"פתאום שמעתי שלוש יריות ונפלתי"

אלכס דבורסקי, לוחם תותחנים לשעבר, הוא היחיד ששרד את הפיגוע המשולב בצומת אריאל, שבו נרצחו סמ"ר גל קיידאן והרב אחיעד אטינגר

ערוץ 7 , ה' בתשרי תש"פ

זירת הפיגוע
זירת הפיגוע
צילום: איתן שויבר/TPS

אלכס דבורסקי, לוחם תותחנים לשעבר, הוא היחיד ששרד את הפיגוע המשולב בצומת אריאל, שבו נרצחו סמ"ר גל קיידאן והרב אחיעד אטינגר.

הוא איבד כליה, נפגע בכבד, בריאה ובעמוד השדרה - ולאחר אשפוז ממושך, התאושש.

"אם לא הייתי עומד כשצד ימין שלי פונה אל הכביש, אלא עם הגב, הכדור היה פוגע באפוד הקרמי ולא בעמוד השדרה ובאיברים הפנימיים", הוא מספר בראיון לעיתון "ישראל היום".

לפני שבועיים סיים תהליך שיקום ארוך ויצא לביתו שבנוף הגליל (נצרת עילית) כשהוא צועד על רגליו כמעט ללא עזרה. כעת נשארה לו רק משימה אחת: לחזור לצומת שבו השתנו חייו. "חשוב לי לסגור מעגל. אעשה שם סיבוב, ואחר כך אוכל לשים את כל החוויה מאחוריי".

ביום ראשון, 17 במארס, אחרי שסגר שבת במוצב, הגיע אלכס למשמרת בוקר בצומת. לאט־לאט התמלא המקום בתושבים שעשו דרכם לעבודה. בסביבות 9:45 החלה הדרמה בצומת אריאל, כשני קילומטרים ממזרח למקום שבו עמד אלכס.

המחבל עומאר אבו לילא מהכפר זאוויה נכנס לחנות חומרי בניין, יצא עם סכין בידו וצעד לכיוון הטרמפיאדה, שאותה אבטחו סמ"ר גל קיידאן ולוחם נוסף. מעבר לכביש עמדו עוד שני לוחמים. לאחר כמה צעדים נעצר המחבל, ופתאום רץ לעברו של גל ודקר אותו.

למרות הפציעה, קיידאן נאבק בו, אבל המחבל הצליח להוציא מידו את רובה האם־16 שנשא וירה בו מטווח קצר. שני החיילים ששמרו מהצד השני של הצומת ירו לעבר המחבל, ואחד מהם פצע אותו קל בכתף, אבל הוא המשיך לירות לעבר המכוניות והאזרחים שמסביב.

את הירי שמע הרב אחיעד אטינגר מעלי, שהיה במכוניתו בדרכו לתל אביב. הוא עשה סיבוב פרסה, ירד מהרכב והחל לירות אל המחבל מאקדחו האישי, עד שנפצע אנושות מכדורי הרובה שבידי המחבל.

המחבל המשיך בדרכו. הוא כיוון את הנשק לעבר מכונית הונדה כחולה, הורה לנהג לצאת החוצה, נכנס למכונית ודהר לעבר צומת גיתי אבישר. במהומה שנוצרה, לא הועברה שום הודעת אזהרה בקשר לאלכס או לחבריו.

המחבל הבחין בהם כשעמדו מחוץ לעמדת הבטון ומול תחנת האוטובוס, וירה לעברם תוך כדי נסיעה, דרך החלון הפתוח. הוא המשיך בדרכו והגיע לכפר הפלשתיני בורקין, שם נטש את הרכב.

"פתאום שמעתי שלוש יריות. בשנייה הראשונה לא הרגשתי כלום, גם לא כאב. לא יכולתי לעמוד על הרגליים או לשלוח את היד אל הנשק. הצלחתי רק להגיד 'פגעו בי' ונפלתי על המדרכה.

"הרגשתי שהגוף שורף לי מבפנים. לפני שהתעלפתי שמעתי צרחות של אזרחים, שצעקו 'פיגוע, פיגוע'. כמה שניות אחר כך איבדתי את ההכרה".

הלוחם שהיה לידו והלוחמים שהיו בשתי הטרמפיאדות הנוספות בצומת לא השיבו אש. "הם לא יכלו לחתור למגע, כי המחבל נסע במהירות והיתה תנועה על הכביש", אומר אלכס. "הם היו עלולים לפגוע בטעות ברכב אחר".

הוא התעורר באמבולנס, בדרך לבית החולים. "החובש צעק כל הזמן שלא אירדם. הזזתי קצת את הראש וראיתי שהורידו לי את המדים. הבטן והיד היו מלאות דם. גם על הרצפה היה המון דם. כאב לי מאוד, בחיים לא כאב לי ככה. אני חושב שנתנו לי משככי כאבים, אבל זה לא עזר".

"המנתחים הוציאו לו את הכליה הימנית, והבחינו שחלק מהכבד מפורק", מספר פרופ' פייר זינגר, מנהל המחלקה לטיפול נמרץ. "היו לו פגיעות גם בריאה, בסרעפת ובתריסריון. אחד מרסיסי הכדור נתקע בעמוד השדרה, והחוליות סבלו מפגיעות קשות בגלל ההדף".

בבוקר 19 במארס, יומיים אחרי שנפצע, פקח אלכס את עיניו לראשונה. זה קרה בדיוק בשעה שכוחות צה"ל והימ"מ כיתרו את המבנה בכפר עבוין שליד רמאללה, שבו התחבא המחבל. במהלך חילופי אש עם המחבל נורה לעבר הבית טיל נ"ט והרג אותו.

"בכל בוקר אני אומר לעצמי שהמצב היה יכול להיות גרוע בהרבה. אני לומד לחיות עם העובדה שלנצח רסיסי הכדור שירה המחבל יהיו תקועים לי בגוף, ליד עמוד השדרה".