בשבע מהדורה דיגיטלית

שופר לא קורא בהר הבית

לא ייתכן שיהודי ייעצר בראש השנה על נשיאת שופר להר הבית. דרוש שינוי תפיסתי ומעשי כולל במקום הקדוש ביותר ליהדות. דעה

אופיר דיין , י"א בתשרי תש"פ | עודכן: 19:01

אופיר דיין
אופיר דיין
צילום: מורגן ראום

גדלתי והתחנכתי בתנועת הנוער בית"ר. התנועה, הפועלת על פי משנתו של מורי ורבי, זאב ז'בוטינסקי, אינה תנועת דתית.

רוב חניכיי לאורך השנים לא היו דתיים, וכך, אני מניחה, גם חניכי בית"ר מאז הקמתה בשנת 1923. אף אחד משלושת מורי בית"ר - ז'בוטינסקי, הרצל וטרומפלדור - לא היה שומר מצוות. אולם בשלושתם בערו האש היהודית והגאווה הלאומית.

כך הנחה ז'בוטינסקי שבתנועת הנוער החילונית שבראשה עמד לא יתקיימו פעולות מחללות שבת, הוראה שנשמרת עד היום. בין הסיבות שבגללן אני גאה להיות בית"ריה היא הגישה הבלתי מתפשרת, לעיתים בצל סכנה אמיתית, של הבית"ריות והבית"רים ליהדות. חברי בית"ר, ברית הבריונים, והאצ"ל היו הראשונים לתקוע בשופר בכותל המערבי בזמן שפעולה זו נאסרה על ידי הכובש הבריטי. חברי בית"ר ידעו את המחיר האישי הכבד שייאלצו לשלם בגין אי ציות למנדט, ועשו זאת בכל זאת. התוקעים נעצרו על ידי הבריטים ונלקחו לתחנת הקישלה.

השנה 2019 והגאווה שלי להיות חלק מבית"ר היא לא דבר חדש. אפילו את הבריטים הצלחנו לגרש כבר לפני יותר משבעים שנה, אך כמה דברים לא השתנו: המגבלות הלא הגיוניות המושתות על יהודים שבסך הכול מבקשים לקיים את מצוותיהם במקומות הקדושים להם, העובדה שישנם מעטים מאוד שמוכנים לשאת מחיר אישי כדי לשנות את המצב הקיים, ותחנת הקישלה.

כיום, המקום הקדוש ביותר ביהדות, הר הבית, מופקר. גם בתקופת החגים הזאת נעצר יהודי שכל חטאו היה שביקש להעלות שופר להר הבית ולתקוע בו. גם הוא, דרך אגב, נלקח לתחנת הקישלה. הפעם לא היה מדובר בשלטון זר אשר מגביל אותנו, אלא אנחנו עצמנו. אחרי אלפיים שנות גלות חזרנו לציון ועדיין, למרות הבית שנוסף ל"ירושלים של זהב", אין שופר קורא בהר הבית.

השבת הכבוד הלאומי שלנו איננה רק משימה לקבוצה קטנה של פעילים, עליה להיות משימה לאומית. אם לא תהיה כזאת, אין סיכוי שתצלח. לקבוצה של כמה מאות בודדות של עולים אין מספיק כוח לשנות מציאות. לעיתים הלחץ עובד, כפי שעבד בתשעה באב האחרון כאשר הוחלט לבסוף להיעתר לדרישותיהם של היהודים שהמתינו בחום מחוץ לשער המוגרבים, אך כדי לעשות מפנה היסטורי נדרשים יותר מכמה מאות בודדות. הפתרון היחיד הוא שינוי גישה בקשר להר הבית, שיכלול חינוך ועשייה.

תקיעת השופר בהר הבית צריכה להיות אירוע שבו נוכחים הדרגים הבכירים ביותר בהנהגת המדינה, ממש כשם שהם נוטים להגיע לאירועים המוניים בכותל. הר הבית הוא לא נטע זר ביהדות אלא לב ליבה, ועלינו להתייחס אליו ככזה. רק עלייה המונית ודרישת זכויותינו יעזרו להגשים את המטרה.