בשבע מהדורה דיגיטלית

עיצומו של יום

האתגר הביטחוני עשוי להיות הסולם שבאמצעותו תוקם ממשלת האחדות, אבל אין צורך לאיים על הציבור במשבר נוסח מלחמת יום הכיפורים

יאיר שרקי , י"ב בתשרי תש"פ

פערי המדיניות לא גדולים. ראשי המפלגות והנשיא בהשבעה
פערי המדיניות לא גדולים. ראשי המפלגות והנשיא בהשבעה
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

ערב יום הכיפורים תש״פ התבשרו אזרחי ישראל כי המדינה ניצבת ערב יום הכיפורים תשל״ד. הנאום שנשא נתניהו בהרמת הכוסית החגיגית בטרקלין שאגאל ביום השבעת הכנסת ה-22, היה כנראה הקודר ביותר שנישא אי פעם במעמד הזה. את איחולי ההתחלה החדשה החליפו תחנונים שהכנסת הצעירה לא תפזר את עצמה כמעשה קודמתה. את מאמצי האחדות הוא נימק בתרחיש אימה ביטחוני ובאיום איראני שידרוש מאמץ כלכלי אדיר כדי לבלום את הסכנה, כזו שלא זכורה מאז ״אחרי מלחמת יום הכיפורים״.

הבחירה של נתניהו להזכיר את הימים שבהם ישראל נלחמה בשתי חזיתות והייתה תחת סכנה קיומית אמיתית, נועדה ליצור אצל השומעים את תחושת הדחיפות. אלא שאם אכן ישראל ניצבת בפני אתגר בסדר הגודל הזה, הרי שהוא לא נולד בן לילה. או שנתניהו מפריז עכשיו בגודל השעה לצרכים פוליטיים, או שהוא הסתיר את עומק הבור בטרם הבחירות, גם כן משיקולים פוליטיים. הביטחוניסטים של כחול לבן מיהרו לבטל את האיום והזכירו שישראל נמצאת באופן תמידי תחת איומים ביטחוניים משמעותיים, אבל מתברר שהראשון שהשתמש בדימוי של ערב יום הכיפורים הוא דווקא איש כחול לבן צביקה האוזר, לשעבר מזכיר הממשלה של נתניהו.

בנאום שנשא באחד מדיוניה הראשונים והאחרונים של הכנסת ה-21, טען האוזר שנתניהו מזהיר את בוחרי הימין מאתגרי 1993, נסיגות נוסח הסכמי אוסלו, במקום מאתגרי 1973. ״מסתמן יותר ויותר שאנחנו עומדים בפני אתגרים הדומים יותר לאתגרי 1973, כן, אתגר מלחמת יום כיפור״, אמר האוזר ופירט כמעט מילה במילה - עוד לפני הבחירות - את מה שנתניהו יגיד לאחריהן. ״איום רב חזיתי, מצפון ומדרום, של ירי טילים מאסיבי ומדויק, הוא איום מהסוג שטרם ניצב בפני החברה הישראלית. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לעמוד מול איומים אלה כשהיא קרועה, שסועה ומפוצלת. צו השעה בעת הזאת היא אחדות לאומית״. הדברים הללו נאמרו יומיים בלבד לפני הבחירות. לנתניהו לקחו כמה שעות לאחר סגירת הקלפיות להפנים את התמונה הפוליטית ולהתחיל לרמוז בכיוון. בלילה שבו הטיל עליו ריבלין את הרכבת הממשלה הוא כבר אמר את הדברים בפירוש. השבוע בכנסת בנאום שאגאל הוא הקצין אותם אפילו יותר.

דבריו של האוזר מסגירים את העובדה שבניגוד לחבריו אשר טוענים שהאיום האיראני הוא ספין שנועד להשאיר את נתניהו בשלטון, יש בכחול לבן מי שמסכים עם ראש הממשלה בהערכת גודל האיום. גם אם הם חושבים שהוא הנושא בחלק מהאחריות להיווצרותו.

