הווידוי מלמד על התשובה

אתגר גדול עומד בפנינו בימי התשובה: האם נדע להתחדש באמת? להיברא? להירפא?

הרב יואל רוזנברג , ט' בתשרי תש"פ

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: iStock
בימים אלו אנו עוסקים בהקמת עולה של תשובה. מצוות התשובה, עליה אמונים בית ישראל, חסד אלוקי היא.

חטא האדם, פגם ופגע בכבודו, במהותו ובצורתו ולמעלה מכך "גבוה מעל גבוה עומד" בכבוד שמים, בשכינה ובגילוי האלוקות בעולם. ע"י וידוי וחרטה נטהר האדם והוא שב אל ה' אלוקיו. לא רק שחטאיו נסלחים, אלא מעשיו נמחקים וכל חטאיו מושלכים במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם.

אכן, פלא הוא ובדברי רבותינו ביחס לתשובה מצאנו את הביטוי 'חסד התשובה', מכיוון שאילולא חסדו יתברך המכפר לשבים, לא היה עולה על דעתנו שע"י וידוי דברים יהפכו זדונות לזכויות והמובדל אמש מה' אלוקי ישראל יכול להיות "מודבק בשכינה ומקבלין אותו בנחת ובשמחה", "אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם". (ע"פ דברי הרמב"ם בהלכות תשובה).

אך למרות שפלא וחסד עומדים ביסודה של התשובה, ננסה להבין מעט כיצד פועלת התשובה מתוך התבוננות בנוסח הוידוי ובמרכיביו ולאור דברי הרמב"ם בהלכות תשובה, הרמח"ל במסילת ישרים ואורות התשובה של הרב קוק.

"כיצד מתוודין? אומר אנא ה' חטאתי עוויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך".

ראשית צריכה להיות קבלת אחריות, הבנה והפנמה שעל האדם מוטלת מלוא האחריות על מעשיו. אין חיי האדם מוכתבים ע"י גורל, מוצא, אופי קבוע וכדומה אלא הוא, בחופש רצונו, בבחירתו נושא באחריות על מעשיו – כדברי רבי אלעזר בן דורדיא "אין הדבר תלוי אלא בי" (מסכת עבודה זרה דף יז עמוד א). רק מתוך כך ישנה יכולת אמיתית לתקן ולשנות, אם אתה מאמין שאתה יכול לקלקל תאמין שאתה יכול לתקן. האדם יכול לחדש את חייו ומעשיו מכיוון שבידיו היכולת הבלעדית לקבוע מה יהיו אורחותיו ו"בזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכולתו על סדרי חייו ומעשיו". ולא לחינם הביא הרמב"ם בהלכות תשובה את הדיון על הבחירה החופשית.

מכיוון שכך ישנו ערך אמיתי להמשך הוידוי, לחרטה – "והרי ניחמתי ובושתי במעשי".

אם אסור האדם באופיו, בדרכיו ובמעשיו הרי חרטתו חיצונית, שהרי בסופו של דבר יחזור האדם לחטוא. אך כיוון שיש לאדם חופש ביחס למצבו, מקבלת החרטה ערך אמיתי. בתהליכי תשובתו הרי הוא כאומר "אינני קשור כלל לעברי, אין העבר מאפיין אותי באופן מחייב, לא זוהי עצמיותי ורצונותי האמיתיים" ועל כן "עקירת הרצון כעקירת המעשה". בנוסף, האדם מתבייש בחטא ו"כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו" (ברכות יב:). המתבייש בחטא מבטא בכך שאין החטא מתאים לו, אינו רוצה בו וחש שהדבר סותר את מהותו ואת אורח החיים הראוי לו ועל כן נפתח פתח נוסף לתשובתו. "שכל זמן שהם (=בעלי תשובה) בושים ממעשיהם שעברו ונכלמים מהם זכותם מרובה ומעלתם מתגדלת".

מתוך כך עובר הוידוי לשלב נוסף, לקבלה לעתיד - "ולעולם איני חוזר לדבר זה".

מכיוון שהתברר לאדם שביכולתו וברצונו לשנות מעשיו ומעשיו הקודמים אינם מבטאים את זהותו האמיתית, הוא מסוגל לקבל על עצמו שינוי אמיתי כלפי העתיד, כשעברו כלל אינו מחייבו ואינו מקבעו. נמצא שאדם חדש לפנינו ולכן "הרי הוא לפני בוראו כאילו לא חטא מעולם". על כן "מדרכי התשובה...ומשנה שמו, כלומר אני אחר ואיני אותו אדם שעשה אותן המעשים". נמצא שאע"פ שאדם אחד חטא ופגם, ע"י הוידוי והתשובה, ע"י התהליך הפנימי שעבר השב, אדם חדש עומד לפנינו ואדם זה אכן לא חטא – "פנים חדשות באו לכאן".

"גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה" (יומא פו.) - אתגר גדול עומד בפנינו בימי התשובה: האם נדע להתחדש באמת? להיברא? להירפא?

אז נודה ונשבח על חסד התשובה: "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו, הסולח לכל עווניכי הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדייך תתחדש כנשר נעורייכי... לא כחטאינו עשה לנו ולא כעוונותינו גמל עלינו, כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו" (תהילים קג)

גמר חתימה טובה, שתתקבל תשובתכם ותפילתכם לרצון!

הרב יואל רוזנברג הוא ר"מ בישיבת ההסדר הכותל מבית איגוד ישיבות ההסדר