בשבע מהדורה דיגיטלית

אלימים זה לזה

שני אחים שנורו למוות במג'ד אל-כרום במהלך החג, מצטרפים לסטטיסטיקה הולכת ועולה של עשרות רציחות במגזר הערבי מדי שנה.

עפרה לקס , ד' בתשרי תש"פ

במבצעי האכיפה תוקפים את המשטרה. זירת הרצח במג'ד אל-כרום
במבצעי האכיפה תוקפים את המשטרה. זירת הרצח במג'ד אל-כרום
צילום: דוברות המשטרה

מניין ההרוגים במגזר הערבי לא מפסיק לטפס. הוא עולה באופן חריג, אפילו ביחס לחברה שבה כבר שנים סוגרים חשבונות בלי משטרה או בתי משפט. נכון לזמן כתיבת שורות אלה מדובר על קרוב ל-70 הרוגים בשנת 2019, כ-20 אחוזים יותר ממספר ההרוגים בשנת 2018. ביום שלישי השבוע נורו שני אחים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם במג'ד אל-כרום. הם הובאו לבית החולים במצב אנוש ושם נקבע מותם. מוקדם יותר באותו יום נורו ונפצעו שניים באורח בינוני בדיר חנא. גם רכבו של ראש המועצה נורה. הבעיה רק מחמירה, מכיוון שכל ירי כזה גורר אחריו ירי תגובה ונקמה. במג'ד אל-כרום התכנסה המועצה לישיבת חירום והתחננה בפני משפחות ההרוגים לשמור על איפוק. האם זה יועיל? יש לשער שלא.

הרחוב הערבי מודאג מהמצב ואנשים כבר החלו לצאת לרחובות. בשבועיים האחרונים כפרים רבים מקיימים עצרות והתכנסויות בקריאה להשבת השקט לרחובות. באום אל-פאחם הפגינו ברציפות במשך שלושה ימים בבקשה לאסוף את הנשק הבלתי חוקי שנמצא בבתים והופך את הירי וההרג למעשה קל בצורה בלתי נסבלת. גם בעילבון יצאו השבוע מאות תושבים כדי להפגין.

ביום שלישי ציינו במגזר הערבי את יום השנה ה-19 למהומות אוקטובר, מהומות שעיקרן היה התקפות אלימות נגד משטרת ישראל. גם שם ניצלו מנהיגים ערבים את הבמה ועסקו באלימות הגואה בתוך המגזר. אלה האשימו את נתניהו ואת המשטרה במצב והצטרפו לקולות אחרים שהאשימו את השר ארדן בכך שהוא השר לביטחון פנים של היהודים בלבד, ושחצי מיליארד השקלים שמשרדו קיבל והיו מיועדים לטיפול בפשיעה הערבית לא הביאו לתוצאות.

כמה ימים אחרי הבחירות צייץ ראש הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, בטוויטר וכתב שהאלימות במגזר היא הנושא הראשון שמפלגתו תטפל בו, כי "אין לנו ברירה אלא להחזיר את הביטחון לרחובות ולחיות בחברה ללא נשק". כמה ימים אחר כך הוא תקף את השר ארדן וכתב כי "בכנסת הקודמת החתמנו 65 ח"כים על תמיכה בתוכנית בין-משרדית למאבק בפשיעה האלימה, בזמן שארדן חתם על הצהרת נאמנות לנתניהו. אזכיר שכבר חודשיים השר ארדן מונע מממלא מקום המפכ"ל להיפגש עם הנציגים הנבחרים של החברה הערבית". אתמול, יום רביעי התכנסו חברי הרשימה המשותפת לישיבת חירום לנוכח המצב וכדי לגבש תוכנית פעולה.

תרבות השבט

השר ארדן מצידו לא נשאר חייב. לדבריו, מי שצריכים לעשות חשבון נפש הם בראש ובראשונה חברי הרשימה המשותפת. בהתכנסות של משטרת ישראל לכבוד השנה החדשה אמר ארדן כי השינוי צריך להתחולל בחברה הערבית עצמה. "ללא שינוי פנימי שיבוא מתוך החברה הערבית, שינוי אמיתי, שינוי עמוק, למהפיכה שאנו מנסים לחולל במגזר ייקח זמן להתממש וספק רב אם היא תקרה".

לדבריו המנהיגות הערבית צריכה לשתף פעולה ולהוביל את המהפיכה. "לצערי הרב דווקא חברי הכנסת של הרשימה המשותפת לא רק שלא סייעו לנו ביישום התוכנית לחיזוק הביטחון האישי ביישובים הערביים, אלא התנגדו לה ועיכבו את יישומה. הח"כים הערביים התנגדו לחוק שנועד להאיץ הקמת תחנות משטרה במגזר, וכמעט בכל מבצע אכיפה במקום לגבות את המשטרה הם תוקפים אותה", אומר ארדן.

בסביבתו של השר מסרו כי הוא הציב את המאבק באלימות ובפשיעה בחברה הערבית בראש סדר העדיפויות של משרדו. לדבריהם הוא השר שהשקיע הכי הרבה תקציבים, זמן וכוח אדם בחיזוק האכיפה בחברה הערבית.

ד"ר מוטי קידר, מרצה במחלקה לערבית וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן, מסביר שמדובר בסוגיה הרבה יותר עמוקה ושורשית מאשר הצבת תחנות משטרה או ציות לחוק.

