בשבע מהדורה דיגיטלית

מגיע כמעט עד שמיים

אחרי שטיפס במשך מערכת הבחירות על העץ הגבוה של ממשלת אחדות בלי חרדים ומשיחיים, ליברמן יצטרך למצוא את הסולם שאיתו יוכל לרדת ממנו

ניצן קידר , ד' בתשרי תש"פ

יהיו חייבים לרדת מהעץ. ליברמן ודרעי בימים יפים יותר
יהיו חייבים לרדת מהעץ. ליברמן ודרעי בימים יפים יותר
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

בחירות. מילה אחת שמאיימת כרגע על מערכת פוליטית שלמה, שאף חלק ממנה - למעט בנימין נתניהו - אינו שש אלי סיבוב נוסף. בשיחות עם בכירים בליכוד צפה ועולה בכל פעם התהייה: למה אנחנו צריכים את זה? גם הם יודעים שמערכה נוספת עלולה שלא להאיר את פניה למפלגה שלהם, בעיקר בגלל שהציבור עלול לכעוס מאוד על מצב כזה.

שניים מנסים להיתפס במצב הנוכחי כמבוגר האחראי. אחד מהם הוא יו"ר ש"ס השר אריה דרעי, והשני הוא חברו לשעבר ויריבו בהווה אביגדור ליברמן. דרעי הבין כבר מזמן שהבלוק בימין, שנראה כרגע איתן ויצוק, הוא שברירי מאוד ותלוי בעיקר ברצונו של נתניהו ובסיטואציה הפוליטית שבה הוא יימצא כשיידרש להכרעה. מבחינת האינטרסים של ש"ס הוא יעדיף למצוא את דרך הפשרה עם אביגדור ליברמן ולא לשבת עם לפיד וגנץ.

בש"ס מעדיפים ללא ספק ממשלה בראשות נתניהו, כשהם יודעים בדיוק עם מה ועם מי הם מתעסקים, במקום להתחיל מאפס עם בני גנץ או גרוע מכך מבחינתם - עם יאיר לפיד. דרעי מסתכל על הזחיחות בכחול לבן ונחוש לשבור אותה. כדי לשבת עם ליברמן יצטרכו שניהם לרדת מהעץ, אם כי העץ שליברמן טיפס עליו גבוה הרבה יותר והנפילה ממנו עלולה להיות כואבת משמעותית.

ליברמן נמצא עכשיו בשלב ההוכחה. אם הוא יצליח לפתור את הפלונטר שהמערכת נקלעה אליו, הוא ללא ספק יצדיק את חודשי העבודה הארוכים ואת הקמפיין שהפך אותו ללשון מאזניים. מנגד, גם הוא יודע שפשרה וישיבה עם המפלגות "החרדיות והמשיחיות" כפי שהגדיר אותן היא סוג של בגידה בחלק מציבור בוחריו שעלול להיפרע ממנו בעתיד (או לשכוח מזה אחרי זמן מה, כמו שקורה לא מעט פעמים).

ישראל ביתנו כבר הודיעה שאם לא תהיה הצעה אמיתית לאחדות, היא תניח על השולחן הצעה משלה מיד לאחר יום הכיפורים. בכך ליברמן בעצם מסמן לכולם: עד עכשיו שיחקתם במשחקי ילדים, עכשיו בא האיש שיעשה סדר. "בכל מקרה אחרי יום כיפור ניכנס לכל מלאכת הרכבת הממשלה בהילוך גבוה", הייתה לשון ההודעה שלו ביום רביעי. אצל מפלגות הבלוק זה היה נשמע יותר כמו איום והרבה פחות כמו הבטחה.

השאלה היא מה נתניהו יכול באמת לתת לליברמן. פרט לאופן שבו יצטרכו המפלגות החרדיות להתגמש כלפי ליברמן (שנידון בחדרים הפנימיים לעומק מטעמים פרגמטיים), נתניהו יצטרך להקריב משהו נוסף. לא ברור אם ליברמן מעוניין בכך, אבל בליכוד השתעשעו כבר באפשרות להציע לו שנת רוטציה – הווי אומר הליכוד שלוש שנים וליברמן שנה אחת. מצד אחד, קשה שלא להניח שמשאת נפשו של יו"ר ישראל ביתנו היא לקבל לידיו את ראשות הממשלה. השאלה היא אם זו הדרך הנכונה ובעיקר האם מדובר בהתאמה לרצון הבוחר ולהצבעתו.

