דעה
כן, זו התרבות

בכל חברה ישנם נגעים הטעונים שיפור חינוכי. בחברה הערבית זו הזילות בחיי אדם. כל עוד השינוי לא יבוא מבפנים שום שוטר לא יעזור

חיים לב , י"ב בתשרי תש"פ

אילוסטרציה
אילוסטרציה
Photo by Abed Rahim Khatib/Flash90

במשך שנים התחבטו החוקרים בשאלה עד כמה יצר לב האדם רע מנעוריו. האם האדם הוא טיפוס רע מטבעו, ובלעדי חוק וסדר כוחות שיטור ומשמעת כפויה הוא מפלצת עם גוף ורוח, או שמא יש ערך מסוים לחינוך ביתי ולסביבה טובה. החוק והסדר, טוענים החוקרים הסנגורים, אינם חזות הכל.

הוויכוח הזה לא הוכרע עד עצם היום הזה. הוויכוח עדיין ניטש בין הצדדים וכנראה גם לא יוכרע בעתיד הנראה לעין. אבל לפחות עבור יו"ר הרשימה המשותפת חבר הכנסת איימן עודה – הוויכוח הזה כלל לא קיים. מבחינתו, ללא משטרה מתחת לבית – האדם מאבד צלם אנוש. עבורו, מותר האדם מן הבהמה – אין. וכל השאר פשוט הבל.

ברקע המחאה הערבית הנמשכת מזה כמה ימים בשל אירועי האלימות הרבים במגזר, העניק עודה ראיון היום לערוץ 13 בו הסביר מדוע הוא כועס על הממשלה, על המשטרה, על הרשויות האמונות על הסדר ברחובות ישראל.

"להקים תחנת משטרה ולגייס שוטרים זה תהליך שלוקח חודשים ושנים בהיקפים האלה שהיו חסרים עשרות שנים. לשנות נורמות למשל שכמעט כל אזרח מחזיק נשק בלתי חוקי", אמר.

ובמילים אחרות, עודה מודה שישנן נורמות פסולות בחברה הערבית שהשתרשו בה לאורך שנים אך הוא תולה את הנורמות הנפסדות הללו באוזלת יד של כוחות השיטור הישראליים.

אז זהו שהגיע הזמן להסביר לעודה שאפשר אחרת. הגיע הזמן ללמד אותו שאפשר גם לרכוש מראה זולה בחנות הסמוכה בוואדי ערה ולהביט דרכו על החברה הערבית המשופעת באלימות באחוזים ניכרים על פני המגזר היהודי על כלל שבטיו.

אפשר להתווכח על ההכללה שביצע השר לביטחון – פנים גלעד ארדן על החברה הערבית, על התרבות הערבית. אנחנו שונאים הכללות. לא כלפי חרדים, לא כלפי חילונים, לא כלפי חובשי כיפות סרוגות. אבל אי אפשר להתווכח על כך שישנה כאן בעיה חמורה שטעונה עקירה של סממנים תרבותיים מהותיים בזירה החינוכית הפנים-ערבית. גם אי אפשר להתווכח על כך שהשינוי צריך לבוא קודם כל בבית הערבי ורק אחר כך בתחנת המשטרה המקומית.

בכל חברה ישנם נגעים הטעונים שיפור חינוכי. בחברה הערבית זו האלימות הפושה בהם. הזילות בחיי אדם. הקלות בלחיצה על ההדק. בשליפת הסכין. בפגיעה. במגע פיזי אסור בין אדם לאדם. בין נער לנער. כך בבית, כך ברחוב בערים הערביות, כך בבתי הספר, כך במקומות העבודה. כן, זו התרבות. וצריך לנער את התרבות הקלוקלת הזו.

איך שאל אמש ג'מאל חכרוש, הקצין המוסלמי הבכיר במשטרת ישראל את כתב חדשות 12 פוראת נסאר: "יש את המשפט הזה 'רצח על כבוד המשפחה' – אתה מצליח להבין את הקשר בין רצח לכבוד משפחה? כי אני לא מצליח להבין אותו. ומול זה צריך להפנות את הטענות".

אז מה עושים? נדמה אפוא שהגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסה.

לפעמים העזרה האפקטיבית ביותר היא ניתוק המגע. היעדר ההתערבות. אם מדינת ישראל רוצה לסייע לחברה הערבית היא צריכה ללמד אותה קודם כל לעזור לעצמה.

רוצים תחנות משטרה נוספות? בבקשה. קחו תקציב ותקימו בעצמכם. אם הם חפצי חיים - הם יקימו עם הכסף הזה כוחות שיטור, חוק וסדר. אם ימשיכו להתבכיין, אלף תחנות משטרה לא יעזרו כדי למנוע את ההרוג הבא.