נשיא המדינה ריבלין הרחיב אף הוא בשיחות סגורות עוד לפני הבחירות על הצורך בממשלת אחדות, שתאפשר לצבא תוספת תקציב כדי להיערך לאיומים בדיוק מהסוג שהועלה בישיבת הקבינט שכינס נתניהו השבוע. ריבלין כנשיא מעודכן בחלק משמעותי מתמונת האיומים, וכנראה דיבר גם בהתבסס על שיחותיו עם הרמטכ״ל, שמתלונן, ובצדק, על הקיפאון התקציבי וההתפתחותי שנגרם לצה"ל בשל השיתוק הפוליטי.

שרים אחרים, כולל חברי קבינט, מנמיכים את הדרמה. העיתוי מול איראן אכן רגיש ביותר, והסיטואציה הביטחונית המורכבת הסתבכה עוד יותר בגל הזיגזג המדיני של טראמפ, אבל לדבריהם ישראל אינה ניצבת בפני מלחמה כוללת.

הצורך הביטחוני יכול להיות הסולם שבאמצעותו תוקם לבסוף ממשלה של הליכוד עם כחול לבן, אבל גורם נוסף עשוי למהר ולהשתמש בו. אביגדור ליברמן העלה השבוע פוסט שבו גם הוא טרח באופן מקרי לגמרי להזכיר בראשיתו את מלחמת יום הכיפורים, וסיים בקריאה לאחדות.

זו אכן מטרה נעלה להתכנס מאחוריה לממשלה רחבה, וגם מוצא ראוי מהפלונטר הפוליטי. אבל אולי במקום לשלוף את מלחמת יום הכיפורים, אפשר היה לדבר על יום הכיפורים עצמו. הרבבות שמילאו את הכותל מדי לילה בעשרת ימי תשובה לא היו שייכים למחנה אחד. בניגוד למה שאולי מקובל לחשוב, הקהל לא היה מורכב מדתיים ומסורתיים בלבד. היו שם חרדים וחילונים. מצביעי ליכוד וכחול לבן, תומכי ש"ס וליברמן. בוחרי ימינה ומפלגת העבודה. והיה חיבור אמיתי ביניהם. כשמסתכלים על הקהל הזה נזכרים שאין שום סוגיה מהותית שקורעת היום את הציבור הישראלי. על הפרק לא ממתינה פשרה מדינית דרמטית, לא תוכנית כלכלית שנויה במחלוקת וגם לא פערים גדולים בנוגע למדיניות הביטחונית. בתור הארוך לרחבה המתפקעת אפשר היה להקים בקלות ממשלת אחדות.

את ליאת

במבט ראשוני על חדר הישיבות במשרד המשפטים שבו נערך השימוע בתיקי ראש הממשלה, קשה היה להרגיש בחסרונה של עורכת הדין ליאת בן ארי. פרקליטה אחת מתוך יותר משלושים משפטנים שהצטופפו בחדר אחד במשרד שברחוב סאלח א-דין למרתון של ארבעה ימים ארוכים, עם הפסקות אוכל קצרות ומהלכים משפטיים מפותלים. סוללת פרקליטיו של ראש הממשלה מונה כעשרה נציגים, והיתר הם חברי הפורום המורחב בפרקליטות שעוסק בתיקי נתניהו והתייצב בהרכב מלא לשמוע את טיעוני הסנגוריה. אלא שבן ארי כידוע היא לא עוד אחת מאנשי הפרקליטות, אלא צלע מרכזית במשולש שבו תיפול ההחלטה הסופית, יחד עם פרקליט המדינה שי ניצן והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שעיקר הנטל מונח על כתפיו.