ליברמן עושה את כל החישובים הללו. מבחינתו האופציה העדיפה ביותר היא לכנס את כחול לבן והליכוד לממשלה אחת ולהותיר את כל השאר בחוץ. בכך בעצם הוא עומד בהבטחות הבסיסיות שלו לבוחר מבלי שירד אפילו סנטימטר מהעץ. בסביבתו של יו"ר ישראל ביתנו אומרים כי הוא מוכן לבחון כרגע כל אפשרות כדי למנוע בחירות, אבל לא יסכים לוותר על דרישותיו. יש מי שמוכנים להסתכן ולומר שנתניהו והוא יכולים בארבע עיניים למצוא את הנוסחה להקמת ממשלה שתהיה מבוססת על הבלוק.

נתניהו שלח השבוע רמזים שהוא מעוניין אבל הצד של ליברמן מתנגד. זה קרה אחרי שראשי מפלגות הימין הפצירו בו לנסות ולקדם מגעים, שכן אחרי שכולם זעקו "ליברמן הוא שמאל", בסופו של דבר הוא היחיד שיכול להציל את ממשלת הימין המיוחלת.

רבות הדרכים החוצה

ראש הממשלה נמצא כעת במצב הכי פחות נוח מבחינתו. השימוע, שהחל מיד לאחר ראש השנה ויסתיים רגע לפני יום הכיפורים, מקדם בשלב נוסף את ההכרעה הצפויה בתיקו. כמובן שהוא לא משדר את זה החוצה, אבל נתניהו רוצה להביא להקמת ממשלה או לבחירות, לפני שהיועץ המשפטי לממשלה מחליט אם להעמיד אותו לדין.

החשש בסביבתו הוא שהיועץ יזדרז עם המסקנות לאחר השימוע ולכן נתניהו רוצה להקדים אותו בכל דרך אפשרית. בתחילה דובר על החזרת המנדט כדי לחשק את כחול לבן ולהביא למצב שבסופו של דבר יוביל לבחירות או לפשרה כפויה שנתניהו יוביל. בכל אופן, כל צעד כאן ייעשה עם הרבה מחשבה. אם נתניהו יזהה אופציה להקמת ממשלה – עם ליברמן, עם כחול לבן, אפילו עם העבודה שסירבה להצעה הנדיבה מאוד שהגיש לה, הוא יחתור אליה בכל הכוח.

נתניהו לא אוהב את המצב הזה. מצד אחד ברור לו שעדיפה ממשלת ימין עם ליברמן מאשר ממשלת חוסר שליטה ורוטציה עם כחול לבן. גם את האופציה הזאת, אם תבשיל, הוא ינהל עקב בצד אגודל, כשעין אחת בוחנת את המצב הפוליטי והשנייה את המצב המשפטי.

בינתיים הוא ממטיר אש על יאיר לפיד שמסכל לטענתו ממשלת אחדות. אגב, קצת קשה להבין את ההתבצרות של כחול לבן בעמדה הזאת. הליכוד מוכן למתווה שהציע הנשיא ריבלין, שהוא הדבר הכי קרוב למה שהיה מוגדר עד לפני כמה חודשים כחלום הבלהות של נתניהו. זו לא הסכמה מן השפה ולחוץ כדי להרשים את הנשיא. זו הסכמה של מי שמבינים שדרושה פשרה, ייתכן שאף כואבת מאוד, כדי להקים ממשלה. נתניהו יודע שאם תקום ממשלה כזאת, לפחות שני תיקים מהבכירים ביותר יצטרכו להיות בידי כחול לבן, שלא לדבר על הרוטציה. הוא מדבר על מחויבותו לבלוק, אבל להערכתי הוא יזנח אותה במהירות אם יבין שהאופציה היחידה שלו להגיע להחלטת היועץ ממעמד משמעותי היא בלי גוש הימין.

