בשבע מהדורה דיגיטלית

למלא את החלל

האפשרות לתחום מקום לזמן מסוים ולהעניק לו מימדים של קדושה מלמדת על הכוחות שבידי האדם ליצור מסגרות ולהעניק להן תוכן של קדושה

הרב יהודה זולדן , י"א בתשרי תש"פ

סוכה
סוכה
צילום: ISTOCK

בזמן שבית המקדש היה קיים, רק הכהן הגדול היה נכנס לפניי ולפנים ביום כיפור. העומדים בחוץ לא יכלו לדעת מה מעשיו שם. מי שיודע ומכיר את מבנה בית המקדש ואת העבודה המיוחדת שביום זה, יכול לדמיין בעת תפילת מוסף ביום כיפור במסגרת סדר העבודה בנוסחאות השונות, כאילו הוא עוקב והולך אחר הכהן הגדול ורואה את מעשיו, "והכהן עומד במזרח ופניו למערב... דרך ובא לו לשער ניקנור...".

מהרושם העז של עבודת יום כיפור, של מי שמלווה ומתבונן מבחוץ, הכניסה לסוכה היא כניסה אישית של כל אחד ואחד לפניי ולפנים: "הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך" (שיר השירים א, ד), וכן הוא חג הסוכות, שכל הסוכה היא חדר המלך - מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וחל שם שמיים על הסוכה. וכתוב בספרים הקדושים שסוכה היא דוגמת בית המקדש, ועל כך נתקיים "נגילה ונשמחה בך", והזמן הנאות לזה הוא דווקא אחר יום הכיפורים (שם משמואל מועדים סוכות, שנת תרע"ט).

יש קשר עמוק מאוד בין הסוכה ובין המשכן והמקדש. את הסוכה הגדולה הראשונה - המשכן במדבר, החלו לבנות בט"ו בתשרי. כך הוא חשבון הזמנים: בי' בתשרי ירד משה מההר ובידיו הלוחות השניות. מיד אחר כך נאמר: "ויקהל משה" (שמות לה, א) - "למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר" (רש"י). בי"א בתשרי ציווה משה את העם להביא תרומות ונדבות למשכן. "והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר" (שמות לו, ג) – "שני ימים. הרי י"ב וי"ג, ובי"ד תשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במניין ובמשקל, ובט"ו בתשרי התחילו לעשות... ולכך אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי" (הגר"א, שיר השירים א, ד). את המשכן החלו לבנות ביום שבו נצטווינו אחר כך לשבת בסוכה. "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג), סוכות ממש שהם ענני הכבוד, השכינה.

לאחר שנים רבות שבהן עבודת ה' הייתה במשכן, נבנה בית המקדש הראשון. שלמה המלך סיים לבנות המשכן בחודש בול - הוא חודש מרחשוון (מלכים א, ו, לח), והמתין במשך אחד עשר חודשים עד חנוכתו, סמוך ומחובר לחג הסוכות (מלכים א, ח, סה-סו). גם כמה הלכות מהלכות סוכה נלמדו מהמשכן - מידות המינימום של גובה הסוכה נלמד מהמשכן וכליו (סוכה ד, ב), ושאסור שחמתה תהיה גדולה מצילתה (סוכה ז, ב), ועוד.

הסוכה - מקדש אישי

המשכן והמקדש, המבנה והמידות שלהם, זו קביעה שמימית. משכן ואחר מקדש - היה בכל פעם רק במקום אחד. במצוות סוכה זה אחרת. יש מידות בסיס ופרטים הלכתיים נוספים שחכמים קבעו ושנדרש לקיים אותן כדי שהסוכה תהיה כשרה, אך מעבר לזה כל אחד רשאי לבנות את סוכתו הכשרה כפי שמתאים לו. הגודל, המקום, סוג הדפנות והסכך, הקישוטים, הכלים הנאים ויופי הסוכה – הם על פי בחירתו של כל אחד. כל סוכה שונה מחברתה. כל אחד בונה את מקדשו שלו, על פי מה שהוא.

הבחירה האישית היא גם על השהות בסוכה בימי החג ועל התוכן של השהייה. איך ממלאים את החלל השגרתי והקבוע שנמצא במשך כל השנה בחצר, במרפסת, בגג, שנתחם בדפנות ובסכך למשך שבוע ומקבל מימדים של קדושה, "צילא דמיהמנותא" - צל השכינה. משך הזמן שבו כל אחד נמצא בסוכה, עד כמה הוא משתדל ושואף לאכול ולשתות רק בסוכה ולא מחוצה לה (גם כשאין חובה לאכול בסוכה, כגון פירות וירקות), לישון בה, להשתדל לעסוק בה בדברי קודש בלבד, ולהרגיש שהסוכה בימים אלה היא בית הקבע. "ומן המקדש לא יצא" - כל אחד הוא מעין כהן גדול קטן בסוכתו - בביתו שלו. כל אלו כמובן בנוסף למצוות האחרות שבחג - נטילת ארבעת המינים וההלל בהם לה', השמחה במשך שבעת הימים - שמחת בית השואבה, ועוד.

