בשבע מהדורה דיגיטלית

אבינו, מלכנו או דודנו

בעולם שבו קשה להמליך בלי לשאול שאלות, ולהמשיך בארץ את דרכו של אבינו שבשמיים, אפשר לחשוב על אפשרות נוספת

הרב ליאור אנגלמן , ד' בתשרי תש"פ

מה הוא בשבילנו, ריבונו של עולם? אבא? מלך? אולי גם וגם
מה הוא בשבילנו, ריבונו של עולם? אבא? מלך? אולי גם וגם
איור: יוסי שחר

מה הוא בשבילנו, ריבונו של עולם? אבא? מלך? אולי גם וגם. ומה זה אומר בכלל להיות עבד או בן, בעולם שמלכויות כבר נעשות בו נדירות, ויחסי אבות ובנים עברו כמה תמורות?

להיות עבד. הרבה שנים חשבתי שלהמליך את הקב"ה זה הכי קל. מה אכפת לנו לצעוק שהוא המלך ולתקוע בשופרות? אבל מתברר שהאתגר עצום. האם אני באמת מוכן להמליך אותו? האם אני מוכן לקבל באמת בלי טרוניות וכעסים את הדרך שבה הוא מוליך את העולם? הוא ממית, לא רק מחיה, הוא משפיל ולא רק מרומם, ולהמליך אותו זו קבלה ממקום מאוד עמוק של כל הדברים הלא פשוטים שמזדמנים לי. באמת אני מוכן לכך? ומצוות שרחוקות כל כך מהבנתי – באמת אני מוכן להתמסר להן, ככה? המדרש מלמד שמי שבאמת יזם את ניסיון העקדה היה בכלל אברהם ששאל את עצמו האם הוא באמת מוכן לקבל את המלכות הזאת עליו גם כשחלילה תתבע ממנו מחיר יקר, או שמא הוא מחויב לה רק בטוב, בחסד ובשמחה? ודווקא היום בעולם שמתיימר לשפוט ולהבין הכול, להתחבר ולהזדהות – השאלה הכי גדולה היא האם אני מוכן להיות לו גם לעבד? לתת אמון מוחלט במלכותו?

להיות בן. יש רגע כזה בבתי הכנסת האשכנזים שבו שליח הציבור מתחיל לחזן בקול גדול את מילות הפסוק "הבן יקיר לי". זה נשמע כל כך אופטימי, אנחנו הבן היקר לו מכל. הבן המוצלח. הוא אוהב אותנו. אנחנו ראויים לאהבה הזאת. הכול דבש. לא נעים לומר, אבל רוב שליחי הציבור פשוט לא התעכבו להבין את הפסוק, שמספר עלינו סיפור לגמרי אחר. תמה, כביכול, הקב"ה על עצמו: "הֲבֵן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים?!", כך מנוקד הפסוק, וזו בכלל שאלה כמו שמסבירים כל המפרשים: האם זהו הבן היקיר שלי? הוא מתנהג נורא, הוא חוטא בלי סוף, ואין לך בכל השבטים שבט שהחטיא את ישראל יותר משבט אפרים, ונגד כל היגיון ועל אף שהבן הזה לא כל כך מוצלח במעשיו, אני מאוהב בו כאילו אין לי אלא בן אחד!

הנה הסיפור האמיתי של יחסי אב ובן. ברית כרותה ביניהם, וכמה שיאכזב הבן וכמה שיתרחק, האהבה הזאת לא תתפוגג. וכמו כל יחסי אב ובן, הבן ממשיך את האב בעולם, וכמה ציפיות, וכמה אחריות, ולהמשיך בארץ את אבא שבשמיים – זה קשה שבעתיים.

ואולי בכלל זוגתו? אולי אחרי שיהיה לנו אומץ להיות עבדים, וזכות להיות בנים, נגלה שהמרחק הזה גדול מדי, שחייבים להתקרב עוד, לא רק יראה והמשכיות – צריך גם אהבה וזוגיות. שם ההזדהות שלמה, שם יתברר שכביכול הוא זקוק לנו לא פחות. הוא אבא שלנו באלול ומלך בראש השנה, ובסוכות פורס עלינו חופה ושמאלו תחת ראשנו וימינו תחבקנו, והוא מציע אירוסין. השאלה אם נושיט אצבע? האם אנחנו באמת מוכנים?

הרב ליאור אנגלמן

ראש בית המדרש הקהילתי בכפר סבא

***

לשאלות ומכתבים למדור: ofralax@gmail.com