רבים כבר מתחו ביקורת על ההחלטה של בן ארי לא לדחות את החופשה, אבל צריך לזכור, אולי דווקא ברוח ימי הדין והשימועים לכלל ולפרט, שייתכן והנסיבות האישיות שהובילו אותה להחלטה לא לבטל את הנסיעה מורכבות ורגישות יותר ממה שידוע לציבור. זה לא משנה את העובדה שבסופו של יום מדובר בטעות חמורה בשיקול הדעת. לא רק מבחינת איך שזה נראה, אלא במהות ובאופן התנהלות השימוע. זהו רגע השיא בקריירה הציבורית של מי שמונתה רק בשבוע שעבר למשנה לפרקליט המדינה, וזו כנראה גם ההכרעה החשובה ביותר שתקבל בחייה המקצועיים.

בסביבת ראש הממשלה הזדעקו ובצדק, אבל היעדרותה של הפרקליטה המלווה של התיקים אינה חדשה רעה מבחינתם. פרט למחיר הציבורי שמשלמת הפרקליטות, בתוך השלישייה בן ארי נחשבת לסמן הרדיקלי ביותר וחתומה על התפיסה התקדימית שסיקור חיובי הוא שוחד. גם שי ניצן נחשב לצד המחמיר יותר, לעומת מנדלבליט שרואה את הדברים באופן פחות חד משמעי, אם כי גם הוא השתכנע לכלול את עבירת השוחד בתיק 4000 בכתב החשדות שפרסם.

למרות ריבוי המשתתפים בדיונים, ההדלפות מהחדר היו מעטות יחסית וסותרות. היה מי שדיבר על גיזום קל בעליו של העץ המשפטי. אחרים דיווחו על חור בגזע, והיה מי שטען לערעור שורשי התיק כולו.

בניגוד להצהרות שמסרו לכלי התקשורת שהמתינו מחוץ לחדר השימוע, גם בצוות המשפטי של נתניהו מודים שסגירת אחד התיקים או כולם היא אפשרות קלושה עד בלתי קיימת. הררי החומר שנאסף בפרקליטות לא יסתיימו במחיקה והודעת התנצלות, ועם כל הכבוד לטיעונים המשפטיים, לחוות הדעת ואפילו לראיות החדשות שהציגו, החלטת מנדלבליט בשלושת התיקים התקבלה אחרי בחינה מדוקדקת. אבל מבחינת נתניהו יש שני תרחישים שיכולים לשפר את מצבו: הראשון - אם יחליט היועמ"ש שנדרשות השלמות חקירה. כך הלו"ז המשפטי ייפתח מחדש, ואיתו גם הלו"ז הפוליטי. התרחיש השני הוא תיקון של אחד מסעיפי האישום, ובפרט אם בתיק 4000 יוחלט לרכך את עבירת השוחד התקדימית לעבירה של מרמה והפרת אמונים. זה יספיק לנתניהו כדי לטעון שהתיקים קורסים, והנה עוד הוכחה שההר הוליד עכבר.

היועמ"ש נשאל כבר לפני חודשים ארוכים האם היה מגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בעבירה של מרמה והפרת אמונים בלבד, שנחשבת עבירת סל בדרגת חומרה פחותה. ״גם הפרת אמונים היא עבירה בספר החוקים״, השיב.

כשהנשיא ריבלין הטיל את משימת הרכבת הממשלה על נתניהו, ההנחה במערכת הפוליטית הייתה שראש הממשלה ימהר להחזיר אותו עוד לפני ראש השנה כדי לקצר את לוח הזמנים. השעון המשפטי שמתקתק ברקע פועל לרעתו, והוא ירצה להגיע לתום ה-21 יום, ואולי אפילו למערכת בחירות נוספת, לפני שכתב האישום יהפוך לחלוט. אלא שבניגוד להערכות ולתדרוכים של בכירי הליכוד עצמם, נתניהו משך שבוע נוסף וממש לא מיהר להחזיר את המנדט. מכיוון שהקמת ממשלה כבר במהלך 28 הימים הראשונים אינה אפשרות ריאלית, ייתכן שמשיכת הזמן נובעת מהדיווחים המפורטים שהוא מקבל מפרקליטיו מתוך השימוע. לראשונה מזה זמן רב, אולי השעון המתקתק בנחת חזר לעבוד לטובתו.

לתגובות: 2sherki@gmail.com