ייתכן גם שבהפוך על הפוך, נתניהו מבין שיש אפשרות שזו הממשלה שתוריד אותו מעל במת ההיסטוריה באופן הכי מכובד, בלי משפטים מתוקשרים וניהול מערכה פוליטית ומדינית בתנאים בלתי אפשריים. שנתיים של כהונה ואחר כך בני גנץ. ריבלין הציב את הסולם לפני שהעניק לנתניהו את המנדט. ההצעה שלו ריאלית לשני הצדדים, אבל הן בכחול לבן והן בליכוד יש מי שמטרפדים אותה בלי להבין את האמת הפשוטה - שאין בנמצא ברירה אחרת.

מצב חירום בתפוצות

בעוד בישראל עוסקים בשאלות של פוליטיקה ושימועים, לא מעט יהודים ברחבי העולם נתקלו בגילויי אנטישמיות מכל הסוגים דווקא בימי ראש השנה. אי אפשר למקד את הבעיה ולומר שהיא מתרחשת במקום מסוים.

באוסלו חוללה מצבת זיכרון לקדושי השואה המוצבת מחוץ לבית הכנסת הגדול רגע לפני תפילת ערבית של החג. בקראקוב רוסס אחד משני שרידי חומת הגטו בכתובות מזעזעות במטרה שהיהודים יראו אותן בדרכם לתפילת שחרית של יום החג השני. בצרפת רוססו סיסמאות נגד יהודים על קיר מוסד אקדמי מהמכובדים שפועלים בפריז. בארצות הברית נרשמו לפחות שישה מקרים שונים של הטרדות ואיומים נגד יהודים במהלך החג. בארגנטינה חולל בית קברות בערב החג, ורגע אחר כך התברר שהמדינה שהיהודים בה לא חשו מאוימים במיוחד בשנים האחרונות רשמה עלייה של יותר ממאה אחוזים במספר המקרים האנטישמיים, שהולך ומתקרב לאלף בשנה.

יהדות העולם מתחילה לדבר על חששות ועל פחד מפני הבאות. בניו יורק העלתה המשטרה את רמת האבטחה בימי ראש השנה באופן חסר תקדים. במדינות רבות באירופה כבר אין לאן להעלות את רמת ההיערכות.

בימים שבהם אנחנו עושים חשבון נפש אישי ולאומי, גם יהדות העולם צריכה להיכנס לחשבון הנפש הזה. האם עשינו מספיק למענם בשנה הזאת? האם מדינת ישראל עשתה די? התשובה היא לא. אחת המשימות הראשונות של הממשלה הבאה היא לנהל מלחמת חורמה באנטישמיות. כשמדברים על איום קיומי, אז מבחינת יהודי העולם האנטישמיות היא האיום הזה בדיוק.

זה כבר לא עניין של "לא נעים". ההתקפות הפכו בוטות יותר, תכופות יותר ובעיקר הן מחלחלות לצעירים באירופה שכבר מערבבים הכול מכול ושנאת מדינת ישראל מתערבבת לתוך האנטישמיות שהם יונקים במדינות שונות.

המאבק חייב לעלות מדרגה. אם בארצות הברית אנחנו מדווחים מדי יום כמעט על אירוע אנטישמי, ניסיון פגיעה ואף אלימות של ממש (שישה מקרים שכללו אלימות פיזית נגד בעלי חזות יהודית בניו יורק בתוך חודש) המצב חמור מאוד. יהודי ארצות הברית לא הכירו במשך שנים אנטישמיות מקרוב. כמו בישראל הם שמעו בעיקר על אירועים באירופה ואמרו לעצמם "זה לא נוגע לנו".

אז היום, ערב יום הכיפורים תש"פ, זה בהחלט נוגע לכל יהודי ויהודי באשר הוא. האו"ם עשה צעד קדימה כשפרסם דו"ח חריף על הסוגיה. העולם צריך להבין שאף אחד לא שכח את השואה, גם אם עברו יותר מ-70 שנה. שאף אחד לא שכח ששנאת יהודים מובילה בסוף לרצח של שישה מיליון תוך הפעלת מכונת השמדה שטנית שקשה בכלל לתפוס בשכל האנושי. לתשומת ליבם של מי שעסוקים בימים אלה בסוגיות רוטציה וכיבודים.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com