"במגזר הערבי בישראל יש תחושת שבטיות חזקה מאוד, בעיקר בכפרים. המגורים הם לפי חמולות, הנישואים לפי חמולות, העסקים לפי חמולות וגם הבחירות המקומיות. זה 'אנחנו והם', ובהרבה מאוד מקרים זה שם המשחק. ברגעי משבר כמו בחירות או מריבות השד החמולתי יוצא מהבקבוק". אם הם פגעו במישהו מאיתנו, אנחנו נהרוג מישהו מהם, זה הכלל. "פרט לכך, יש הבדל בסיסי בין איך שיהודי מסתכל על המדינה וחוקיה ובין האופן שבו אזרח ערבי מביט עליהם", אומר קידר.

לדבריו, בשביל היהודי המדינה היא התגשמות חזון שיבת ציון וחידוש העצמאות. "מדינת ישראל היא הקולקטיב היהודי. הדגל הוא טלית עם מגן דוד, הסמל הוא מנורה וענפי זית, יום השבתון הוא שבת והשפה היא עברית. למי שלא הבין את כל זה, בא חוק הלאום ומסביר שזו מדינתו של העם היהודי". זו רגל אחת שעליה נשענת הלגיטימציה של חוקי המדינה. הרגל השנייה, הוא מסביר, היא השירותים שהאזרח מקבל מהמדינה: חינוך ותשתיות, ביטחון, בריאות ומים. "בשביל הערבים הרגל הראשונה לא קיימת בכלל והרגל השנייה, כך הם טוענים, ויש בזה מידה של צדק, היא קצרה יותר. הם טוענים שהם סובלים מאפליה. כשיהודי שומר חוק הוא עושה את זה מהמקום שהמדינה היא שלי והחוק הוא שלי. אצל הערבי, הוא שומר על חוק מפחד המשטרה, כשיש פחד כזה. כשאין, אז לא שומרים".

את תמונת המצב הלא אופטימית הזאת קשה מאוד לנפץ, אומר קידר. "בתרבות שאוסרת לתת עדויות במשטרה ולשתף פעולה עם השלטון, המשטרה לא יכולה להועיל. השוטרים הם לא נביאים ולא בני נביאים. לכן, בעיקר במקרים של רצח על רקע כבוד המשפחה יש קשר של שתיקה. ברגע שיש תמיכה חברתית באלימות בתוך המשפחה, המשטרה לא יכולה לחקור".

לדבריו, המציאות תשתנה רק בעוד כמה דורות כאשר תרבות השבט תתמוסס והחברה הערבית תהפוך לאינדיבידואלית יותר.

אבל אנחנו רואים הפגנות בתוך המגזר הערבי. מי מפגין?

"בתוך הכפרים אלה משפחות קטנות. המשפחות הגדולות שהכוח בידיהן, ויש להן נשקים, בחיים לא יפגינו. ומי שיפגין מתוך משפחה גדולה וחזקה, יחסלו אותו".

לחבק את השוטרים

נאיל זועבי, מנהל בית ספר בצפון, מגחך כשהוא שומע שההנהגה הפוליטית של המגזר הערבי מקיימת ישיבות חירום לנוכח המצב. "זה אבסורד שאנשים שעד לא מזמן הפגינו על הקמת תחנת משטרה, מאשימים את המשטרה שהיא לא עושה כלום". לדבריו, החברה הערבית צריכה לעשות בדק בית מקיף ועמוק. "אי אפשר לזרוק הכול על משטרת ישראל ועל המוסדות. אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש נוקב למה אנחנו מחנכים ומה אנחנו יכולים לעשות בנידון".

זועבי טוען שמנהיגי הציבור אשמים במצב, והוא לא מתכוון למנהיגים הפוליטיים. "כולנו - מנהלים, מחנכים, שייח'ים, כמרים בכנסיות. אנחנו צריכים להציף את הבעיה ולגנות את המצב. פרט לכך, אנחנו צריכים לפנות למשטרת ישראל בלב פתוח ובחיבוק. לומר להם: אנחנו רוצים אתכם בינינו ובתוכנו".

אבל מי שמשתף פעולה עם המשטרה מסתכן בנפשו.

"במשך שנים ציירו לנו שהשוטר הוא אויב. הגענו למצב שאין אכיפת חוק בכלל. שיתוף פעולה זה בקשר יומיומי, זה בלראות בשוטר שותף וידיד שלך, עוד לפני העדות".

זועבי עצמו השתתף בסדרה של 12 מפגשים עם משטרת ישראל, מפגשים שנועדו להעמיק את ההיכרות של המשטרה עם המגזר הערבי. "הפגשתי אותם עם שייח'ים, עם כמרים, עם ראשי משפחות, עם אקדמאים, כדי שיבינו איך המגזר הערבי פועל. עשינו את זה מעל הרדאר ולא מתחת, כדי שהאזרח הערבי יראה בשוטר שותף ולא אויב".

מבחינתך המשטרה עושה את המקסימום?

"תמיד אפשר לייעל ולשפר, אבל השר ארדן היה אצלנו בכפר ונפגש עם 400 איש מכל הקשת כדי לייעל את הקשרים והעבודה. צריך להבין שאי אפשר כבר לחיות על הכוחניות והאשמת המשטרה".

עם זאת, חשוב לזועבי להוסיף שההרתעה חייבת להיות משמעותית ולתת מענה. "אם כבר תופסים מישהו על אחזקת נשק, הוא עצור שעתיים ואז חוזר. זה לא מספיק. חשוב שתהיה הרתעה וענישה כך שכל אחד יחשוב מיליון פעם אם להחזיק נשק, עוד לפני הירי. רק ככה יהיה אפשר להפסיק את ההרג הזה".