לאחר החג, כשיפרקו את הסוכה ויאפסנו את הדפנות והסכך לשנה הבאה, תחזור השגרה לחצר, למרפסת ולגג. אז יהיה צורך לבדוק מה הרושם שנשאר אצל יושבי הסוכה למשך השנה כולה בלי התיחום הזמני של החלל באמצעות הסכך והדפנות.

האפשרות לתחום מקום למשך זמן מסוים, לקבוע את גודלו וצורתו על בסיס בחירה אישית ולהעניק לו מימדים של קדושה, מלמדת על הכוחות העצומים שבידי כל אדם, ליצור לעצמו מסגרות ולהעניק להן תוכן משמעותי וערכי, תוכן של קדושה. כל אחד קובע לעצמו, ובהקשר של הסוכה - ביחד עם בני משפחתו, בתוך איזו מעטפת רוחנית הוא נמצא ומה הוא פועל בה ובאיזה אופן. בספרי הפנימיות ובספרי החסידות הסוכה היא "אור מקיף", אור שמקיף כל אדם, ומאפשרת לאתגר אותו להרחיב ולהגדיל את האור, להיות מושפע ולהשפיע עליהם.

כי בסוכות

למקום האישי של כל אחד במרחב של הסוכה יש משמעות היקפית רבה בעיקר על המעגל הסובב אותו - בני משפחתו. בחג סוכות אין מצווה מיוחדת לספר את סיפור יציאת מצרים כפי שאנו מספרים בליל הסדר, עם זאת שמצוות בניית הסוכה קשורה מאוד ליציאת מצרים: "למען יידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג).

רבנו יעקב בעל הטורים הקדיש את כל הסימן הפותח של הלכות סוכה (טור שולחן ערוך, סימן תרכה) להסביר את תוכן פסוק זה ואת המשמעות העמוקה של המצווה בהקשר של זיכרון יציאת מצרים ובקיום מצוות ה'. זה התוכן היחידי שיש בסימן זה. לפיו, "למען יידעו דורותיכם" – הידיעה וההבנה מה משמעות הסוכה היא קריטית. באף מצווה אחרת לא נדרשת ידיעה כל כך ברורה. המשנה ברורה (שם ס"ק א) כתב על כך: "וכתבו האחרונים שיכוון בישיבתה שציוונו הקדוש ברוך הוא לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים וגם זכר לענני כבוד שהקיפן אז עלינו להגן עלינו מן השרב והשמש. וכל זה לצאת ידי המצווה כתיקונה". במצוות אחרות הטור לא מרחיב כל כך בתוכן המצווה, רק כאן. הכוונה במצווה זו חשובה ביותר, כדי לתת משמעות לסוכה שנבנתה לחלל שנתחם, ושלא ייראה שכאילו סתם נבנתה סוכה.

בגמרא (סוכה ב, ב) נאמר על הפסוק שהוזכר לעיל "למען יידעו דורותיכם" כך: "ידיעה לדורות היא". רבינו חננאל (שם) הסביר שהכוונה לפעולה שדומה מאוד לליל הסדר: "ידיעה לדורות - כלומר הדורות הבאין, כיוון שרואין שעושין סוכות ומניחין בית דירתן ויושבין בימות החג בסוכה, שואלין מפני מה עושין כך? ומגידין להן אבותיהם מעשה יציאת מצרים".

את התוכן של המצווה יש להעביר גם לדורות הבאים. אופן ביצוע המצווה אמור לעורר סקרנות דומה לזו שבליל הסדר, אך אין מדובר רק בהעברת מידע אינפורמטיבי. "מגידין להם אבותיהם" הוא גם ביחס של "אבותיהם" בהשקעה בקיום המצווה, ברצינות ובחיבור שלהם, איזו מסגרת ומעטפת ערכית וחינוכית יוצרים, ובאילו תכנים ממלאים את המרחב הפתוח בתוך המסגרת והמעטפת הזאת.

הכותב הוא מפמ”ר תלמוד ותושב”ע בחינוך הדתי

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת gidon@besheva.co.il

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)