בשבע מהדורה דיגיטלית

תהא שנת פדות - סיפור לשבת

משפחתה של יעל חיה כמשפחה נורמטיבית באחד מיישובי גוש קטיף עד הגירוש, שהפך את חייהם לסיוט.

עודד מזרחי , ד' בתשרי תש"פ

סיפור לשבת
סיפור לשבת
צילום: ISTOCK

האם נכנסה לדיכאון עמוק ולא תפקדה בבית. אותות המצוקה החלו להיראות על הילדים המוזנחים, ששכחו מה הם בית נקי, ארוחה חמה ושיחה טובה עם אמא. לנוכח מצבה הירוד של יעל, היא סבלה רבות מחברים בבית הספר שזלזלו בה, לגלגו לה ואף היכו אותה.

אחד מאחיה לקח פיקוד ופנה לבקש סיוע ממחלקת הרווחה. בפגישה הראשונה עם העובדת הסוציאלית הבינו כי יעל סובלת מהזנחה קשה ונמצאת בסיכון פיזי ונפשי גדול מאוד. היא הוצאה מהבית למקלט חירום לנערות, ומשם החלה להתגלגל במוסדות, כשהיא מושכת סביבה אש של אלימות והטרדות.

במהרה הגיעה יעל לרחוב, בלי מקום להניח את ראשה, כשהיא סובלת מקור ומרעב ובעיקר מבדידות גדולה ועמוקה. כדי לשרוד בג'ונגל החיים פיתחה התנהגות עבריינית.

אחד מדרי הרחוב המליץ לה לפנות לזוג שמסייע לדרות רחוב למצוא עבודה ומגורים, ואותו זוג דרדר אותה יותר והכיר לה בחור ערבי בשם מוסא.

מוסא החל לשקמה. הוא דאג לה למזון, להיגיינה ולמקום שינה נורמלי. יעל הייתה מאושרת מכך שמצאה סוף סוף את האדם היחיד בעולם שאכפת לו ממנה. היא שיתפה איתו פעולה והזוגיות ביניהם התקדמה. היא החלה לעבוד, והנה לראשונה יש לה כסף משלה!

יעל הרגישה שמצאה את האביר על הסוס הלבן.

וכמו בכל הסיפורים הללו, יום אחד זה התהפך. מוסא הגיע לעבודתה, החל לבדוק עם מי היא מדברת ומה היא אומרת, שמר את צעדיה בקנאות, וכאשר משהו לא מצא חן בעיניו הוא החל להשתולל ולצעוק. המכה הראשונה שספגה לא איחרה לבוא.

הגיע חודש תשרי תשע"ט. החגים ניצבו בפתח ויעל חששה מפניהם. איפה ועם מי תחגוג? הרי כל סממן יהודי שהיא מקיימת גורם למוסא לשבור חפצים ואף להכותה. הוא טרח לומר לה שחגיה אינם רלוונטיים לחייהם ומבוטלים מכול וכול. את ראש השנה העבירה בחברתו וחששה להזכיר בפניו שזהו חגה, בעשרת ימי תשובה התהפכה בטנה, אבל על יום הכיפורים היא לא מוכנה לוותר! היא חיזקה את עצמה ותכננה מראש איך תצום ותתפלל בלי שמוסא ישים לב.

יום הכיפורים נכנס. מחלונה ראתה אנשים הולכים בבגדי לבן לבית הכנסת. ליבה שתת דם ופניה היו חתומות. אסור לה לעורר אצלו את המודעות ליום הזה. תוכניותיה לא יוכלו לצאת אל הפועל אם יבחין. אבל מוסא ידע היטב ועקב אחריה.

הוא הושיב את יעל בכוח במטבח, הוציא לחם ומים ובצעקות הכריח אותה לאכול. יעל נשכה את שפתיה והתחננה: "תן לי יום אחד בשנה לשמור את היום הכי חשוב לי כיהודייה!".

המכות נחתו עליה ללא הפסקה, הוא תפס אותה ובכוח רב דחף אוכל אל פיה...

הדמעות הרותחות שזרמו לא נבעו מהמכות, אלא בגלל שמנע ממנה לשמור את יום הכיפורים שלה.

יעל הבינה שלא תוכל להמשיך לחיות כך. הוא גוזל ממנה את חייה, את אישיותה ואת אמונתה, ויתורים בלתי אפשריים. אבל מי יקבלה? מי ידאג לה? איפה תישן? מה תאכל? האם נגזר עליה לחזור לרחוב הקשוח?

לאחר סוכות כתבה בפייסבוק: "היי, שמי יעל מתל אביב, אני בת 17 וזקוקה לעזרתכם. אין לי כסף לקנות נעליים או בגדים. אשמח למי שימסור לי נעליים סגורות מידה 39-38, בגדים ארוכים, מכנסיים וסווטשירטים למיניהם מידה L, ומכנסי טרנינג באותה מידה. אשמח לכל מי שיכול לעזור. בתודה מראש...".

אנשים טובים נרתמו לעזור לה. אחד המסייעים בירר עליה מעט, וכאשר גילה שהיא חיה בזוגיות עם בחור ערבי פנה מיד ל'יד לאחים'.

עובדת סוציאלית יצרה קשר עם יעל בפייסבוק. בתחילה היה קשה ליעל לתת בה אמון. היא שיתפה בטלפון ובצ'ט בפייסבוק את קורות חייה, ולאחר כמה ימים של קשר נעלמה.

ב'יד לאחים' ידעו שהיא סובלת מאלימות קשה וחששו מאוד לחייה. פעילה של 'יד לאחים' יצאה לחפשה בחנות שבה עבדה ולא מצאה אותה, אבל נמסר לה מאחת העובדות שדואגים לה ושהיא תיצור עמם קשר בהקדם.

המסירות והדאגה של הצוות חיממו את ליבה של יעל. היא יצרה קשר עם העובדת הסוציאלית והחלה להיפגש עמה בשעות העבודה של מוסא. בעת הפגישות הסתכלה ללא הרף לצדדים מחשש שיופיע.

יעל התחזקה, קיבלה ביטחון וכוחות וגם החלטה נחרצת: היא תעזוב אותו, ולתמיד! בסיוע העובדת הסוציאלית ובשיתוף הצוות הביטחוני של 'יד לאחים' דאגו להעבירה לעיר אחרת, שם לא ימצא אותה. היא החליפה מספר טלפון ויצאה לדרך חדשה.

לקראת חגי תשרי 'יד לאחים' רכשו בעבורה סט מחזורים מהודר, והיא חיבקה אותם בכל כוחותיה כשהיא דומעת. ביום הכיפורים תש"פ - תהא שנת פדות - יעל מתכוונת לצום ולהיות בבית הכנסת כל היום.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com