בשבע מהדורה דיגיטלית

סליחה זה לא מספיק

הבעלים האלימים יודעים לבקש סליחה מנשותיהם, אך זה אינו מונע ממעשה האלימות הבא להגיע. יש לסייע לקורבנות להיחלץ ממעגל הכאב. דעה

נח קורמן , י"א בתשרי תש"פ

אלימות
אלימות
צילום: איסטוק

בערב יום הכיפורים קיבלנו תזכורת נוראית ל"אדון הסליחות". לא, אין הכוונה לזה שבוחן לבבות, גולה עמוקות ודובר צדקות, שאליו אנו זועקים "חטאנו לפניך, רחם עלינו". כוונתי, להבדיל אלף אלפי הבדלות, לבעלים, בני זוג אלימים, רוצחים שפלים שפוגעים בנפש ובגוף נשותיהן ובנות זוגם ולא חדלים מלבקש סליחה, סליחה, סליחה.

מיכל סלה ז"ל, אישה צעירה, אם לתינוקת בת שמונה חודשים, נרצחה בידי בעלה. היא לא ברחה ממנו בזמן. כנראה קורבן נוסף לתעתועי אדוני הסליחות. גברים אובססיביים שאין בכוחם להפסיק באמת את התנהגותם האלימה כלפי נשותיהם. והרי הם מלטפים לחי אחת, סוטרים בשנייה ומיד מלטפים ומבקשים סליחה. "סליחה", "אני אוהב אותך", "לא התכוונתי", "מבטיח לך שזה לא יקרה שוב, אני לא יודע מה קרה לי" וכו'.

זר לא יבין, אך זהו מעגל האלימות. זו הסיבה שקרובים וידידים עומדים נדהמים מול רצח מתועב של אישה צעירה, אמא לתינוקת, בידי בעלה ושואלים: איך זה קרה? הרי הכול היה לכאורה מושלם. היא מעולם לא התלוננה. ולמה לא התלוננה? ולמה נשארה איתו? כי הוא ביקש סליחה. כי הוא באמת התחרט והבטיח. כי הוא באמת היה בן זוג נפלא. כי איך אפשר לא למחול ולסלוח.

ידועה ומפורסמת ההלכה שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ב' הלכה ט', שעל עבירות שבין אדם לחברו תשובה ויום הכיפורים לא מועילים והפוגע חייב לרצות את חברו. ובכן, לגברים אלימים אין בעיה עם בקשות סליחה ולא עם חרטות ווידויים. ואף הנשים, קורבנות האלימות במשפחה, נוהגות על פי הרמב"ם שכתב שם בהלכה י': "אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא ייקום ולא ייטור". אז הן סולחות ומוחלות ומייחלות שזו תהיה הפעם האחרונה.

אני מאמין שהרמב"ם הכיר גם את התנהגות הבעל האלים, ולא עליו המליץ כמי שיש לסלוח לו כאשר הוא מבקש סליחה. כי הגברים האלה, גם כאשר באמת ובתמים הם מצטערים ומבקשים סליחה, אין להם כל שליטה על התהליך הנפשי המסובך שלהם, והרי הם כמי שטובל ושרץ בידו. אולם למרבה הצער, כתוצאה מתמימות ואשליה המאפיינים את הקורבנות, הן נותרות לכודות במעגל הטראגי של האלימות, שבנוי כך: פגיעה או אלימות – חרטה - סליחה - ירח דבש – פגיעה או אלימות וחוזר חלילה.

אנחנו לא יכולים ואסור לנו לשפוט את הנשים שכלואות במעגל האלימות, אבל חובה עלינו, בני משפחה, חברים, שכנים, שרואים את המציאות נכונה, לא למחול ולא לסלוח ולהציל את האישה וילדיה מהאסון הנורא.

הכותב הוא מייסד ומנכ"ל עמותת 'בת מלך'