ההיאחזות המתחזקת של איראן בסוריה

בשורת צעדים אזרחיים וצבאיים מחזקת איראן אחיזה בסוריה. אחד היעדים המרכזיים הוא לחץ על ישראל. בכיר המודיעין אל"מ במיל' קם מסביר.

שמעון כהן , י"ד בתשרי תש"פ

גבול סוריה
גבול סוריה
צילום: יצחק הררי. פלאש 90

במאמר שפרסם באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי פורס סגן ראש המכון, בכיר המודעין אל"מ במיל' אפרים קם, את הצעדים הדרמטיים שמבצעת איראן על מנת לבסס את אחיזתה בסוריה כאשר אחד היעדים המרכזיים הוא הפעלת לחץ משמעותי על ישראל.

"איראן מבקשת לנצל את נוכחותה בסוריה כדי להחמיר את האיום על ישראל, באמצעות חזבאללה ומיליציות שיעיות אחרות, על ידי הרחבת החזית מול ישראל מלבנון לסוריה. מבחינה זו, ההיערכות הצבאית בסוריה מהווה בעיני איראן את החזית הקדמית מול יריביה, הרחק מתחומה", כותב קם.

אחד המהלכים החשובים ביותר שאיראן נוקטת, בתאום עם משטר אסד, הוא יישוב משפחות שיעיות בסוריה על חשבונה של האוכלוסייה הסונית. ההזדמנות שנפתחה בפני האיראנים לנקוט מהלך זה נבעה מצרוף של כמה גורמים: מפגש האינטרסים של משטר אסד ואיראן לשנות את המאזן הדמוגרפי בסוריה לטובת העלווים והשיעים; האפשרויות שנוצרו עקב ההרס הנרחב שיצרה מלחמת האזרחים, ובכללו העקירה של מיליוני סונים מבתיהם; ונוכחותם בסוריה של הכוחות האיראנים והשיעים.

המהלכים האיראניים משלבים מאמצים צבאיים ואזרחיים ועליהם כותב קם: "נראה שהאיראנים מבקשים לשנות את המאזן (הדמוגרפי) באזורים מסוימים ולהגדיל בהם את משקלם של השיעים. יש דיווחים שלפיהם לאיראן חשוב במיוחד להעביר אוכלוסייה שיעית למרחב שבין דמשק לחומס, כדי לחזק את האחיזה האיראנית במערב סוריה, באזורים המובילים ללבנון, וכך לבנות לחזבאללה עורף ממזרח. מתוך תפיסה זו, איראן מעודדת העברת משפחות שיעיות עיראקיות, וכן משפחות של לוחמים מ"משמרות המהפכה" ומהמיליציות השיעיות, ומיישבת אותן במרחב דמשק ובמזרח סוריה, באזורים שמהם ברחו תושביהם הסונים".

מוסיף ומסביר קם במאמרו: "כדי לעודד את גידול האוכלוסיה השיעית בסוריה, מעניקה לה איראן כסף, מזון, שירותים ציבוריים וחינוך חינם. מיליציה איראנית-שיעית השתלטה על מסגדים ואתרים קדושים בערים וכפרים במזרח סוריה ומרכזה. האיראנים פתחו בתי-ספר, ששפת ההוראה בהם היא פרסית, והם מציעים מלגות לסטודנטים, ובכללן ללימודים באיראן. הגדלת האוכלוסייה השיעית בסוריה נתפסת כנראה בחיוב על ידי משטר אסד. זו אוכלוסייה שצפויה לתמוך במשטר בעת מצוקה, וההגירה השיעית יכולה להתקבל על ידי איראן כתמורה עבור הגיבוי הנרחב שהגישה למשטר אסד בשעתו הקשה. ההגירה השיעית גם רצויה למשטר, משום שהיא כרוכה במתן סיוע הומניטרי ושירותים בסיסיים לאוכלוסייה על חשבון איראן. יתר על כן, יש הסבורים שמשטר אסד מסייע במכוון להתיישבות השיעית בסוריה באמצעות בלימה של חזרת הפליטים הסונים לבתיהם, כדי לסייע לגורמים שיעים להתנחל בהם".

על ארגון חזבאללה הסורי כותב קם: "בצמוד לתחילת מלחמת האזרחים בסוריה, נולד הרעיון לבנות בסוריה מליציה שיעית שתסייע למשטר אסד במצוקתו, אך תהיה קשורה קשר הדוק גם באיראן. במחצית 2012 סייעה איראן למשטר אסד לבנות בסוריה מיליציות מקומיות ואזוריות בכפרים שונים. בסוף 2012 החלה איראן לאגד מיליציות אלה בדרום סוריה לארגון צבאי שיעי, באמצעות יועצים איראנים, בחסות "כוח קודס" ו"משמרות המהפכה", ובסיוע חזבאללה הלבנוני ומיליציות עיראקיות. איראן סיפקה לארגון כוח-אדם שגייסה בכפרים שיעים בסוריה, אימונים, ציוד ומשכורות גבוהות. הארגון, שכונה "ליווא 313", הורכב משיעים סורים ועלווים ומשיעים עיראקים החיים בסוריה, וכן כלל גם מתנדבים שיעים מאיראן, עיראק ואפגניסטן, והיה אמור להשתלב בצבא סוריה, או לפעול תחת פיקודו".

