בשבע מהדורה דיגיטלית

הולך על הקצה - ביקורת ספר

ספרו החדש של הרב חיים נבון מנסה לראות מה יקרה אם נלך עד הסוף עם התפיסה שמשפחה היא מוסד פוגעני ונישואין הם מסגרת חונקת

עפרה לקס , י"א בתשרי תש"פ

הטוב שבמחויבות. חופשי זה
הטוב שבמחויבות. חופשי זה
מאת: הרב חיים נבון בהוצאת ידיעות

למי שלא מורגל בדיסטופיות, כמוני למשל, קצת קשה לפתוח סתם כך כריכה של ספר ולקפוץ אל העתיד. הספר מתאר עולם שמתנהל אחרת מבחינה טכנולוגית, רפואית, תחבורתית, ממשלתית ועוד. לכן הייתי צריכה לנשום עמוק כדי לגמוע את עשרות העמודים הראשונים של 'חופשי זה' (הוצאת ידיעות). בערך בעמוד 40 הצלחתי להתארגן על המציאות החדשה שהרב נבון ברא, והתחלתי לשחות. מעצם הגדרתה, דיסטופיה מבקשת לצייר את העתיד באופן בלתי אוטופי, שלא לומר מדכא. הסופר מבקר את החברה על התנהלותה בהווה ומזהיר, באופן אומנותי משהו: אם תתמידו במגמות שהעולם הולך אליהן עכשיו, אתם תסיימו במקום לא מי יודע מה נחמד.

ובכן, יחסית למה שאמור להיות נבואה שחורה, הספר של הרב נבון זורם וחי. הוא מחזיק עלילה טובה ומותחת שעומדת בפני עצמה. הביקורת איננה סמויה, אבל היא גם לא מעיקה על הקורא. אפשר קודם כול לקרוא וליהנות.

אור הוא מידען תל אביבי שהחיים מאירים לו פנים ויש לו חברה בשם רוּט, שעובדת כעורכת דין. אם השניים היו חיים שבעים שנה קודם, כלומר בימינו אנו, יש להניח שהם היו ממסדים את הקשר ומביאים לעולם צאצאים. אבל בעולם שבו הם חיים, עולם שבו החופש האישי מקודש, נישואין הם דבר אסור, גידול ילדים הופך להיות מתוחם בשנים ספורות והתא המשפחתי נכחד. בעקבות כך הבניינים המתפוררים של תל אביב הולכים ומתרוקנים מיושביהם, אבל עדיין מסתובבים במדינה ילדים. אור קורא להם ילדי זכוכית, כי הם לא הגיעו לעולם באופן טבעי. הם גם לא מתנהגים כמו כולם. שגרתו הברוכה של אור משתבשת יום אחד, כשהוא מקבל משימה מיוחדת - לחפש אחרי מישהי שנעלמה בלי להותיר עקבות. הניסיון ללקט כל פירור מידע מביא אותו לקלף שכבה אחר שכבה את שקרי המציאות שבה הוא חי. תוך כדי הוא מתחיל לחוש ממה הוא עצמו בורח.

בניגוד לדיסטופיות אחרות שבהן הממשלה, הטכנולוגיה, הלאומיות או הדת אשמות בהרס של כל מה שהוא טוב, אצל הרב נבון איש לא חמס מהאזרחים את החופש האישי. להפך. חירות הפרט גזלה מהם את החיים. הרב נבון לוקח את השנאה של העולם הפוסטמודרני למחויבות. הוא מנסה לראות מה יקרה אם נלך עד הסוף עם הסברה שמשפחה היא מקום פוגעני לילדים ונישואין הם מסגרת כובלת וחונקת לאישה ולאיש גם יחד. הוא מושך את כל אלה עד הקצה, ומגלה שהקצה הזה הוא רע. רע מאוד. בעולם כזה אין אינטימיות ואין מבט ישיר, אין חום משפחתי ואין ביטחון. אור, גיבור הספר, משוכנע שהוא לא צריך את כל זה, הוא הרי מסמל בשמו את הנאורות. לעומת זאת רוט (ruth) חברתו, מושכת אל השורש, אל השייכות. היא מנסה להציע לו מציאות אחרת, חתרנית ומיושנת, אך להבנתה מאושרת. אור צריך לבחור.

הספר של הרב נבון עוסק במחויבות משפחתית, והקריאה בו מאירה את המחשבה שאולי כבר שכחנו את הטוב שהמחויבות הזאת מביאה איתה. נכון, נישואין לא מאפשרים לאדם לעשות ככל העולה על רוחו, גם היותו הורה מחייבת אותו לפרנס, לכבס, לבשל להיות קשוב לצרכים של אחרים ולוותר. אבל נדמה שהעולם הפוסטמודרני שוכח לספר מה האדם המחויב מקבל בתמורה: אהבה אינסופית, שייכות שהיא אוויר לנשימה, קשר אמיץ ומקום בטוח לצמוח בו ומתוכו.

באופן כללי הפכה המחויבות למילת גנאי בעולם שלנו, שבו מה שנתפס כנכון הוא לעשות רק מה שמתאים ורק מה שמתחברים אליו. במובן הזה, הספר 'חופשי זה' יכול להיות ספתח לטרילוגיה על מחויבויות שונות שהעולם הפוסטמודרני שלנו מנסה להתנתק מהן. מחויבויות שאנחנו שוכחים את הטוב שבהן. מעניין איך החיים שלנו ייראו בלעדיהן.