שאלתי גם מה הן מצפות ממני".

סטבון נכנסה לתפקיד שהוא מעין ואקום. מי ששימשו בו עד היום, היא אומרת, קידמו דרכו בעיקר את האג'נדות של הארגונים שלהן ופחות ייצגו את האינטרסים המשותפים של כלל הארגונים. "הארגונים לא הרגישו שמייצגים אותן במועצה. לראשונה יש בתפקיד מישהי שהיא לא יו"ר ארגון, ואני באה עם עולם התוכן והערכים שלי, שהוא דומה לשלהן ושונה משלהן. התפקיד הוא מה שאתה יוצק לתוכו. חיפשתי חומרים כדי ללמוד על המועצה, ולא מצאתי. אפילו התקנון הוא מאוד כללי – לדאוג לרווחתן של נשים. אני עובדת כדי לבנות את זה. אני מאוד מאמינה בשיתופי פעולה, היכרות על בסיס אישי חוצה מגזרים ומפלגות".

תפיסת שיתופי הפעולה של סטבון הצליחה בינתיים להוליד מסמך משותף שיזמה, שעליו חתמו כל ראשות הארגונים בתגובה לפרשת לינור אברג'ל. "אנו מבקשות להביע הסתייגות מכל אמירה ותגובה המתייחסת לאישה במובן הפיזי. לינור נבחרה להנחות את הטקס בשל כישוריה המבורכים ולא בשל חזותה. כל התייחסות אחרת היא מבזה ומשפילה", לשון ההודעה. ההודעה נחתמת באמירה הלא מובנת מאליה: "אנו גאות בלינור אברג'ל שנשאה בגאון את אמונתה ומבטאת את המאחד בין העולמות".

כאמא לשלושה ילדים, תאומים בני 11 וילדה בת 9, סטבון מציבה את ערכי המשפחה וההורות במרכז סדר היום שלה בתפקידה החדש. כשהיא נשאלת מה בכוונתה לקדם כראש המועצה, התשובה שגורה בפיה: "שלושה נושאים. קידום נשים בתעסוקה: למשל, יש נשים שעסקו כל השנים בגידול ילדים וכעת רוצות לצאת לעבודה בגיל מבוגר יותר. אלו נשים בגיל 60-40 שיש להן המון מה לתת, המון יכולות, ועולם התעסוקה חסום בפניהן. או נשים, חברות שלי מגוש עציון, שלא יכולות לקחת הצעות עבודה בגלל המרחק וזמן הנסיעות, שלא מאפשר להוציא את הילדים מהמוסדות. הן רוצות לממש את עצמן, אך השעות לא מתאימות לגידול משפחה. זה תחום שאני רוצה להתמקד בו.

"תחום נוסף הוא התאמת שעות העבודה לשעות המשפחה. אני לא נכנסת לחלוקת התפקידים בין ההורים בכל משפחה, אבל גם האבא וגם האמא רוצים להיות עם הילדים אחר הצהריים, בערב ובחופשים. אי אפשר שיהיו ישיבות עבודה בשעה כמו שבע בערב, גם לא לגברים. הבעל הוא שותף בגידול הילדים, הוא רוצה להיות נוכח, הוא לא רק בייביסיטר. לא בגלל שוויון, אלא כי הילדים חשובים לשנינו".

לא לבחור אישה כי היא אישה

התחום השלישי שסטבון רוצה לטפל בו הוא אלימות במשפחה. היא מסייגת את דבריה ואומרת כי היא מודעת לכך שיש נשים שמנצלות את העניין לרעה. "יש 200 אלף נשים מוכות בישראל, יותר מחצי מיליון ילדים של הנשים הללו חווים אלימות. נכון שלא כל הגברים אלימים ונכון שיש נשים שמנצלות את זה. פורעי חוק יש בכל מקום, ואישה שעושה כך פוגעת בעצמה, בבן זוגה ובילדיה, ובנשים אחרות שבגללה תלונותיהן נשמעות בחשדנות. זה חמור. אבל אני רוצה לקדם חוק למניעת אלימות במשפחה".

סטבון מבקשת גם לפעול לקידום נשים במרחב הציבורי, אבל רק בקריטריונים מקצועיים: "אני לא בעד לבחור אישה כי היא אישה, אלא רק אם היא מתאימה", היא מפתיעה שוב, "רק אם נשים תהיינה מתאימות וראויות, הן באמת יתקדמו וגם יקדמו נשים אחרות".

האם גיוס הבנות הדתיות לצה"ל הוא בעינייך בשורה פמיניסטית?

"מדובר בתופעה קיימת ולא נכון להילחם בה. צריך לתת למתגייסות מה שצריך ולא להוקיע אותן אל מחוץ למחנה, לא לומר שכל מתגייסת היא לא דתית. מאידך, בוודאי שהחינוך צריך לתמוך בהליכה לשירות לאומי לכתחילה, זה ברור". סטבון מדגישה עם זאת כי היא תומכת בשירות משמעותי, שתרגומו מבחינתה הוא שנתיים שירות לאומי. "אני רואה בגוש עציון בנות שעושות עבודה מדהימה בשירות הלאומי, הייתי מעורבת בכך שנים רבות במסגרת עמינדב".

מה עמדתך ביחס לטענות ארגוני הנשים נגד הופעות נפרדות?

"אני לא מבינה את הפטרונות הזאת, להחליט לאישה מה טוב בשבילה. באיזו זכות שדולת הנשים החליטה מה טוב לנשים? הן אלה שמדירות אותה מהמופע, כי אם זה לא נפרד היא לא תלך אליו. אם אישה רוצה לגדל ילדים, אני אחליט בשבילה שהיא צריכה לצאת לעבוד? שתעשה מה שטוב לה. אני לא אחליט בשביל אישה אחרת, זו פטרונות".

איזה הבדל את רואה בין תנועת נשים דתית לתנועת נשים חילונית?

"אנחנו באות מתפיסה ערכית אחרת, של בית יהודי מסורתי, של משפחה. התפיסה היום היא אחרת. דבר נוסף שמאוד מהותי אצלנו הוא המחויבות להלכה האורתודוקסית. יחד עם זה, צריך למצוא את המשותף. שם אני נמצאת". היא מבקשת לדייק עוד את עמדתה: "אני אדם שמרן בתפיסתי. אני מאמינה שהעולם צריך להתפתח, אבל הוא חייב להתפתח על גבי השורשים שיש לנו".

את מרגישה שהיהדות מקפחת את מעמד האישה?

"גדלתי בבית שבו מעולם לא הרגשתי שכאישה מעמדי נחות. גם בזוגיות שלי יש לי מעמד טוב. בעלי רב, ומעביר שיעורים על עוצמתן של נשים. זה מסר שאני מקבלת כל הזמן. אז אני לא במקום שמרגיש מקופח, לא מהמקום שאני באה ממנו ולא בתחושות ובתפיסת העולם שלי".

לסיום, דמות נשית שאת מעריצה?

"חנה", היא משיבה מיד, "מאיפה היה לה את הכוח להתפלל, לא להתייאש. ההתמדה שלה, להאמין בלי שיש לה רפואה. אני תמיד בוכה בתפילת חנה".

לתגובות: Hagitr72@gmail.com