"דפוסי הארגון ותפיסת ההפעלה שלו הושפעו רבות מהדגם של חזבאללה הלבנוני, ובכלל זה העמדת איש דת בראשות הארגון – עקב מעורבות אנשי הארגון הלבנוני בבניית הארגון הסורי ובהדרכת עמיתיהם הסורים. חסרים עדיין פרטים רבים על הארגון הסורי ופעילותו, אך אין ספק, שעיקר הפעילות הצבאית של חזבאללה הסורי בשנותיו הראשונות התנהלה במסגרת הלחימה בסוריה, בין השאר באזורי דמשק, חלב, קלמון, טרטוס ולאד'קיה, וכן בחומס וסביבתה ובאזור הגבול בין סוריה לירדן. אבל בו בזמן איראן עודדה את הקשר והתאום בין חזבאללה הסורי למיליציות השיעיות האחרות, ובעיקר עם חזבאללה הלבנוני והמיליציות השיעיות העיראקיות. חלק מלחימה זו התנהלה בשיתוף פעולה עם כוחות משטר אסד ועם חזבאללה הלבנוני".

גם על צירי תחבורה איסטרטגיים מנסה איראן להשתלט, ועל כך במאמרו של קם: "הפעלת הכוחות האיראנים והמיליציות השיעיות בסוריה, וחיזוקו של חזבאללה הלבנוני בלבנון ובסוריה תלויים במידה רבה בקיום ובטיפוח צירי תחבורה מאובטחים מאיראן לעיראק, לסוריה וללבנון. תלות זו גברה בשנים האחרונות עקב מלחמת האזרחים בסוריה, המשך פעילותן של יחידות המדינה האסלאמית בסוריה ובעיראק, נוכחות כוחות אמריקאים במזרח סוריה, ומעל הכל תקיפות חיל האוויר הישראלי נגד מטרות של הכוחות האיראנים והמיליציות השיעיות בסוריה, ולאחרונה גם בעיראק. המענה האיראני לאתגרים אלה מתמקד בשלושה תחומים: בציר יבשתי המוביל מאיראן, דרך עיראק, לסוריה ולבנון; בחיבור קווי רכבת של איראן, עיראק וסוריה; ובתקיעת יתד איראנית בנמל לאד'קיה שבסוריה".

קם מעיר כי "בשלהי 2019 אמור להיפתח מעבר הגבול בין סוריה לעיראק באלבוכמאל. מעבר זה הוא נקודת מפתח במסדרון היבשתי שאיראן מבקשת לבנות, וישתרע מאיראן, דרך עיראק ולתוך סוריה ולבנון, ועד הים התיכון. המסדרון אמור לאפשר העברה מהירה של יחידות לוחמות, אמצעי לחימה איכותיים ואספקה עבור הכוחות האיראנים והשיעים בסוריה, ובעיקר לחיזוקה של חזבאללה הלבנונית. איראן מעולם לא הודתה שבכוונתה לכונן את המסדרון לצרכים צבאיים, אך הנושא עומד על הפרק מאז 2017. איראן מתכוונת לשלוט במסדרון באמצעות מיליציות שיעיות המוצבות במרחב הקרוב אליו, לאחר שהדפו את יחידות המדינה האסלאמית שפעלו בסביבתו".

סעיף נוסף במאמרו של קם מתייחס לנמל לאד'קיה הנחשב למאחז איראני על אדמתה של סוריה: "איראן שאפה מזה שנים להשיג מאחז בחוף הים התיכון, ובכך לזכות בגישה ישירה לים התיכון, ולבנות ציר אספקה נוסף לסוריה בדרך הים, כדי לקיים יכולת גישה מהירה לבעלת בריתה הסורית ביבשה, באוויר ובים. משום כך, איראן בקשה מסוריה, עוד ב-2011, לקבל שירותי נמל בנמל טרטוס, אלא שרוסיה – המקבלת שירותים באותו נמל מזה שנים רבות – התנגדה לכך. עם התייצבותו של משטר אסד עלתה הבקשה האיראנית מחדש. בינואר 2019 הסכימה ממשלת סוריה להעמיד את נמל לאד'קיה, מצפון לטרטוס, תחת ניהול חברה איראנית, יתכן שאחת החברות הכפופות ל"משמרות המהפכה", החל מאוקטובר 2019. גם הפעם התנגדה רוסיה למאחז האיראני בלאד'קיה, כנראה עקב קרבתו לבסיס הימי הרוסי בטרטוס ולבסיס האווירי הרוסי בחמימים, אלא שהפעם דחה משטר אסד את ההתנגדות הרוסית".

"בניית המאחז האיראני בנמל לאד'קיה היא התפתחות חשובה, שכן היא מצטרפת למאמץ האיראני לחבר את המפרץ הפרסי ומערב איראן לים התיכון, באמצעות מסילת הרכבת והמסדרון היבשתי. אמנם פקידים איראנים טענו, שנמל לאד'קיה ישמש להעברת משלוחי נפט מאיראן לסוריה דרך הים התיכון. אולם, ברור שזו הסוואה ליעד העיקרי – יצירת ציר נוסף להעברת אמצעי לחימה לחזבאללה ולכוחות האיראנים והשיעים בדרך הים, וקיום נוכחות איראנית בים התיכון לעת הצורך".