הכומתה של סבא יצחק

46 שנה אחרי: יצחק רייכנברג השריונר העניק את הכומתה ממלחמת יום הכיפורים לנכדו הלוחם רפאל רוסקינד.

מיכל עבר הדני, אתר צה"ל , י"א בתשרי תש"פ

הפתעה מוחלטת
הפתעה מוחלטת
צילום: דובר צה"ל

ביולי האחרון סיימו עשרות טירוני חיל השריון בזה אחר זה את המסע הארוך בדרך לכומתה המיוחלת.

טוראי רפאל רוסקינד הופתע לגלות שכשהגיע תורו, סבו יצחק רייכנברג, שלחם במלחמת יום הכיפורים בחטיבה 7, הגיח מהקהל וניגש להעניק לו את הכומתה הוותיקה שנמצאת אצלו כבר יותר מארבעה עשורים.

"זאת הייתה הפתעה מוחלטת", מספר בהתרגשות טוראי רוסקינד, "הם לא סיפרו לי שזה יקרה והייתי בשוק, לא ידעתי איך להגיב. חברים שלי אחרי זה אמרו לי שלא הייתי מחובר, זאת הייתה הפתעה מטורפת לסיים ככה את הטירונות".

כשרוסקינד היה בן 16 הוא הצטרף לסבו לכנס בוגרים של חטיבה 7, את אותו הרגע הוא זוכר כמכונן: "כשהייתי נער ניסיתי מאוד לדבר איתו על המלחמה, והוא תמיד נמנע מלדבר או להרחיב על אותם הימים. בכנס הזה הוא פתאום התחיל לספר לי וזה ריתק אותי, מאז המחשבה של להגיע לשריון התחילה להדהד בתוכי".

טוראי רפאל, הלך בעקבות סבו יצחק רייכנברג שעלה לארץ מארצות הברית בשלהי 1972. "הייתי אמור להתגייס לצבא האמריקאי ולהילחם בויאטנם, אמרתי לעצמי 'אין לי קשר לויאטנם, מה אעשה שם?', אני מעדיף לבוא לישראל ולהילחם על אדמה שנולדתי בה".

כשהגיע יצחק לארץ, הוא התגייס לחיל השריון, ושירת בחטיבה 7 גדוד 77. "את שלושת חודשי הטירונות הראשונים העברנו ברפיח ולאחר מכן עברנו לצמ"פ (אימון צוות מחלקה פלוגה). בערב ראש השנה 1973 כל החטיבה עלתה לרמת הגולן, קיבלנו את הטנקים, עשינו תיאום כוונות וחיכינו שם עד יום כיפור", הוא משחזר.

בערב יום הכיפורים פרצה המלחמה, יצחק ושאר חברי הצוות - איתן, יעקב ואילן נכנסו לטנקים ויצאו לדרך. "ספגנו הפגזה ארטילרית קשה, הפלוגה שלנו החלה לנוע לרכס גבעות צפונית לקוניטרה והתחלנו לירות. במהלך הלחימה, בקרבות הראשונים, נפגע מפקד הטנק שלנו איתן זימן מכדור בכף ידו. הטנק שלנו התפנה לאחור. לאחר חימוש הטנק ותדלוקו חבר אלינו מט"ק חדש - יעקב וידנפלד ז"ל".

בעיצומו של אחד מהקרבות, בשעות הצהריים, הטנק שלהם נפגע פגיעה ישירה. המט"ק שלנו נהרג במקום ואילן התותחן נפגע בעיניו. הטנק שלהם מיד התפנה לאחורה והפצועים פונו לבתי החולים. "המציאות הייתה היא שפיזית הייתי בטנק, אבל הראש שלי היה במקום אחר",מצהיר יצחק", היה הרבה פחד באותם הימים. בלילה הראשון ההפגזות לא הפסיקו שמענו בומים בכל השטח, ואני פשוט ניסיתי להפליג ולהוציא את עצמי מהמציאות. ידעתי שכל רגע יכול לקרות משהו".

סגירת מעגל
צילום: דובר צה"ל

"46 שנים אחרי המלחמה הקשה אני רואה את הנכד שלי מתגייס לחיל השריון, אני התרגשתי מאוד, היה לי ברור שאני אביא לו את הכומתה הותיקה שאני חבשתי", מספר יצחק ואליו מצטרף נכדו רפאל בהתרגשות, "לשים את הכומתה ולדעת שסבא שלי נלחם פה על האדמה הזאת וכעת 46 שנים אחרי אני חובש את אותה הכומתה גאווה ענקית, תחושה של סגירת מעגל".

"לפני שהתגייסתי סבא שלי סיפר לי הרבה על 'פריסת זחל', אף פעם לא הבנתי על מה הוא מדבר עד שבשבוע שעבר היינו צריכים באחד האימונים לפרוס זחל ולהחליף חלקים, באותם הרגעים סבא מיד עלה לי למחשבה", הוא מחייך.

בעוד שסבא יצחק מביט בהתרגשות בנכדו שבעוד חודש יסיים את האימון המתקדם ויהפוך לשריונר מהשורה הוא שולח מסר רגע לפני יום הכיפורים: "אני רוצה להקדיש את כל הכתבה הזאת לכל אלו שלא חזרו מהמלחמה, למפקד שלי יעקב ויידנפלד ז"ל- הוא היה גיבור ישראל. ואתם החיילים -תשמרו על עצמכם, בלעדיכם איפה אנחנו נהיה?".